אברבנאל על דברים ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · אברבנאל על דברים · ד · >>

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

... והנה, אמר "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם", להגיד כי המצוות מצד עצמם ראוי שישמרו אותם לשלמותם, כל שכן כאשר יצטרף לזה שלמות המצוה יתברך. הוא אמרו "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", רוצה לומר, שבשמירת המצוה תיחשבו חכמים ונבונים בעיניהם.

ולפי שזה יקשה בעניין החוקים, שייחשב הפועל אותם מאיש שוגה ומפתי חסר דעת, אחרי היותו עושה דבר שאין לו טעם שכלי, לכן ראה להוכיח הדבר בהם, שעם היות שהחוקים אין להם טעם, הנה "העמים אשר ישמעון את החוקים האלה יאמרו" בלי ספק "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", לפי שיראו התועלת הנמשך מפועל החוקים ההם, היותו גדול ועצום בקניין הדבקות האלהי. וזהו אומרו...

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

... "ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו". ועניין זה הוא, כי כל פועל שיעשה האדם, ויהיה זה בלתי נוהג לדרך ההיקש, הנה יהיה מיוחס בעיני רואיו באחד משני פנים:

  • אם שייוחס לשוטה וסכל - אם לא ייראה ממנו תועלת מבואר,
  • ואם שייחשב לחכם מופלג, אם ייראה שמאותו פועל יימשך טובה גדולה ותועלת עצום, גם כי הפועל ההוא בלתי מסכים אל השכל.

כי כמו שהרופא המרפא החולי המסוכן בדבר קל, בלתי מתייחס אליו, ייחשב לרב חכמתו ועמקה, כן בראות העמים שישראל בעשית החוקים שאין להם טעם ידבקו באלהי יתברך, ויהיו קרובים אליו, יגזרו אומר שבלי ספק החוקים ההם, עם היות טעמם נעלם מעיניהם, הנה יש בהם חכמה מופלגת וטעמים גדולים, יורה עליו עוצם התועלת ההוא היוצא מהם.

והנה, אמר הגוי הגדול הזה, כי מי גוי גדול, כי לא תימצא החכמה כי אם במתי מעט אנשים רשומים, וכמאמר המשורר (תהלים פז ד): "אזכיר רהב ובבל לידעי הנה פלשת וצור עם כוש זה ילד שם", רוצה לומר, שהנולדים בהם אנשי חכמה היו אנשים מועטים, וכל שכן הדבקות עם הנבדל, כי לא יזכה אליו כי אם אחד מעיר ושניים ממשפחה.

אמנם, באומה הזאת, עם היותו גוי גדול, יהיה מהתימה היותו כולו חכם ונבון, ובהיותו גדול - אחד, כי כולם דבקים באלהיהם בכל קראם אליו. זהו מאמר המשורר (תהלים פז ה): "ולציון יאמר איש ואיש ילד בה", רוצה לומר, שהיו נולדים בה אנשים רבים מהחכמים שלא היו בשאר האומות.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

והנה, נתן עוד טענה אחרת להוכיח שלמות החוקים, באמרו "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת". רוצה לומר, שהאומות לא ילעיגו אל החוקים אחרי ראותם שהמשפטים, שטעמם ידוע, הם צדיקיים, ומפני זה יחשבו שהחוקים הם צדיקים גם כן, אף על פי שלא ישיגו את טעמים. כי כמו שהאדם בעשותו פעולות רבות כפי התבונה והשכל, כשיראו אותו עושה מעשה שאין טעמו נודע, ראוי לחשוב שזה גם הוא לפי שכלו, עם היות עניינו וטעמו נעלם, ככה בעניין המצוות, בראות בראות האומות שהמשפטים הם כולם צדיקים, יגזרו אומר שגם החוקים המעורבים עמהם הם צדיקים, אם לא שצדקתם וטעמם נעלם ובלתי ידוע, וכמו שכתב הרב רבנו ניסים.

ולזה צירף בכתוב הזה חוקים ומשפטים, כאילו אמר, ומי גוי גדול שיש לו חוקים שיש להם גם משפטים, שאותם המשפטים הם צדיקים ככל התורה אשר אני נותן לפניכם היום, רוצה לומר, אותם אשר אנוכי ממד אתכם בבחינות עצמם, לא עדיין בבחינת היותם אליו יתברך, שזהו בלי ספק, רוצה לומר צדקת המשפטים, יורה על צדקת החוקים ויושרם.

הנה אם כן, ציוה להם ראשונה שישמרו החוקים והמשפטים, שהם כולים כל המצוות, לפי שהמצות מפאת עצמם הם שלמות ורבי החכמה והתבונה, ואף החוקים שאין טעמם נודע יורו על החכמה, כפי התועלת היוצא מהם וכפי צדקת המשפטים המעורבים עמהם...