(שמות כב טו): "וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה, ושכב עמה - מהר ימהרנה לו לאשה. "

(שמות כב טז): "אם מאן ימאן אביה לתתה לו - כסף ישקל כמהר הבתולת."

בזמן התורה, לכל אשה היתה פרנסה מובטחת - כל עוד היתה נשואה, בעלה היה חייב לפרנסה, ואם התגרשה או התאלמנה, היתה זכאית לקבל, מתוך רכושו של בעלה, "מוהר" (כתובה) - סכום כסף גדול שאיפשר לה להתפרנס בכבוד.

חתנים הסכימו לקבל על עצמם התחייבות זו רק כאשר התחתנו עם בתולה (ראו בתולים ומשמעותם ).

גבר ששכב עם נערה בתולה מחוץ לנישואין גרם לה להפסיד את אותה התחייבות, והתורה חייבה אותו בתשלום על כך.

הפועל יפתה בא ללמד, שבסופו של דבר הנערה הסכימה, כך שהדבר לא נעשה באונס: " "וכי יפתה - מדבר על לבה עד ששומעת לו. וכן תרגומו: ארי ישדל . שדול בלשון ארמי כפתוי בלשון עברי" " ( רש"י ; ראו דוגמאות לשידול ב בבלי יומא לה: וב לשון התרגום ) . בספר דברים ישנה פרשה מקבילה המתארת אונס של נערה בתולה (ראו פיתוי ואונס בספר שמות ובספר דברים ), והפרשה שלנו באה ללמד, שגם כשהדבר נעשה בהסכמה, המפתה צריך לשלם קנס (מכילתא קסח) .

הפועל יפתה בא גם ללמד,  ש הפסוק מתייחס לנערה צעירה ו" פתיה ", שעדיין לא לגמרי אחראית למעשיה, ולכן אפשר לחייב בקנס את מי שמנצל את פתיותה ומפתה אותה: " "לשון רש"י... איננו נכון, אבל ענין הפתוי - הטיית רצון בשקר... ולכן האנשים אשר אין דעתם שלימה להשכיל ויטעה לבם בדברים בתחלת ענינם יקראו פתאים ... והמסית את הבתולה לשכב עמה יטה רצונה לחפצו בדברי שקר" " ( רמב"ן ) . ע"פ חז"ל, הפסוק מתייחס לנערה עד גיל 12 וחצי; מעבר לגיל זה היא כבר נחשבת בוגרת ואחראית למעשיה,  ואם שכבה עם מישהו מרצונה החופשי, הוא לא יצטרך לפצות אותה על כך: " "הבוגרת - אין לה לא מכר ולא קנס." " ( משנה כתובות ג ח ) .

ראיה נוספת שמדובר בנערה היא הפסוק הבא - "אם מאן ימאן אביה לתתה לו": הפסוק מדבר על נערה שנמצאת ברשות אביה, שאביה יכול להחליט למי להשיא אותה; בלשון ימינו "קטינה".

הפסוק מתייחס רק לנערה בתולה שאינה מאורסת; אם הנערה מאורסת (וכמובן אם היא נשואה), כל גבר ששוכב עמה נחשב נואף, ודינו מוות ולא קנס (ראו פיתוי ואונס בספר שמות ובספר דברים ).

המילה "אורשה" בלשון עבר מלמדת, שהפסוק מתייחס רק לנערה שאינה מאורסת וגם לא היתה מאורסת בעבר. נערה שהיתה מאורסת והתגרשה כבר נחשבת, במובן מסויים, לבוגרת, כי היא מבינה בענייני נישואין יותר מאשר נערה שלא התארסה מעולם. לכן: " "נערה שנתארסה ונתגרשה: רבי יוסי הגלילי אומר "אין לה קנס", רבי עקיבא אומר "יש לה קנס, וקנסה לעצמה"." " (מכילתא קסט, משנה כתובות ג ג ) .

מוהר = התחייבות ממונית של החתן כלפי הכלה, כתובה .

מהר ימהרנה לו לאשה = המפתה צריך לפצות את הנערה, והדרך המועדפת לפצות אותה היא להתחתן עמה ולכתוב לה כתובה כמו לכל אישה בתולה שמתחתנת (מכילתא קע, רש"י) , למרות שעכשיו היא כבר לא בתולה, כך שהיא למעשה לא הפסידה כלום.

אולם המפתה אינו חייב להתחתן עמה. כך ניתן ללמוד מהשוואה לפרשה המקבילה, העוסקת באונס של נערה בתולה:

• (דברים כב כט): "ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף; ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה, לא יוכל שלחה כל ימיו"

האנס חייב לשאת את האנוסה ואסור לו לשלח אותה (=להתגרש ממנה) אבל בפסוקים שלנו לא נאמר שלמפתה אסור לשלח את המפותה. גם אם התחתן עמה, מותר לו לשלח אותה מייד לאחר מכן. ולכן, מסתבר שהוא גם לא חייב להתחתן עמה כלל - הוא יכול, כביכול, להתגרש עוד לפני שהתחתן.

אמנם, במקרה זה הוא יהיה חייב לשלם את הקנס - את הסכום של " מוהר הבתולות " - בדיוק כאילו שהתחתן והתגרש, כך שגם במקרה זה הנערה לא מפסידה כסף: " "האונס נותן מיד, והמפתה לכשיוציא [ובגמרא: "לכשלא יכנוס"]. האונס שותה בעציצו, והמפתה אם רצה להוציא, מוציא." " ( משנה כתובות ג ד ) .

הפועל הכפול "מָהֹר יִמְהָרֶנָּה" מציין, כאמור, שהמפתה צריך לכתוב מוהר, אך ייתכן שיש בו גם רמז, שראוי שהמפתה ימהר ולקחת את הנערה לאשה, ולא להשאיר אותה בהמתנה (ראו גם לשון נופל על לשון ). זוהי חובה מוסרית אך לא הלכתית - לפי ההלכה, כאמור, הוא לא חייב לקחתה כלל.

המילה " לאשה " באה להדגיש, שהוא צריך לקחת אותה כאישה עם כל הזכויות המקובלות, ולא כ פילגש ללא זכויות ממוניות.

בזמן המקרא היה מותר לאיש לקחת פילגש , כלומר, להתחתן עם אישה בלי לתת לה כתובה. חז"ל הפכו את הכתובה לחובה ובכך אסרו על לקיחת פילגש, אך בזמן המקרא הכתובה היתה רשות, ותלויה בהסכמה בין הצדדים.

כאשר אדם שוכב עם אישה בוגרת, הוא אכן לא חייב, מדין תורה, לכתוב לה כתובה - הוא יכול לקחת אותה כפילגש; הוא יכול לטעון, שאם היא הסכימה לשכב עמו בלי כתובה, סימן שהיא ויתרה על הכתובה ותסכים גם להיות פילגש (בלשון חז"ל " "מחלה קנסה" "). אבל כאשר היא נערה צעירה, שעדיין אינה מודעת למשמעות של הכתובה לטווח ארוך, הוא לא יוכל לקחת אותה כפילגש אלא כאישה ממש, עם כל הזכויות הממוניות המגיעות לה, כך שלא ייגרם לה כל נזק כלכלי.

כאמור, הפסוק עוסק בנערה קטינה הנמצאת ברשות אביה, ואביה רשאי להתנגד לנישואין.

חז"ל דרשו מהכפילות " מאן ימאן ", שגם היא עצמה רשאית להתנגד לנישואין: " "אין לי אלא אביה, היא עצמה מנין? תלמוד לומר אם מאן ימאן" " (מכילתא קעג, קידושין מו א , כתובות לט ב ) ; " "כפל המקור על הפעל נדרש בכמה מקומות, שבכל אופן שתעשה הפעולה... ופה רצונו לומר: בכל אופן שימאן. כי יש הבדל בין מאן ובין לא אבה . שהבלתי אובה הוא בלב, והממאן הוא בפה אף שיאבה בלבו. ורצונו לומר, אף שממאן רק בפיו, ואף מכל סיבה שימאן. שיצויר שממאן מצד עצמו שרוצה שיתן לו הכסף מיד, ויצויר שימאן מצד שבתו אינה רוצה... ואינו רוצה לכופה. ועל זה אמרו בכתובות (דף לט ע"ב) וקדושין (דף מ"ו)" " (מלבי"ם על מכילתא קעג) .

ניתן גם להסיק מכאן, שאם הנישואין אסורים (כגון, אם הוא או היא פסולי חיתון, אם הם קרובי משפחה וכד'), האיסור עדיין בתוקף והוא דוחה את המצוה לשאת את המפותה לאישה, שהרי אם אביה רשאי להתנגד לנישואין, קל וחומר שאביה שבשמים רשאי להתנגד (ראו תורה תמימה) . חז"ל הגיעו לאותה מסקנה גם מהמילים "מהר ימהרנה לו" - " "אשה הראויה לו" " (מכילתא) .

בכל מקרה שהנישואין אינם יוצאים אל הפועל, מכל סיבה שהיא, התורה מתייחסת אל הקשר בין האיש לנערה כאל נישואין שהסתיימו, ומחייבת את המפתה לשלם את סכום הכתובה - 

המפתה צריך לתת כסף באותו סכום שמקובל לכתוב לבתולות בכתובה כ"מוהר". ע"פ חז"ל, סכום זה הוא " 50 שקל כסף ", סכום המאפשר להתקיים ברמת חיים סבירה במשך שנה אחת; במושגים של ימינו כ-50 אלף ש"ח (ראו מאמר של הרב יונתן אדלר ב"תחומין" כג) . אך יש אומרים שהקנס ניתן במטבעות הגדולים פי 8, ואם כך, מדובר בסכום שיאפשר לנערה להתקיים ברמת חיים סבירה במשך 8 שנים - אם היא התפתתה בגיל 12, תהיה לה פרנסה מובטחת עד גיל 20 (רש"ר הירש כאן) .

הפסוק אומר " כסף ישקול כ מוהר הבתולות ", ולא "ונתן את מוהר הבתולות", כי מוהר אינו כסף שאפשר לתת מייד, מוהר הוא התחייבות כתובה (ראו מהו מוהר ). אם הנישואין לא מתקיימים, המפתה לא צריך לתת מוהר, הוא צריך לתת כסף " כ מוהר הבתולות", כמו מוהר הבתולות, כסף באותו סכום שמקובל לכתוב בכתובה של בתולות.

על-פי ההלכה, המפתה צריך לשלם, בנוסף לקנס, גם פיצויים על נזקים נוספים שנגרמו לנערה, כגון על בושה; ראו בהמשך על משמעות הקנס.

ע"פ ההלכה, מכיוון שהנערה קטינה, האב מקבל את הקנס והפיצויים שמגיעים לה.