יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם יהיו רבים האליליםאַחֵר מָהָרוּ של אותם אשר מיהרו ללכת אחרי אל אחר (הוא כביכול מברך אותם שיהיו להם הרבה אלילים, אך זה נאמר בלעג, שהרי האלילים לא מועילים בכלום), בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם נסך רגיל הוא יין ששופכים על המזבח, ועובדי האלילים היו נוהגים גם להסיך דם, וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי.
עם טעמים:
יִרְבּ֥וּ עַצְּבוֹתָם֮ אַחֵ֢ר מָ֫הָ֥רוּ בַּל־אַסִּ֣יךְ נִסְכֵּיהֶ֣ם מִדָּ֑ם וּֽבַל־אֶשָּׂ֥א אֶת־שְׁ֝מוֹתָ֗ם עַל־שְׂפָתָֽי׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"ירבו עצבותם וגו'" - כל זה אמרי לה' ירבו עצבותם של כופרים בך המהירים וחרידים לעבודת כוכבים ומזלות ל"א מהרו לשון מוהר דואירנ"ט בלע"ז
"בל אסיך נסכיהם מדם" - אני לא אהיה כמותם לזרוק דם לעבודת כוכבים ולא אשא שם ע"ג על שפתי
ירבו עצבותם אחר מהרו - אשרי אחר מהרו והוא מגזרת מהר ימהרנה אשר יתקשרו אל עם אחר, רק אני לא אסיך נסכיהם שהם מעורבים בדם זבחיהם, ואפילו שמותם לא אזכירם בפי.
ירבו עצבותם אחר מהרו מאותם האנשים שממהרים לאל אחר.
מהרו זה לבדו מבנין הקל מענין מהרה; ואפשר שיהיה מענין מהר ומתן (בראשית לד יב) ; כמו מהר ימהרנה לו (שמות כב טו).
או פרוש אחר מהרו כלומר: אני אהיה דבק בקדושים ובאדירים וירבו עצבות האנשים, עצבות הממהרים אל אנשים זולתם ללכת בדרכים אחרות שאינן דרכי יי', וזהו הנכון.
בל אסיך נסכיהם מדם חלילה לי שאסיך נסכיהם שהם מדם; על דרך והבאתם גזול (מלאכי א יג) כלומר: נסכיהם אינם יין אלא דם; כי העולם והנסכים עם מעשים רעים לא יועילו ולא יצילו, אבל ירעו, כמו שאמר: זבח רשעים תועבה (משלי כא כז).
ובל אשא את שמותם על שפתי: ואפילו שמות האנשים האלה לא אעלה על שפתי.
"ירבו", יאמר הנה אלה אשר "אחר מהרו" אשר ימהרו לעבודת אל אחר, ירבו עצבותם ועצביהם של הקדושים הנ"ל, שהיו עושים להם עצבים לצייר תכונתם ולקבל מהם השפעה על העצבים המכונים להם, אבל אנכי "בל אסיך נסכיהם מדם", אני לא אלמד ממעשיהם להסיך לפני הקדושים ועצביהם נסכי דם וגם לא אשא את שמותם על שפתי, שאסור להזכיר שם ע"ג רק אאביד את שמם מתחת השמים, רק.
ביאור המילות
"עצבותם". מענין עצבים, ובא פה במשקל שם נקבה לגנאי, "אחר מהרו". הממהרים לאל אחר, וי"מ מענין מוהר ומתן, שמקריבים לו קרבנות:
