ביאור:שמות כב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.




נזקי אש - סיכום[עריכה]

(שמות כב ה): "כי תצא אש, ומצאה קצים, ונאכל גדיש או הקמה או השדה - שלם ישלם המבער את הבערה"

אש[עריכה]

"אש" מציין מפגע נייד - מפגע שעלול לצאת משליטה ולפגוע ברכוש או בנפש מחוץ לתחום שבו הוא נמצא.

ומצאה קוצים, ונאכל גדיש או הקמה או השדה[עריכה]

גדיש = ערימת תבואה שנקצרה;

קמה = שיבולים עומדות וזקופות, שעדיין לא נקצרו;

שדה = קרקע חקלאית;

מריבוי המושגים למדו חז"ל (במשנה בבא קמא פרק ו, ובתלמוד בבלי בבא קמא ס.) שיש לשלם על נזק שנגרם לכל סוגי הרכוש:

  • גם על נזק שנגרם למטלטלים (בין אם הם חסרי ערך כמו קוצים או בעלי ערך כמו גדיש , בין אם הם בוערים בקלות כמו קוצים שהם יבשים, או שאינם בוערים בקלות כמו גדיש שהוא עדיין לח),
  • גם על נזק שנגרם למטלטלים מחוברים לקרקע (כמו קמה , וכן עצים (תוספות על בבא קמא ס א) , וגם בעלי חיים ובני אדם (רש"י על בבא קמא ס א) ),
  • וגם על נזק שנגרם לקרקע עצמה (כמו שדה ).

עוד למדו חז"ל מהמילה "קמה", שחובת התשלום חלה רק על נזקים גלויים - נזקים לחפצים שהמבעיר ראה או היה יכול לשער שהם נמצאים שם, אבל לא נזקים לחפצים מוסתרים; כמו שהקמה בשדה היא גלויה. ראו טמון באש פטור? .

קוצים וגדיש כמשל[עריכה]

ע"פ ר' שמואל בר נחמני (תלמוד בבלי, בבא קמא ס.) , הקוצים הם משל לרשעים, והגדיש הוא משל לצדיקים - אש של צרות שורפת את העולם כשיש רשעים בעולם ("כי תצא אש - ומצאה קוצים"), אבל היא פוגעת גם בצדיקים ("ונאכל גדיש").

שלם ישלם המבעיר את הבעירה [עריכה]

לפי הפרשנות שהתקבלה להלכה, המילים הללו מטילות אחריות על מי שיצר את האש - גם אם האש כבר לא שייכת לו; ראו שמור על האש - אשו משום חציו .

עם זאת, התורה מטילה את האחריות על היוצר רק אם התרשל ולא נקט בכללי זהירות מקובלים (" "עד דעביד כעין מבעיר" " בבא קמא נה: " "בפשיעה" " רש"י ).

כללי הזהירות המקובלים תלויים באופי הבעירה - ככל שהאש גבוהה יותר, צריך להרחיק אותה יותר משדות של אחרים שעלולים להינזק (" "רבי שמעון אומר: שלם ישלם המבעיר את הבערה - הכל לפי הדליקה" "; בבא קמא סא: ).

ומצא קוצים... שלם ישלם המבעיר...[עריכה]

התורה מטילה את האחריות על המבעיר, למרות שהדליקה לא קרתה באשמתו הבלעדית - היו קוצים שגרמו לאש להתפשט ולהזיק יותר. למרות שהקוצים אשמים, כביכול, בהתפשטות הדליקה, יוצר האש צריך לשלם פיצויים.

רבי יצחק הנפח מצא הקבלה בין דין זה לבין חורבן הארץ והמקדש: ה' הוא ש"הבעיר" את מידת הדין בעולם; מידת הדין התפשטה ושרפה את עם ישראל בגלל ה"קוצים" שהיו בו - הרשעים; ובכל זאת, ה' - המבעיר - "ישלם" ויפצה את עם ישראל על השריפה שנגרמה, כשיבנה מחדש את ירושלים ואת בית המקדש, במהרה בימינו (תלמוד בבלי, בבא קמא ס:) .

פרשות מקבילות[עריכה]

בפסוק הקודם מדובר על בהמה שנכנסה לשדה של אדם אחר והזיקה לרכושו. ומעניין שגם הבהמה מכונה בפסוק זה " בעיר " ("ושילח את בעירו, וביער בשדה אחר"): אפשר לראות בכך דוגמה לתופעת ה"לשון נופל על לשון" ( פירוט ), אך ייתכן שהסיבה היא, שגם בהמה היא נזק נייד - כמו אש - וחובת השמירה על בהמה זהה לחובת השמירה על אש, שלא תצא מתחומה ותגרום נזק לזולת.

מוקדם יותר בפרשה מדובר על נזקי בור - הבור מייצג מפגע נייח; ראו בור לעומת אש .

קישורים חיצוניים[עריכה]

עוד על נזקי אש, ראו:

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-12-20.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:נזקי אש - סיכום

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/jm-22-05