קטגוריה:שמות כב ב
אם זרחה השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
אִם־זָרְחָ֥ה הַשֶּׁ֛מֶשׁ עָלָ֖יו דָּמִ֣ים ל֑וֹ שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם אִם־אֵ֣ין ל֔וֹ וְנִמְכַּ֖ר בִּגְנֵבָתֽוֹ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
אִם־זָרְחָ֥ה הַ/שֶּׁ֛מֶשׁ עָלָ֖י/ו דָּמִ֣ים ל֑/וֹ שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם אִם־אֵ֣ין ל֔/וֹ וְ/נִמְכַּ֖ר בִּ/גְנֵבָתֽ/וֹ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק •
תרגום
| אונקלוס: | אִם עֵינָא דְּסָהֲדַיָּא נְפַלַת עֲלוֹהִי דְּמָא לֵיהּ שַׁלָּמָא יְשַׁלֵּים אִם לֵית לֵיהּ וְיִזְדַּבַּן בִּגְנוּבְתֵּיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אִין בָּרִיר פִּתְגָּמָא כְשִׁמְשָׁא דְּלָא לְמִיקְטוֹל נְפַשׁ עָאל וְקַטְלֵיהּ חוֹבַת שְׁפִיכוּת אֲדַם זַכְּאַי עֲלוֹי וְאִין אִישְׁתְּזִיב מִן יְדוֹי שַׁלָמָא יְשַׁלֵם אִין לֵית לֵיהּ מַה דִּמְשַׁלֵם וְיִזְדַּבֵּן לֵיהּ בֵּית דִּינָא מִן גְּנִיבוּתֵיהּ וְעַד שַׁתָּא דִשְׁמִיטְתָא: |
רש"י (כל הפרק)
"אם זרחה השמש עליו" - (מכילתא וסנהדרין שם) אין זה אלא כמין משל אם ברור לך הדבר שיש לו שלום עמך כשמש הזה שהוא שלום בעולם כך פשוט לך שאינו בא להרוג אפילו יעמוד בעל הממון כנגדו כגון אב החותר לגנוב ממון הבן בידוע שרחמי האב על הבן ואינו בא על עסקי נפשות
"דמים לו" - כחי הוא חשוב ורציחה היא אם יהרגנו בעל הבית
"שלם ישלם" - הגנב ממון שגנב ואינו חייב מיתה ואונקלוס שתרגם אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי לקח לו שטה אחרת לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית וכשבא בעל הבית נגדו התרו בו שלא יהרגהו דמים לו חייב עליו אם הרגו שמאחר שיש רואים לו אין הגנב הזה בא על עסקי נפשות ולא יהרוג את בעל הממוןרשב"ם (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
(שמות כב ב): "אם זרחה השמש עליו" -
"אין זה אלא כמין משל... ואונקלוס, שתרגם "אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי", לקח לו שיטה אחרת, לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית, וכשבא בעל הבית כנגדו התרו בו שלא יהרגנו, דמים לו, חייב עליו אם הרגו, מאחר שיש להם רואים שאין הגנב בא על עסקי נפשות, ולא יהרוג את בעל הבית", לשון רש"י.
ואני תמה, שהרי כשאמר למעלה "אין לו דמים", לפטרו על הריגתו, ודאי בשהתרו בו, שאין רוצח חייב מיתה לעולם אלא בהתראה. ואם תאמר שלא בא הכתוב אין לו דמים אלא להתיר לו דמו מידי שמים, לומר שמותר להרגו, זה איננו אמת, אלא הכתוב הראשון פוטרו בכל ענין, מידי שמים ומב"ד בהתראה, והשני מחייבו בדין שניהם.
ואולי יתכוין הרב לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית והכירוהו, והגנב ידע בהם, אינו בא על עסקי נפשות עכשיו, שכבר ראה שהכירוהו העדים, ואם יהרוג יבאו עדים לב"ד ויהרגוהו. וזה טעם אם זרחה השמש עליו, כי בלילה שלא הכירוהו העדים יהרגנו לבעל הבית ויברח.
ועל דעתי נתכוון אונקלוס לומר שאם יצא הגנב מן המחתרת, ובא זה לומר עליו יש לו עדים שבא במחתרת, דמים לו כשאר החיים, ואינו מותר להרגו, ואם הרגו נהרג עליו, אבל ישלם אם לקח משם דבר. ואמר הכתוב אם זרחה השמש עליו, שדבר בהווה, שדרך באי מחתרת לבא בלילה, שאין אדם מכיר בהם, וההורגן שם פטור ומותר, אבל המתעכב שם עד זרחה השמש עליו הוא מיטמר ויוצא ובורח לנפשו. ואם בא לחייבו על פי עדים אינו מתחייב מיתה לא בב"ד ולא ביד בעל הבית.
ואם כן, על דעת האומר בתלמוד (סנהדרין עב א) שהבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור בדמים קננהו, יהיה "שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו" חוזר למעלה אל (שמות כא לז): "כי יגנוב איש", כדרך (דברים טו יז): "ואף לאמתך תעשה כן".
ודרך הפשט ידועה, יאמר, שאם חתר בחשך בתים ונמצא במחתרת בלילה יהרג, ואם זרחה השמש על הגנב ואדם רואהו ומכירו, לא יהרג, אבל ישלם מה שגנב והוציא משם ביום.
וטעם "השמש", האור לעיני הרואים, וכן (שמואל ב יב יא): "לעיני השמש הזאת" בגלוי.
וטעם הדין הזה כאשר הזכרנו, כי זה יהרוג את בעל הבית, וזה יברח ממנו.דון יצחק אברבנאל (כל הפרק)
אבל (שמות כב ב): "אם זרחה השמש עליו" מבואר הוא שלא בא להרוג את האדם בביתו כצאת השמש בגבורתו, ולכן אין ראוי להמית את הגנב אף שיימצא במחתרת, כי לא בא אלא לגנוב ממון, לא להרוג את הנפש, ואין ראוי שבעבור הממון יומת.
וחז"ל פירשו "אם זרחה השמש עליו" שהוא דיבור הלציי, בדרך משל, רוצה לומר: אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך, כגון האב החותר לגנוב ממון בנו, שבידוע שלא בא להרגו, אז דמים לבעל הבית אם יהרגהו, כי לא ייהרג נפש אלא על הנפש, אבל הגונב ממון "שלם ישלם" אם גמר המעשה, רוצה לומר, שישלם שניים.
"ואם אין לו - ונמכר בגניבתו". ובא בקבלה: בגניבתו הוא נמכר, ואינו נמכר בתשלומי כפל חמישה או ארבעה, כי מכירתו מייסרתו. והמכירה בבית דין, כבר התבאר שלא תהיה יותר מלשש שנים. האמנם, אם היתה הגנבה דבר מועט, והוא, אין בידו לשלמו, ויספיק למוכרו בעד שנה אחת או שנתיים, הסברא נותנת שלא יימכר אלא לאותו זמן בלבד, שיספיק לגניבתו.העמק דבר (כל הפרק)
(שמות כב ב): "שלם ישלם" - לפי הפשט הוא טעם דמשום הכי "יש לו דמים", אף על גב שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו וחם ליבו והוי כמו יצרא אנסיה.
וע' מה שכתבתי בדברים יט ו, דמשום הכי פטור גואל הדם, יעויין שם.
משום הכי מפרש הכתוב דכאן לא היה לו להחם לבבו כל כך, שהרי שלם ישלם.
ואפילו יודע שהוא עני ו"אין לו", מכל מקום הרו "ונמכר בגניבתו"; זהו הפשט (א).
הרחב דבר
(א) והדרש במכילתא: "ר' אליעזר בן יעקב אומר: הרי שהיו לפניו כדי יין וכדי שמן ושיברן, כל זמן שהוא יודע דשלום עמו, הרי זה חייב". ולכאורה קשה, פשיטא דאם שבר והזיק חייב לשלם! וצריך לומר דבא ללמד, דאם אין לו דמים פטור. ועל כרחך מיירי בששבר אחר שיצא מן המחתרת, מדסיים המקרא "ואם אין לו ונמכר בגניבתו", ואי עודנו במחתרת, אינו אלא מזיק, שהרי לא זכה עדיין, ולא מיקרי גנב. ומזה למדנו, דאם אין לו דמים, פטור אפילו כששבר אחר כך. וזהו שיטת רש"י ותוספות בסנהדרין עב..
אבל לדעת הרמב"ם ורמב"ן, דסבירא להו דווקא כששברן במחתרת פטור, צריך לומר דמפרשי האי קרא "שלם ישלם" כששבר במחתרת, ולא בא הכתוב אלא ללמדנו, דאם אין לו ונמכר בגניבתו, שאין זה כדין מזיק בעלמא שאין נמכר, אלא מכל מקום הרי נכנס לגנוב, משום הכי ונמכר בגניבתו.מדרש מכילתא (כל הפרק)
קלג. דמים לו שלם ישלם רבי אליעזר בן יעקב אומר, הרי שהיו לפניו כדי יין וכדי שמן ושברן. כל זמן שהוא יודע שבשלום עמו והרגו, הרי זה חייב. לכך נאמר דמים לו שלם ישלם.
אם אין לו ונמכר בגנבתו שומע אני לעולם. תלמוד לומר שש שנים יעבוד וגו' מגיד שהוא עובד שש שנים ובשביעית יצא.
קלד. ונמכר בגנבתו לא פחות ולא יותר. רבי יהודה אומר, אם גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר. יותר ממה ששוה, הרשות ביד בעל הגנבה. אם רצה למכור ימכור ואם לאו כותב לו שטר. רבי אליעזר אומר, גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר, יותר ממה ששוה דיו להשתכר מחצה ולהפסיד מחצה.מלבי"ם - התורה והמצוה
קלג. דמים לו שלם ישלם , למה כפל שלם ישלם, שכפל המקור עם הפעל, ואמר שנית שנים ישלם . מזה למדו חז"ל שתחלה אומר שחיייב בתשלומין על כל נזק שעשה, אף חוץ מהגנבה. כגון ששבר כלים, שאם אין לו דמים, פטור משום דקם ליה בדרבה מינה. ואם דמים לו, אף שהרגו נתחייב בתשלומי הזיקות שעשה ונפרעין מנכסיו (וכמה שאמרו בסנהדרין דף עב) והוסיף שעל הגנבה עצמה, שנים ישלם.
קלד. ונמכר בגנבתו . הנה למעלה באר שהנמכר בב"ד על גנבתו, שש שנים יעבוד. וזהו שאמרו במכלתא, שומע אני לעולם, ת"ל שש שנים יעבד לא פחות ולא יותר. רצונם לומר, לא פחות משש ולא יותר על שש. ומה שאמרו ונמכר בגנבתו לא פחות, קאי השנים. ויותר נראה שצריך למחקו, כי אין כאן ג' דעות. רק רבי יהודה ורבי אליעזר. ובמה שאמרו ונמכר בגנבתו ממילא אם גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר, לכ"ע. רק אם גנב יותר ממה ששוה, דעת ר' אליעזר שצריך למחול יתר החוב. ודעת רבי יהודה שהמותר נשאר עליו חוב.
ובזה תראה שנכונים דברי המקנה שפי' במה שאמרו לר' אליעזר (קדושין דף יח) דאם אין גנבו נגד ממכרו, אינו נמכר. אין פירושו שאינו נמכר כלל, רק רצו לומר שאינו נמכר עד שימחול יתר החוב. והוא כתב זאת מסברתו, וזה מוכרח להשוות דברי המכלתא עם דברי הש”ס.
ורבי יהודה סבירא ליה שאין צריך למחול יתר החוב. אבל מודה דאינו חוזר ונמכר. וכן פסק הרמב”ם, ומבואר שהרמב"ם פסק כר' יהודה דמכלתין. ואפשר היה גורס בדברי הש"ס בדברי ה"ק נכמר ואינו חוזר ונמכר. לא כרש”י שהגיה שחוזר ונמכר עיי"ש.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "שמות כב ב"
קטגוריה זו מכילה את 17 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 17 דפים.
