מפרשי רש"י על שמות כב ג
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק כ"ב • פסוק ג' | >>
• א • ב • ג • ד • ו • ח • ט • י • יב • יד • טו • יז • כא • כב • כד • כה • כז • כח • כט • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אִֽם־הִמָּצֵא֩ תִמָּצֵ֨א בְיָד֜וֹ הַגְּנֵבָ֗ה מִשּׁ֧וֹר עַד־חֲמ֛וֹר עַד־שֶׂ֖ה חַיִּ֑ים שְׁנַ֖יִם יְשַׁלֵּֽם׃
רש"י
(שמות כב ג): "אם המצא תמצא בידו" - ברשותו, שלא טבח ולא מכר.
"משור עד חמור" - כל דבר בכלל תשלומי כפל, בין שיש בו רוח חיים בין שאין בו רוח חיים, שהרי נאמר במקרא אחר (שמות כב ח): "על שה על שלמה על כל אבדה וגו' ישלם שנים לרעהו".
"חיים שנים ישלם" - ולא ישלם לו מתים אלא חיים או דמי חיים.
רש"י מנוקד ומעוצב
אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ – בִּרְשׁוּתוֹ, שֶׁלֹּא טָבַח וְלֹא מָכַר.
מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר – כָּל דָּבָר בִּכְלַל תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּמִקְרָא אַחֵר: "עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה וְגֵו' יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ" (שמות כב,ח) (ב"ק ס"ב ע"ב).
חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם – וְלֹא יְשַׁלֵּם לוֹ מֵתִים, אֶלָּא חַיִּים אוֹ דְּמֵי חַיִּים.
מפרשי רש"י
[ה] אם המצא תמצא בידו ברשותו שלא טבח ולא מכר. כי אם טבחו לא נקרא שמצאו ברשותו, [ש]הרי נשחט, ואדרבא - לא מצאו כלל, שכבר כלה אותו מן העולם לגמרי, כיון שטבחו. וכן אם מכרו שוב אינו בידו. לכך אמר "אם המצא תמצא בידו" 'שלא מכרו ולא טבחו':
[ו] כל דבר בכלל תשלומי כו'. אף על גב דקרא (פסוק ח) ד"על שור ועל שה ועל שלמה" בטוען טענת גנב (רש"י שם), ואם אנו באים ללמוד גנב עצמו מן טוען טענת גנב בקל וחומר, דבהיתירא אתא לידו - משלם כפל על כל דבר, גנב עצמו, דבאיסורא בא לידו, לא כל שכן, דהא איכא למיפרך 'דיו לבא מהדין להיות כנידון', מה טוען טענת גנב לא משלם כפל אלא בשבועה (רש"י שם), אף גנב עצמו לא ישלם אלא בשבועה כדאמרינן במרובה (ב"ק סוף סג ע"ב), ומשום כך צריך להביא שם אף בגנב עצמו מיתורא ד"אם המצא תמצא", דהוי שני כללות הסמוכים זה לזה, הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל, כדאיתא שם בגמרא (בבא קמא דף סד:). וגם זה שהביא לא כתיב 'כל דבר', דהרי לא כתיב בו עופות, ודרשינן שם בכלל ופרט וכלל כדאיתא שם (שם סג.), רש"י סבירא ליה דאם לא מצאנו בטוען טענת גנב שהוא חייב כפל בכל דבר - לא הוי ילפינן דחייב כפל בכל דבר גבי גנב מיתורא ד"אם המצא תמצא", דהוי אמרינן דברה תורה בלשון בני אדם (ברכות דף לא:), או לשום דרשה אתיא, אבל כיון דמצאנו כפל בטוען טענת גנב בכל דבר, ובקל וחומר ילפינן דגנב עצמו יש כפל בכל דבר, רק דהוי אמרינן דיו, יש לנו למדרש קרא ד"אם המצא תמצא" דלא אמרינן דיו, דדרשינן בכלל ופרט וכלל. לכך מייתי שפיר ראיה מקרא דטוען טענת גנב, אף על גב דשם גם כן לא מדכתיב (ר' פסוק ח) "על שה ועל שלמה" ילפינן, דהא לא כתיב שם עופות, ומכל מקום סבירא ליה לרש"י גם כן דאילו לא כתיב בקרא דבר שיש בו רוח חיים ואין בו רוח חיים, לא הוי דרשינן בכלל ופרט וכלל לרבות הכל, ומדכתיב בקרא דבר שיש בו רוח חיים ואין בו רוח חיים, מרבינן אחר כך מכלל ופרט [וכלל] הכל:
ועוד,דרש"י פשטיה דקרא מפרש, ולפי פשוטו כיון דמצאנו כפל בטוען טענת גנב, יש למילף בקל וחומר דיש כפל בגנב, ולפי פשוטו אין לנו לומר דיו, רק דבתלמוד כיון דאיכא למפרך דיו, צריך לדרשה כלל ופרט [וכלל], ומכל מקום לפשוטו אין צריך. וכן אחר שמצאנו (פסוק ח) בין דבר שיש בו רוח חיים ובין דבר שאין בו רוח חיים יש בו כפל, סברא שאין לומר דעופות לא הוי בכלל כפל, ולפיכך לפי הפשט אין צריך ללמוד עופות מכלל ופרט [וכלל], רק כשאנו באים לברר הדבר שלא יהיה שום תשובה עליו, ואין צריך לפי הפשט:
[ז] חיים שנים ישלם ולא מתים. במכילתא. אף על גב דדרשינן בפרק מרובה (בבא קמא דף סה.) דקאי "חיים" ארישא דקרא, ולמדו מזה 'אחיה לקרן כעין שגנב', שאם גנב והיה שוה ד' זוז, ובשעת טביחה שוה שני זוז, 'אחיה לקרן כעין שגנב', על כרחך גמרא דידן נמי סבירא להך מילתא ד"חיים שנים ישלם" 'ולא מתים', דהא בפרק קמא דבב"ק (דף יא.) קאמר שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן. פירוש, אם גנב בהמה ומתה, אין שמין הנבילה לבעלים, אלא צריך לשלם בהמה מעליא. ואף רב דסבירא ליה 'אחיה לקרן כעין שגנב' (בבא קמא דף סה.), סבירא כך שם, והתוספות מפרשים שם (ב"ק יא. ד"ה אין) דמה שאמרנו שאין שמין לגנב היינו מדכתיב "חיים שנים ישלם" ולא מתים, וכן איתא בהדיא בירושלמי. והשתא הרי רב מפיק "חיים שנים ישלם" 'אחיה לקרן כעין שגנב', אלא תרוייהו שמעת מניה; מדכתיב "חיים שנים ישלם" משמע דמה שהוא משלם -ישלם חיים ולא מתים. ומדסמך "חיים" אל גניבה, ולא כתיב 'שנים חיים ישלם', ולפיכך דרשינן 'אחיה לגניבה כעין שגנב', שהרי "חיים" קאי על הגניבה, ודרוש 'אחיה לקרן כעין שגנב', ויתורץ קושית הרא"ם:
בד"ה אם המצא כו' ולא שמעתי כו' נ"ב ואני ת"ל אבין ואשמע כי אדרבא רש"י לא עשה עיסקה בספרי' שלנו שלא כתוב בהם אלא המצא תמצא במה דיבר הענין שלא דיבר כשטבח ומכר שכבר ישלם ד' וה' אלא בלא טבח ומכר איירי שמשלם כפל מהרש"ל: