ספרי על דברים/עקב/פיסקא מח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פיסקא קודמת - ספרי על דברים - פיסקא מח - פיסקא הבאה

כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - למה נאמר? לפי שנאמר: "תשמרון את מצות ה' אלהיכם". מגיד הכתוב שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד - כך יהא אדם צריך להזהר בתלמוד שלא יאבד. וכן הוא אומר משלי ב אם תבקשנה ככסף. מה כסף קשה לקנותו - כך דברי תורה קשים לקנותם. או מה כסף קשה לאבד, אף דברי תורה קשים לאבדם? ת"ל איוב כח לא יערכנה זהב וזכוכית, קשים לקנותם כזהב - ונוחים לאבדם ככלי זכוכית, ותמורתה כלי פז.

היה ר' שמעון אומר: דברים ד רק השמר לך ושמור נפשך מאד - משל למלך שצד צפור, ונתנו ביד עבדו. אמר לו הוי זהיר בציפור זה לבני. אם אתה אבדתו - לא תהיה סבור צפור כאיסר אבדתי, אלא כאלו אבדת את נפשך! וכן הוא אומר דברים לב כי לא דבר רק הוא מכם וגו'.

ר' שמעון בן יוחאי אומר: משל לשני אחים שהיו מסגלים ממון אחר אביהם. אחד מצרף דינר ואוכל, ואחד מצרף דינר ומניחו. זה שמצרף דינר ואוכל - נמצא שאין בידו כלום; זה שמצרף דינר ומניחו - נמצא עשיר לאחר זמן! כך תלמידי חכמים: למד ב' או ג' דברים ביום, ב' וג' פרקים בשבת, ב' וג' פרשיות - נמצא עשיר לאחר זמן, ועליו נאמר משלי יג וקובץ על יד ירבה. וזה שאומר: היום אני לומד! היום אני שונה! למחר אני שונה! - נמצא אין בידו כלום, ועליו הוא אומר משלי י נרדם בקיץ בן מביש, ואומר משלי כ מחורף עצל לא יחרוש, ואומר משלי כד על שדה איש עצל עברתי - זה שקנה שדה כבר. ועל כרם אדם חסר לב - זה שקנה כרם, ואומר הואיל וקנה שדה וקנה כרם - לא עמל בהם. מנין שסופו נקרא עצל? ת"ל על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב; ולמה נקרא שמו חסר לב? על שקנה שדה וכרם, ולא עמל בהם. ומנין שסופו להניח שנים ושלשה דברים בפרשה? - והנה עלה כולו קמשונים. ומנין שהוא מבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא? שנ' כסו פניו חרולים. ועוד הוא אומר משלי כד וגדר אבניו נהרסה: מתוך שראה שאין עומדת בידו - הוא יושב ומטמא את הטהור, ומטהר הטמא, ופורץ גדרים של חכמים. מה עונשו של זה? בא שלמה ופירש עליו בקבלה קהלת י ופורץ גדר ישכנו נחש. הא למדת, שכל הפורץ גדרים של חכמים לסוף פורעניות באים עליו.

ר' שמעון בן יוחאי אומר: הרי הוא אומר משלי כז נפש שבעה תבוס נופת - זה תלמיד שלא למד מתחילתו. ונפש רעבה כל מר מתוק - לא היה אלא מי שלמד. ד"א נפש שבעה תבוס נופת - מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמה, סובין בפני עצמם, קיבר בפני עצמה - כך ת"ח יושב ומדקדק בדברי תורה ומברר דברי תורה ומשקלם: איש פלוני אוסר, איש פלוני מתיר. איש פלוני מטמא, איש פלוני מטהר.

ר' יהודה אומר: תלמיד שכחו יפה דומה לספוג, שהוא סופג את הכל. שני לו דומה למוך, שאינו סופג אלא צרכו - זה שהוא אומר דין ששנה לו רבו. ר' שמעון בן יוחאי אומר: הרי הוא אומר משלי ה שתה מים מבורך - שתה ממים שבבורך, ואל תשתה עכורים ותמשך עם דברי מינים. ר' עקיבא אומר: הרי הוא אומר שתה מים מבורך - בור, תחילתו אין יכול להוציא טפת מים מאליו. לא היה אלא מה שבתוכו! כך תלמיד חכם לא למד מתחילתו כל דבר, לא שנה אלא מה שלמד. ונוזלים מתוך בארך. מה באר מתמלאת מים חיים מכל צדדיה - כך באים תלמידים ולומדים הימנו. וכן הוא אומר משלי ה יפוצו מעיינותיך חוצה. נמשלו דברי תורה למים: מה מים חיים לעולם - אף דברי תורה חיים לעולם, שנא' משלי ד כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ומה מעלים את הטמא מטומאתו - כך דברי תורה מעלים את האדם מדרך רעה לדרך טובה, שנא' תורת ה' תמימה משיבת נפש. ומה מים חנם לעולם - אף דברי תורה חנם לעולם, שנאמ' ישעיה נה הוי כל צמא לכו למים. ומה מים שאין להם דמים - אף דברי תורה אין להם דמים, שנאמר משלי ג יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה.

אי מה מים אין משמחים לבו שלמד, אף דברי תורה אין משמחים? ת"ל שיר השירים א כי טובים דודיך מיין: מה יין משמח - אף דברי תורה משמחים את הלב, שנ' תהלים יט פקודי ה' ישרים משמחי לב. ומה יין, אתה טועם טעם יין מתחילתו, כל זמן שהוא מתיישן בקנקן סופו להשביח - אף דברי תורה, כל זמן שהם מתיישנים בגוף סופם להשביח, שנאמר איוב יב בישישים חכמה ואחרית ימים תבונה. ומה יין, אי אפשר לו להתקיים לא בכלי זהב ולא בכלי כסף אלא במי שהוא גרוע שבכלים, בכלי חרש - כך דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שהוא מימיך את עצמו.

או מה יין, פעמים שהוא רע לראש ורע לגוף אף דברי תורה כן? ת"ל שיר השירים א לריח שמניך טובים שמן תורק שמך: מה שמן יפה לראש ויפה לגוף - אף ד"ת יפים לראש ויפים לגוף, שנאמ' משלי ג רפאות תהיה לשרך ושקוי לעצמותיך, ואומר משלי א כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך, ואומר משלי ד תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך. נמשלו דברי תורה לשמן ודבש, וכן הוא אומר תהלים יט ומתוקים מדבש ונופת צופים.

ד"א כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - מנין אתה אומר, שאם שמע אדם מדברי תורה - ראשון מקיימו; שכשם שראשון מתקיים בידו כך אחרונים מתקיימים בידו? ת"ל כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת. או אינו אלא לפי ששונה ראשונים ומשכחם; כשם שאין הראשונים מתקיימים בידו כך אין האחרונים מתקיימים בידו? ת"ל והיה אם שכוח תשכח. אין אתה מעלים עיניך ממנו עד שילך לו, שנא' משלי כג התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים. וכתוב במגילת חסידים: אם תעזבנו יום יומים אעזבך.

ד"א כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - שמא תאמר ישנן בני הזקנים, ישנן בני הגדולים, ישנן בני הנביאים! - תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת; מגיד הכתוב שהכל שוים בתורה! וכן הוא אומר דברים לג תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, כהנים לוים וישראלים אין כתוב כאן, אלא קהלת יעקב. וכן הוא אומר דברים כט אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל. מה אלו לא היו במעמד זה, שעמד וקיים תורה בישראל - לא היתה תורה משתכחת מישראל. ומה אלו לא עמד שפן בשעתו ועזרא בשעתו ור' עקיבא בשעתו - לא היה תורה משתכחת מישראל. ואומר משלי טו דבר בעתו מה טוב, דבר שאמר זה שקול כנגד הכל. הרי הוא אומר עמוס ח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. דבר היתר, שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה על שרץ שנגע בככר, לידע אם תחילה הוא אם שנייה הוא. רשב"י אומר: עתידה תורה שתשכח מישראל! והלא כבר נאמר כי לא תשכח מפי זרעו?! אלא איש פלוני אוסר, איש פלוני מתיר, איש פלוני מטמא, איש פלוני מטהר - ולא ימצאו דבר ברור.

ד"א כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - שמא תאמר, הרי אני קורא פרשה קשה ומניח את הקלה? ת"ל דברים לב כי לא דבר רק הוא מכם. דבר שאתם אומרים ריקים הוא - לא ריקה הוא, אלא מכם; כי הוא חייכם ואורך ימיכם. שלא תאמר: למדתי הלכות די לי! - ת"ל כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, כל המצוה למוד: מדרש הלכות ואגדות. וכן הוא אומר דברים ח למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם - זה מדרש, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם - אלו הלכות ואגדות. וכן הוא אומר משלי כז חכם בני ושמח לבי, ואשיבה חורפי דבר, ואומר משלי כג בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. ר' שמעון בן יוחאי אומר: אין לי אלא אביו שבארץ, אביו שבשמים מנין? ת"ל גם אני לרבות אביו שבשמים:

אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה - למה נאמר? לפי שהוא אומר שמור תשמרו את מצות ה' אלהיכם! שומע אני, כיון ששומע אדם דברי תורה - ישב לו ולא יעשה? ת"ל לעשותם, תשוב לעשותם. למד אדם תורה - הרי בידו מצוה אחת, לימד ושמר - הרי בידו שתי מצות, למד ושמר ועשה - אין למעלה המינו:

לאהבה את ה' אלהיכם - שמא תאמר, הריני אלמד תורה בשביל שאקרא חכם, בשביל שאשב בישיבה, בשביל שאאריך ימים לעולם הבא? - ת"ל לאהבה את ה' אלהיכם: למוד מכל מקום, וסוף הכבוד לבוא. וכן הוא אומר משלי ד כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ואו' משלי ג עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, ואומר תתן לראשך לוית חן - בעולם הזה; עטרת תפארת תמגנך - לעולם הבא. ואומר' משלי ג אורך ימים בימינה, ובשמאלה עושר וכבוד - בעולם הזה. ר' אליעזר ברבי צדוק אומר: עשה דברים לשם פעולתם, דבר בהם לשמן. וכן הוא היה אומר: ומה בלשצר, שנשתמש בכלי בית המקדש, וכלי חול הוו - נעקרו חייו מן העולם הזה ומן העה"ב; המשתמש בכלי שבו נבראו העולם הזה והעה"ב - על אחת כמה וכמה שנעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא: