יריעות שלמה על רש"י/שמות/כב
פסוק ב[עריכה]
בד"ה אם זרחה כו' וצ"ע ונ"ל ליישב דדעת ר"י הוא הא דקאמר תלמודא כאן באב על הבן כו' אין הפי' כמו שכתב הרא"ם ז"ל דבריית' קמייתה שמדבקת אם זרחה השמש עם אין לו דמים מיירי באב על הבן וכמו שכי' שם התו' אלא הא דקאמר כאן באב על הבן איירי ברייתה בתרייתא המדבקת אם זרחה השמש עם יש לו דמים וה"ק אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך דהיינו סתם אב על בנו הוא ברור כשמש שהוא רחמני על בנו אז תהרגיהו ויש לו דמים ואם לאו פי' שאינו ברור לך כשמש שיש לו שלום עמך שאינו סתם אב אלא אב שידוע שהוא שונא לבנו אז תהרגיהו וזהו שכתב שם רש"י אב הבא על הבן במחתרת מספק אל יהרגיהו דודאי רחמנ' האב על בנו ואפי' הוא מציל ממונו לא יהרגהו הילכך דמים לו עד שיודע כשמש שהוא אכזרי עליך ושונאך ע"כ וכן משמע לי מדפרש"י בתר הכי דמים לו בין בחול בין בשבת אסור לבן להרוג את אביו ודוק הטיב כנ"ל:
פסוק ג[עריכה]
בד"ה אם המצא כו' ולא שמעתי כו' נ"ב ואני ת"ל אבין ואשמע כי אדרבא רש"י לא עשה עיסקה בספרי' שלנו שלא כתוב בהם אלא המצא תמצא במה דיבר הענין שלא דיבר כשטבח ומכר שכבר ישלם ד' וה' אלא בלא טבח ומכר איירי שמשלם כפל מהרש"ל:
פסוק ד[עריכה]
בד"ה בשדה אחר כו' כשהיא נקודה כו' נ"ב ואני אומר שאינו דומה לזה אלא שדה היא לשון נקבה ואחר הוא לשון זכר ודוק מהרש"ל ואני תמה עליו הלא מצינו ששדה הוא לשון זכר דכתיב יעלוז השדה וכל אשר בו ורבים כמוהו שוב מצאתי בחזקוני פ' בחקותי בפסוק והיה השדה בצאתו ביובל שכתב וז"ל מגיד שהשדה קרוי לשון זכר בלשון הקודש ע"כ והיינו כדפי' כנ"ל: