ביאור:דברים ד
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
דברים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד (מהדורות נוספות של דברים ד)
א וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל: שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת, לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם. ב לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ, לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם. ג עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּבַעַל פְּעוֹר "וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר... וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה, אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף" - במדבר כה, כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר, הִשְׁמִידוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ. ד וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם. ה רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה אֱלֹהָי, לַעֲשׂוֹת כֵּן כדי שתעשו אותם באופן מדויק בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. ו וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, כִּי הִוא התורה ומצוותיה חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ: "רַק רק עַם ישראל הוא עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה". ז כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו שקרוב אלינו בכל פעם שנקרא לו? ח וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם?
ט רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. י יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב למרגלות הר סיני, בֶּאֱמֹר יְהוָה אֵלַי: "הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי, אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה, וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן". יא וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת לרגלי הָהָר, וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם, חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל. יב וַיְדַבֵּר יְהוָה אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי חוץ משמיעת קוֹל. יג וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת, עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים. יד וְאֹתִי צִוָּה יְהוָה בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, לַעֲשֹׂתְכֶם כדי שתעשו אֹתָם, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. טו וְנִשְׁמַרְתֶּם מלעשות כל עבודה זרה מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם, כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. טז פֶּן תַּשְׁחִתוּן, וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל, תְּמוּנַת כָּל סָמֶל, תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה. יז תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם. יח תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה, תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. יט וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים, כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְנִדַּחְתָּ תתתרחק מדרך התורה וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם, אֲשֶׁר חָלַק הניח להם, (לא שהתיר להם, אלא שכביכול ה' התייאש מלשכנע אותם לעזוב את הע"ז) יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם. כ וְאֶתְכֶם לָקַח יְהוָה וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל תנור שמטהרים בו מתכת מסיגיה, והוא משל לשעבוד מצריים שחישל אותנו והפריש אותנו מעבודה זרה, מִמִּצְרָיִם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה כפי שאתם רואים עכשיו.
כא
וַיהוָה הִתְאַנַּף כעס בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם בגללכם, וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי שאני לא אעבור אֶת הַיַּרְדֵּן, וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.
כב
כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן, וְאַתֶּם עֹבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת.
כג
הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם, וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל אֲשֶׁר צִוְּךָ שלא לעשות יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
כד
כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ - אֵשׁ אֹכְלָה כאש שורפת ומכלה הוּא, אֵל קַנָּא נוקם בבוגדים בו. {פ}
כה
כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם תהיו כבר ישנים, ותיקים בָּאָרֶץ, וְהִשְׁחַתֶּם אם תעשו מעשה שחיתות, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל תמונת כל סמל, כמו בפסוק טז, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ.
כו
הַעִידֹתִי אז אני מתרה ומביא כעדים שלי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן.
כז
וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם בָּעַמִּים, וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר אנשים מעטים בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יוליך יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה.
כח
וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם, עֵץ וָאֶבֶן, אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן.
כט
וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ, כִּי כאשר תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.
ל
בַּצַּר לְךָ, וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אחרי ימים רבים וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ.
לא
כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ לא יפסיק מלהחזיק בידך וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם.
לב
כִּי שְׁאַל נָא לשון זירוז (לא בקשה) לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ, וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מקצה אחד של האופק וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, הֲנִהְיָה האם היה אי פעם כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ.
לג
הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה, וַיֶּחִי?
לד
אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים האם היה כח עליון שניסה לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי עם (ישראל) מִקֶּרֶב גּוֹי (מצריים), בְּמַסֹּת בניסים בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים מראות המביאים אדם ליראה גְּדֹלִים, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ?
לה
אַתָּה הׇרְאֵתָ הוצגו לעיניך הוכחות לָדַעַת כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים; אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ.
לו
מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ ללמדך מוסר, וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה, וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.
לז
וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ של יעקב אַחֲרָיו, וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו ה' בעצמו, בהשגחתו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם.
לח
לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ, מִפָּנֶיךָ, לַהֲבִיאֲךָ לָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם נַחֲלָה, כַּיּוֹם הַזֶּה.
לט
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד.
מ
וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ, וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים. {פ}
מא אָז יַבְדִּיל אז הבדיל, ייחד מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ. מב לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת, וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם, וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל האלה, וָחָי גואל הדם לא יהרוג אותו שם (כמפורט בבמדבר לה) . מג אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר - לָרֻאוּבֵנִי, וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד - לַגָּדִי, וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן - לַמְנַשִּׁי.
מד
וְזֹאת הַתּוֹרָה שלעיל א, ה התחיל "מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר", אלא שהתחיל כהקדמה לתאר את מסעות בני ישראל, ועכשיו חוזר לבאר את המצוות אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
מה
אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם.
מו
בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן כאשר מיקומו של משה והעם כרגע הוא ממזרח לירדן (השווה לפסוק האחרון בפרק הקודם), בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר, בְּאֶרֶץ סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן, אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם.
מז
וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח שָׁמֶשׁ בצד המזרחי של נהר הירדן.
מח
מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן, וְעַד הַר שִׂיאֹן - הוּא חֶרְמוֹן.
מט
וְכָל הָעֲרָבָה, עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה וְעַד יָם הָעֲרָבָה ים המלח (ראה לעיל ג, יז) , תַּחַת אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה. {פ}
<< · ביאור:דברים · ד · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וה' הִתְאַנַּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם" (פסוק כא) - כפי שגם אמר לעיל פעמיים (א, לז; ג, כו) - מה פשר החזרה? הרמב"ן נדרש לשאלה. לדבריו, אמר משה: ה' ציווני ללמד אתכם מצוות שתעשו בארץ, אבל כיוון שגזר עלי שלא אכנס לארץ לא אוכל ללמד אתכם שמה, על כן שמעו לדברי ואל תשכחו תורתי שלמדתי אתכם. ובאשר לביאורו "על דרך האמת... והמשכיל יבין הפסוקים האלה על אמתתם" - ראה "תכלת מרדכי" המובא אצל רח"ד שעוועל: משה חשש פן יעשו פסל ותמונה, ולאחר שמנה כל המינים חשש פן יעלה על דעתם לעשות תמונתו, שהוא היה המצווה אותם והמחוקק מפי עליון יתברך שמו. ואולי מטעם זה הוצרך משה למות, פן יעשוהו לנעבד. [וזה שאמר: "השמרו לכם וכו' ועשיתם לכם תמונת כל אשר צוך" (פסוק כג), ורצונו לומר תמונת המצווה מפי ה' יתברך, והכוונה היא על עצמו]. וביאר כי על כן מת במדבר, וה' התאנף בי בשבילם, על כן חלילה להם לעשות כן. וכמו שאמרו חז"ל, שנפרעין מן הנעבדים גם כן, והיודע מקורות דרכי אומות העולם עובדי עבודה זרה הקדמונים ודרכיהם לעשות דמויות מחוקקיהם ולעבדם, לא ייפלא אם משה רבנו ע"ה חשש לזה. ע"כ. (על פי פירוש ברכת אשר)
- "אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" (פסוק מא) - משה מפסיק את נאומו ומקיים מצווה התלויה בארץ: "כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן ... וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים ... אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן..." (במדבר לה). רש"י מסביר: "אָמַר מֹשֶׁה: מִצְוָה שֶׁאֶפְשָׁר לְקַיְּמָהּ, אֲקַיְּמֶנָּה". דעת מקרא (בהקדמה לספר, עמ' 18) מציעים שתקנת ערי המקלט היתה צריכה להם ביותר באותה שעה, לפי שהעם, שהיו למודי מלחמה היו קלים בתנופת יד שיש בה לסכן את העומד נגדם.
- יש הרואים בנאומו של משה עד כה כהקדמה, כאשר עיקר הנאום מתחיל בפרק הבא.
