מפרשי רש"י על שמות כב טו
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק כ"ב • פסוק ט"ו |
• א • ב • ג • ד • ו • ח • ט • י • יב • יד • טו • יז • כא • כב • כד • כה • כז • כח • כט • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְכִֽי־יְפַתֶּ֣ה אִ֗ישׁ בְּתוּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־אֹרָ֖שָׂה וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ מָהֹ֛ר יִמְהָרֶ֥נָּה לּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃
רש"י
"וכי יפתה" - מדבר על לבה עד ששומעת לו וכן תרגומו ארי ישדל שדול בלשון ארמי כפתוי בלשון עברי
"מהר ימהרנה" - יפסוק לה מוהר כמשפט איש לאשתו שכותב לה כתובתה וישאנה
רש"י מנוקד ומעוצב
וְכִי יְפַתֶּה – מְדַבֵּר עַל לִבָּהּ עַד שֶׁשּׁוֹמַעַת לוֹ; וְכֵן תַּרְגּוּמוֹ: "אֲרֵי יְשַׁדֵּל". שִׁדּוּל בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי כְּפִתּוּי בְּלָשׁוֹן עִבְרִי.
מָהֹר יִמְהָרֶנָּה – יִפְסֹק לָהּ מֹהַר כְּמִשְׁפַּט אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁכּוֹתֵב לָהּ כְּתֻבָּה וְיִשָּׂאֶנָּה.
מפרשי רש"י
[כא] יפסוק לה מוהר כמשפט איש שכותב לה כתובה וישאנה. והקשה הרמב"ן על רש"י דכתובה מדרבנן ולא מן התורה (כתובות דף נו.), ולפיכך פירש הרמב"ן כי "מהר ימהרנה" הוא מענין הסבלונות ששולח לארוסתו. ותמיה אני עליו מאד, דמה ראה בזה, דהשיב על רש"י דכתובה דרבנן היא ומפרש "מהר" שהוא סבלונות, וכי סבלונות הוא מן התורה, וכל מה שיפרש הוא מן הסבלונות, דרמז הכתוב בזה שהם יכולים לעכב, כלומר שיתן מתנות לה עד שתתרצה להנשא לו, (ו) הכי נמי יש לפרש בכתוב שיתן לה כתובה כדרך החתן שכותב כתובה לאשתו כדי שתתפייס להנשא, דמה חילוק בין סבלונות לכתובה, ומה חילוק יש. ומה שהביא ראיה מן תרגום אונקלוס, שתרגם "הרבו עלי מהר" (ר' בראשית לד, יב) 'מוהרין' בלשון רבים, ואין כותבין כתובות הרבה, ואין זה ראיה כלל, שדרך לכתוב לכתובה בית פלוני ושדה פלוני וחפץ פלוני לכתובה, וזה יקרא 'מוהרין':
ותימה על הרמב"ן ז"ל שיהיו התנאים חולקין לפי דבריו בפירוש המלה מהו לשון "מוהר", דהרי למאן דאמר כתובה דאורייתא יליף לה מהכא "כסף ישקול כמהר הבתולות" שיהיה זה ככתובה (כתובות דף י.), ואם כן מפרש לשון "מהר" כתובה, ומאן דסבירא ליה כתובה דרבנן יהיה מפרש "מוהר" סבלונות, ויהיו חולקין בלשון הכתוב, ואין הדעת סובל זה:
אבל כאשר ראינו כי מי שסובר כתובה דאורייתא מפרש "מהר" כתובה, הכי נמי מי שסובר כתובה דרבנן סובר "מהר" כתובה, ולא יקשה מידי כלל, דהא הוא מפרש "כסף ישקול כמהר הבתולות" שדרך בני אדם ליתן לבתולות, כך מחויב ליתן המפתה, ובשביל זה אין כתובה מן התורה אם יאמר הכתוב "כסף ישקול כמהר הבתולות" מה שדרך בני אדם לעשות. וכן פירשנו למעלה אצל "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" (לעיל כא, י) שאין הכתוב מחייב מן התורה, רק שיאמר שהיא אשתו, עיין למעלה (שם אות לו). וזה הפירוש הוא פירוש אמיתי כאשר תדקדק בפירוש דבר זה. ומפני דלא הוי ליה למתלי הכתוב במידי דלאו דאורייתא, לכך דרשו בפרק נערה (כתובות דף כט:) לדרשה הא דכתיב "כסף ישקול כמהר הבתולות", שיהא זה כמהר הבתולות של אנס, ומהר הבתולות של אנס כזה, כדאיתא התם. ולפיכך רש"י פירש הכתוב כפשוטו. ולפי זה הא דקאמר 'כמשפט איש לאשה', לא משפט מן התורה, אלא כדרך ומשפט העולם שכותבין כתובה, וזהו פירושו לפי פשוטו: