קטגוריה:שמות כב ה
נוסח המקרא
כי תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבער את הבערה
כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה.
כִּֽי־תֵצֵ֨א אֵ֜שׁ וּמָצְאָ֤ה קֹצִים֙ וְנֶאֱכַ֣ל גָּדִ֔ישׁ א֥וֹ הַקָּמָ֖ה א֣וֹ הַשָּׂדֶ֑ה שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם הַמַּבְעִ֖ר אֶת־הַבְּעֵרָֽה׃
כִּֽי־תֵצֵ֨א אֵ֜שׁ וּ/מָצְאָ֤ה קֹצִים֙ וְ/נֶאֱכַ֣ל גָּדִ֔ישׁ א֥וֹ הַ/קָּמָ֖ה א֣וֹ הַ/שָּׂדֶ֑ה שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם הַ/מַּבְעִ֖ר אֶת־הַ/בְּעֵרָֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי יִתַּפַּק נוּר וְיַשְׁכַּח כּוּבִּין וְיֵיכוֹל גְּדִישִׁין אוֹ קָמָא אוֹ חֲקַל שַׁלָּמָא יְשַׁלֵּים דְּאַדְלֵיק יָת דְּלֵיקְתָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם תִּתְפּוֹק נוּר וְתַשְׁכַּח כּוּבִין וְתִגְמַר גָּדִישׁ אוֹ מִדַּעַם דְּקָאִי אוֹ חֲקִיל שַׁלָמָא יְשַׁלִים מַאן דְּאַדְלִיק יַת דְּלֵיקְתָּא: |
רש"י
"ומצאה קוצים" - קרדו"נש בלע"ז (דיזטלען)
"ונאכל גדיש" - שלחכה בקוצים עד שהגיעה לגדיש או לקמה המחוברת בקרקע
"או השדה" - שלחכה את נירו וצריך לניר אותה פעם שניה
"שלם ישלם המבעיר" - אע"פ שהדליק בתוך שלו והיא יצאה מעצמה ע"י קוצים שמצאה חייב לשלם לפי שלא שמר את גחלתו שלא תצא ותזיקרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּמָצְאָה קוֹצִים – קרדונ"ש [chardons = פירות של קרדה (=קוץ).[3]] בְּלַעַז[4].
וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ – שֶׁלִּחֲכָה בַּקּוֹצִים עַד שֶׁהִגִּיעָה לַגָּדִישׁ, אוֹ לַקָּמָה הַמְּחֻבֶּרֶת בַּקַּרְקַע.
אוֹ הַשָּׂדֶה – שֶׁלִּחֲכָה אֶת נִירוֹ (ב"ק ס' ע"א), וְצָרִיךְ לָנִיר אוֹתָהּ פַּעַם שְׁנִיָּה.
שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר – אַף עַל פִּי שֶׁהִדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְהִיא יָצְאָה מֵעַצְמָהּ עַל יְדֵי קוֹצִים שֶׁמָּצְאָה, חַיָּב לְשַׁלֵּם, לְפִי שֶׁלֹּא שָׁמַר אֶת גַּחַלְתּוֹ שֶׁלֹּא תֵּצֵא וְתַזִּיק.
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
המבעיר וכפל לומר הבערה, לרמוז גם אל העצים שהם הם המבעירים את הגדיש והקמה:
עוד נתכוין באומרו ומצאה: הגם שלא ידע המבעיר שהיו שם קוצים או אפילו לא היו שם בשעת ההבערה, ובא אדם והניחם במחוז שלו, ולא ידע כי יש הבער - הרי המבעיר חייב:
ובדרך רמז תרמוז התורה את אשר יסובבו הרשעים ברשעם, כדי שיתעורר האדם מתרדמת שינת שכלו בהביטו הפלגת הרעות אשר יביאו לעולם, כי לא לבדם יריעו אלא יסובבו רע לכל העולם,
והוא אומרו: כי תצא אש, הלא ידעת כי צרת העם תתכנה בשם אש, וצא ולמד משליח גבריאל (יומא דף עז.) אשר שאל אש מבין הבדים (הכרובים), והוא[15] בחינת תגבורת הדינים; ואמר: ומצאה קוצים - הם הרשעים שאינם אלא קוצים מכאיבים. ואומרו לשון מצאה, על דרך אומרו (דברים ל"א, כ"א): "והיה כי תמצאן אותו" וגו',
והטעם, משום שהרשע אין לו בעלים, כי האדון ברוך הוא הנה הוא פקר בו והסיר אדנותו מעליו, וה' הסתיר פניו ממנו, ומעתה הרי הוא כמציאה, וכל הפוגע בו יעשה בו רצונו,
והודיע הכתוב עוד כי אחר שניתן רשות לאש הדינים להבעיר, לא לקוצים לבד הם מבעירים אלא ונאכל גדיש -כאן רמז אל תינוקות של בית רבן, שעדיין אין להם קומה אלא גדושים שבולת עם חברתה, כי בעונות הם הנתפסים בצרת עולם. גם אמרו ז"ל (שהש"ר פס' משכני) בפסוק (תהלים, ח) "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז", כי היו ערבים בשעת קבלת התורה, וכשירשיעו בני אדם - הנה הרשות נתונה לאש לבער בהם,
ואומרו: או הקמה - כאן מודיע כי לפעמים חרב עד צואר הגיעה[16], מופתי הדור יסודי עולם נלקחים בעונם כדי להציל על כללות הדור, כאומרו (שה"ש, א): "אשכול הכופר" וגו', ולהם יקרא קמה, על דרך אומרו (שם ה'): "זאת קומתך דמתה לתמר", שהם הצדיקים הנמשלים לתמר, כאומרו (תהלים, צב): "צדיק כתמר" וגו'.
ולפעמים יגדל החטא ולא יצילו הצדיקים לבד, וחימה שפוכה[17] על כל שונאי ישראל, והוא אומרו: או השדה, שזה ירמוז אל כללות ישראל, ולא יספיקו לא תינוקות ולא צדיקים להציל.
והודיע הכתוב כי יש יום לאל איום לבא במשפט עם הסובבים את הדבר למיתת הצדיקים וגאוני עולם, להשתלם מהם, והוא אומרו: שלם ישלם המבעיר - הם הרשעים הקוצים, את כל אשר הרגו[18], ואמרו ז"ל (סנהדרין ק' ב) כי ה' יתן כח ברשעים לסבול שיעור המגיע להם בחטאם. אוי לרשע - רע לשמים ולבריות, כמה יסבול בעד קלקולו;
ותמצא (ב"ר פס"ג) שהצדיקים כשהיו בניהם מגיעים לכלל שנים שאינם נלכדים בעון אביהם, היו שמחים ואומרים ברוך המקום שפטרם מעונש זה[19], הרי כי יעניש ה' לגורם עונש בשבילו לזולת.
ובאמת כי יחרד אנוש ויכבה שלהבת יצרו המחטיא אותו באש המשפט, בהעלותו על לבבו נהרות העונשים אשר יגיעוהו על כמה נפשות קטנים וגדולים אין קץ, שכולם הוא הרצחן הגדול להם באמצעות תאותו הסרוחה,
והנה אמרו ז"ל (קידושין דף מ:): ״לעולם יראה אדם כאלו כל העולם כולו חציו זכאי וכו', עשה עבירה אחת - אוי לו, שהכריע את כל העולם לחובה״, ודם כל העולם ודם זרעיותיהם על צוארו ועל נפשו עמוסים, ויסבול מַר המות[20] בעד כל נפש אחת מהם, ובכל צרתם לו צר[21] כאשר עשה, והוא אומרו: שלם ישלם וגו'.
טעם כפל שלם וגו' המבעיר וגו', כאן רמז הכתוב כי לא לאיש הרשע לבד יעשה ה' משפט התשלומין, אלא גם להמחטיאו, והוא יצר הרע בחינה המחטיאתו, כי גם לו משפט חרוץ, ביום ההוא יגדל המספד עליו[22] בעשות בו ה' דין - כמאמרם ז"ל (סוכה דף נב.), שמביאו ה' ושוחטו, ולא ימלט בבורחו לבצרה ואפילו לבצר (מכות דף יב.), כי מזיד הוא, ומלך המשפט ישפוט בצדק[23] להשתלם ממנו, ונשגב ה' לבדו[24]. ובקמא (בבא קמא דף ס.) רמזו באופן אחר:תולדות אהרן
• לפירוש "תולדות אהרן" על כל הפרק •
- (בבא קמא ס.): "משנה:השולח את הבערה ואכלה עצים או אבנים או עפר חייב, שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה.
גמרא: אמר רבא: למה לי דכתב רחמנא קוצים גדיש קמה ושדה?
- צריכי, דאי כתב רחמנא קוצים, הוא אמינא קוצים הוא דחייב רחמנא משום דשכיח אש גבייהו ושכיח דפשע אבל גדיש דלא שכיח אש גבייהו ולא שכיח דפשע אימא לא; ואי כתב רחמנא גדיש, הוה אמינא גדיש חייב רחמנא משום דהפסד מרובה הוא אבל קוצים דהפסד מועט אימא לא.
- קמה למה לי? מה קמה בגלוי אף כל בגלוי; ולרבי יהודה, דמחייב אנזקי טמון באש, קמה למה לי? לרבות כל בעלי קומה. ורבנן לרבות כל בעלי קומה מנא להו? נפקא להו מאו הקמה. ורבי יהודה? או מיבעי ליה לחלק. ורבנן לחלק מנא להו? נפקא להו מאו השדה. ורבי יהודה? איידי דכתב רחמנא או הקמה כתב או השדה.
- שדה למה לי? לאתויי לחכה נירו וסכסכה אבניו.
- ולכתוב רחמנא שדה ולא בעי הנך! צריכא, דאי כתב רחמנא שדה, הוה אמינא מה שבשדה אין מידי אחרינא לא, קמ"ל."
"ומצאה קוצים ונאכל גדיש" -
- (בבא קמא ס.): "אמר ר"ש בר נחמני אמר רבי יונתן: אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים אימתי אש יוצאה בזמן שקוצים מצוין לה; ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנאמר ונאכל גדיש ואכל גדיש לא נאמר אלא ונאכל גדיש, שנאכל גדיש כבר."
"כי תצא אש... שלם ישלם המבעיר..." -
- (בבא קמא ס:): "יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דר' יצחק נפחא... אמר להם...:
- כי תצא אש ומצאה קוצים - תצא מעצמה, שלם ישלם המבעיר את הבערה - אמר הקב"ה 'עלי לשלם את הבערה שהבערתי, אני הציתי אש בציון, שנאמר (איכה ד) "ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה", ואני עתיד לבנותה באש, שנאמר (זכריה ב) "ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה".
- שמעתתא - פתח הכתוב בנזקי ממונו וסיים בנזקי גופו, לומר לך: אשו משום חציו."
- (בבא קמא כב:): "אמר רבא: קרא... מסייע ליה לרבי יוחנן... דכתיב כי תצא אש תצא מעצמה, ישלם המבעיר את הבערה שמע מינה אשו משום חציו"
"שלם ישלם המבעיר את הבעירה" -
- (בבא קמא סא:): "משנה: המדליק בתוך שלו, עד כמה תעבור הדליקה? ... רבי שמעון אומר: שלם ישלם המבעיר את הבערה - הכל לפי הדליקה. גמרא: ... הכל לפי גובה הדליקה"
- (בבא קמא נה:): "ארבעה דברים התורה מיעטה בשמירתן, ואלו הן: בור ואש שן ורגל.... אש, דכתיב שלם ישלם המבעיר את הבערה עד דעביד כעין מבעיר..."
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
ומצאה קוצים הא לא באו קוצים אלא ליתן שעור. אם (יש) קוצים יש שעור, ואם (אין) קוצים אין שעור. מכאן אמרו (ב"ק דף עט), עברה הנהר והדרך והגדר שהוא גבוה י' טפחים והזיקה פטור מלשלם. כיצד עומדים על הדבר. רואין אותו כאלו הוא עומד באמצע בית כור ומזיק, דברי רבי אלעזר בן עזריה. רבי אליעזר אומר, שש עשרה אמה כדרך הרבים. רבי עקיבא אומר חמשים אמה. רבי שמעון אומר, שלם ישלם המבעיר את הבערה, הכל לפי הדלקה. מעשה שעברה דלקה הירדן והזיקה מפני (שהיא) [שהיתה] מרובה. אימתי בזמן שקפצה. אבל אם היתה מצפצפת ומהלכת, אפילו עד מיל הרי זה חייב.
קמב.
קמג. שלם ישלם המבעיר את הבערה למה נאמר. לפי שנאמר איש אין לי אלא איש, אשה טומטום אנדרוגינוס מנין- תלמוד לומר שלם ישלם המבעיר את הבערה מכל מקום. אין לי אלא (המבעה) וההבער, שאר כל המזיקין שבתורה מנין - הרי אתה דן בנין אב משניהם. לא הרי (המבעה) כהרי הבער, ולא הרי הבער כהרי (המבעה). הצד השוה שבהן שדרכן להזיק וממונן ושמירתן עליך, וכשהזיק [חייב] המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ. ד' כללות היה רבי (ישמעאל) [שמעון בן אלעזר] אומר משום ר' מאיר בניזקין. כל מקום שיש רשות למזיק ולא לניזק פטור. לניזק ולא למזיק חייב בכל. (לניזק ולא למזיק אפילו מיוחדת, כגון חצר של שותפין והפונדק.) לא לניזק ולא למזיק, כגון רשות (אחרת) על השן ועל הרגל חייב, ועל השאר מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק. בכל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק והבקעה ורשות הרבים וכיוצא בהן, על השן ועל הרגל פטור. ועל השאר, מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קמא. כי תצא אש ומצאה קוצים . לשון תצא אש, מורה שיצאה לרשות אחר. כמו כי אש יצאה מחשבון (במדבר כא). שמדבר במבעיר בתוך שלו. כי אם מבעיר בשל חברו לא נתנו חכמים שעור, כמו שאמרו הרא"ש והסמ"ג (ריש עשין ס"ט) דהכתוב מדבר בהדליק בתוך שלו. ומשמיע שאף על פי שהוא אונס ואינו מתכוין חייב. וה”ה בכל הנזקין.
ומה שאמר ומצאה קוצים, מפני שאם יש מקום פנוי בין שדהו לשדה חברו כפי השעורים שבאר אח"כ ממשנה דבבא קמא (פ”ו מ”ד) אינו חיב. רק אם יש קוצים אין שעור כי האש מתפשטת על ידי הקוצים. ולכן צייר שיש קוצים שאז חייב תמיד.
ומה שאמרו, מכאן אמרו. רצו לומר, שאם יש הפסק כפי השעורים שנתנו לכל אחד כדאית ליה, פטור. ואנן פסקינן כר"ש שהכל לפי הדליקה. ויש פלוגתא בין הפוסקים אם זה גם לענין גדר ונהר ואכ"מ. ובכל זאת מה שאמר שלם ישלם , פי' שישלם כל ההיזק גם היזק הקוצים. ובזה לא קשיא מה שאמר רבא (בדף ס) למה לי דכתב רחמנא קוצים גדיש וכו'. דהיינו לענין התשלומין, ועיין בגמרא שם (דף סא).
קמב. ונאכל גדיש או הקמה או השדה . בגדיש הוא תבואה קצורה מוגדשת על הקרקע. וה"ה כל דבר תלוש מוגדש, כמו סואר של קנים וכו'. ומוסיף אף הקמה שהוא מחובר לקרקע ועומד עליו. וה”ה דהאילנות שהם ג”כ חוברים. וכן בירושלמי (פ"ו ה”ה) אי מה גדיש מיוחד שתלוש מן הקרקע, ת”ל קמה. ומוסיף השדה שכולל גם הקרקע בעצמה. אולם לפי זה מיותר מה שאמרו הקמה, שידעינן מן השדה. ובא ללמד שרק הגלוי כמו הקמה לא המכוסה תחת הגדיש או תחת השדה. כפי הכלל ( אילת השחר קס ) ששמות הבאים ביחד יש להם דימוי זל"ז.
אולם בבבא קמא (דף ס) אמר, דקמה לר' יהודה מרבה כל בעל קומה. ולרבנן שבא למעט טמון, נפקא ליה לרבות כל בעלי קומה, מן או הקמה. ולפי התוס' שכל בעלי קומה פי' אילנות, משמע שזה צריך למוד מיוחד, וזה לא לשיטת המכלתא.
ומזה מבואר כשטת רש"י שפי' לרבות כל בעל קומה, פירושו בעלי חיים. וזה לא נלמד מפשטות מלת קמה רק מיתורא לר"י. שבדרך הדרש משתתף עם יקום ועם קומה, שכולל גם בע"ח. ולרבנן מרבי לה ממלת או. שהתבאר אצלי (איילת השחר כלל ריד ) שמלת או בא על החלוקה המינית. שאם יאמר הגדיש והקמה והשדה, מדבר רק מאלה לבד. אבל כשאמר או הקמה בא לעשות חלוקה כוללת וכל הקרוב אל אחד מן הנחשבים, נכנס בגדרו. ובע”ח נכנסים בגדר קמה, שגם הם, הם יקום ועל פני האדמה. והמכלתא מדבר לפי הפשט ובגמ' מדבר לפי הדרוש מרבינן גם בע"ח.
קמג. שלם ישלם המבעיר . מפני שפתח כי יבער איש, ונאמר שבא למעט אשה וקטן, סים שכל מי שמבעיר חייב. וכן סיים בבור, בעל הבור ישלם . וזה כר' יונתן למעלה שלמד מזה לרבות אשה וקטן, ומן בור ומבעיר למד לכל הנזיקין. כמה שאמרו בבבא קמא (דף ה') שמן בור וחד מאינך אתיא כולהו במה הצד. ומה שאמר רשב"א פהאום ר”מ מובא בבבא קמא (דף יד) וצריך להגיה במכלתא כגי' הגמ' ושם מפורש.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
נזקי אש - סיכום
(שמות כב ה): "כי תצא אש, ומצאה קצים, ונאכל גדיש או הקמה או השדה - שלם ישלם המבער את הבערה"
אש
"אש" מציין מפגע נייד - מפגע שעלול לצאת משליטה ולפגוע ברכוש או בנפש מחוץ לתחום שבו הוא נמצא.
ומצאה קוצים, ונאכל גדיש או הקמה או השדה
גדיש = ערימת תבואה שנקצרה;
קמה = שיבולים עומדות וזקופות, שעדיין לא נקצרו;
שדה = קרקע חקלאית;
מריבוי המושגים למדו חז"ל (במשנה בבא קמא פרק ו, ובתלמוד בבלי בבא קמא ס.) שיש לשלם על נזק שנגרם לכל סוגי הרכוש:
- גם על נזק שנגרם למטלטלים (בין אם הם חסרי ערך כמו קוצים או בעלי ערך כמו גדיש , בין אם הם בוערים בקלות כמו קוצים שהם יבשים, או שאינם בוערים בקלות כמו גדיש שהוא עדיין לח),
- גם על נזק שנגרם למטלטלים מחוברים לקרקע (כמו קמה , וכן עצים (תוספות על בבא קמא ס א) , וגם בעלי חיים ובני אדם (רש"י על בבא קמא ס א) ),
- וגם על נזק שנגרם לקרקע עצמה (כמו שדה ).
עוד למדו חז"ל מהמילה "קמה", שחובת התשלום חלה רק על נזקים גלויים - נזקים לחפצים שהמבעיר ראה או היה יכול לשער שהם נמצאים שם, אבל לא נזקים לחפצים מוסתרים; כמו שהקמה בשדה היא גלויה. ראו טמון באש פטור? .
קוצים וגדיש כמשל
ע"פ ר' שמואל בר נחמני (תלמוד בבלי, בבא קמא ס.) , הקוצים הם משל לרשעים, והגדיש הוא משל לצדיקים - אש של צרות שורפת את העולם כשיש רשעים בעולם ("כי תצא אש - ומצאה קוצים"), אבל היא פוגעת גם בצדיקים ("ונאכל גדיש").
שלם ישלם המבעיר את הבעירה
לפי הפרשנות שהתקבלה להלכה, המילים הללו מטילות אחריות על מי שיצר את האש - גם אם האש כבר לא שייכת לו; ראו שמור על האש - אשו משום חציו .
עם זאת, התורה מטילה את האחריות על היוצר רק אם התרשל ולא נקט בכללי זהירות מקובלים (" "עד דעביד כעין מבעיר" " בבא קמא נה: " "בפשיעה" " רש"י ).
כללי הזהירות המקובלים תלויים באופי הבעירה - ככל שהאש גבוהה יותר, צריך להרחיק אותה יותר משדות של אחרים שעלולים להינזק (" "רבי שמעון אומר: שלם ישלם המבעיר את הבערה - הכל לפי הדליקה" "; בבא קמא סא: ).
ומצא קוצים... שלם ישלם המבעיר...
התורה מטילה את האחריות על המבעיר, למרות שהדליקה לא קרתה באשמתו הבלעדית - היו קוצים שגרמו לאש להתפשט ולהזיק יותר. למרות שהקוצים אשמים, כביכול, בהתפשטות הדליקה, יוצר האש צריך לשלם פיצויים.
רבי יצחק הנפח מצא הקבלה בין דין זה לבין חורבן הארץ והמקדש: ה' הוא ש"הבעיר" את מידת הדין בעולם; מידת הדין התפשטה ושרפה את עם ישראל בגלל ה"קוצים" שהיו בו - הרשעים; ובכל זאת, ה' - המבעיר - "ישלם" ויפצה את עם ישראל על השריפה שנגרמה, כשיבנה מחדש את ירושלים ואת בית המקדש, במהרה בימינו (תלמוד בבלי, בבא קמא ס:) .
פרשות מקבילות
בפסוק הקודם מדובר על בהמה שנכנסה לשדה של אדם אחר והזיקה לרכושו. ומעניין שגם הבהמה מכונה בפסוק זה " בעיר " ("ושילח את בעירו, וביער בשדה אחר"): אפשר לראות בכך דוגמה לתופעת ה"לשון נופל על לשון" ( פירוט ), אך ייתכן שהסיבה היא, שגם בהמה היא נזק נייד - כמו אש - וחובת השמירה על בהמה זהה לחובת השמירה על אש, שלא תצא מתחומה ותגרום נזק לזולת.
מוקדם יותר בפרשה מדובר על נזקי בור - הבור מייצג מפגע נייח; ראו בור לעומת אש .
קישורים חיצוניים
עוד על נזקי אש, ראו:
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-12-20.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
- ^ ר' אה"ל מס' 110.
- ^ ראו שבת י"א ע"ב רש"י ד"ה במשיחה.
- ^ ר' אה"ל מס' 110.
- ^ ראו שבת י"א ע"ב רש"י ד"ה במשיחה.
- ^ אש (?)
- ^ לשה"כ בשמות (כב ה).
- ^ לשה"כ ביחזקאל (כ לג).
- ^ ע"פ לשה"כ במלכים א, יט א.
- ^ ״ברוך שפטרני מעונשו של זה״
- ^ לשה"כ בשמואל א, טו לב. "מר" - לשון מרירות.
- ^ לשה"כ בישעיה (סג ט).
- ^ לשה"כ בזכריה (יב יא).
- ^ ע"פ לשה"כ בתהילים (ט ט, צו יג, צח ט).
- ^ לשה"כ ישעיה ב יא; ב יז.
- ^ אש (?)
- ^ לשה"כ בשמות (כב ה).
- ^ לשה"כ ביחזקאל (כ לג).
- ^ ע"פ לשה"כ במלכים א, יט א.
- ^ ״ברוך שפטרני מעונשו של זה״
- ^ לשה"כ בשמואל א, טו לב. "מר" - לשון מרירות.
- ^ לשה"כ בישעיה (סג ט).
- ^ לשה"כ בזכריה (יב יא).
- ^ ע"פ לשה"כ בתהילים (ט ט, צו יג, צח ט).
- ^ לשה"כ ישעיה ב יא; ב יז.
דפים בקטגוריה "שמות כב ה"
קטגוריה זו מכילה את 24 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 24 דפים.