מ"ג שמות כב ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות כב · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜הוּ כֶּ֤סֶף אֽוֹ־כֵלִים֙ לִשְׁמֹ֔ר וְגֻנַּ֖ב מִבֵּ֣ית הָאִ֑ישׁ אִם־יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנָֽיִם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אֲרֵי יִתֵּין גְּבַר לְחַבְרֵיהּ כְּסַף אוֹ מָנִין לְמִטַּר וְיִתְגַּנְבוּן מִבֵּית גּוּבְרָא אִם יִשְׁתְּכַח גַּנָּבָא יְשַׁלֵּים עַל חַד תְּרֵין׃
ירושלמי (יונתן):
אֲרוּם יִתֵּן גְּבַר לְחַבְרֵיהּ כְּסַף אוֹ מָאנִין לְמִנְטַר בְּלָא אֲגַר נְטִיר וּמִתְגַנְבִין מִן בֵּית גְּבַר אִין מִשְׁתְּכַּח גַּנְבָא אִיהוּ מְשַׁלֵּם עַל חַד תְּרֵין:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וגנב מבית האיש" - לפי דבריו

"אם ימצא הגנב" - ישלם הגנב שנים לבעלים (ב"ק סג)

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

(שמות כב ו): "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור" - מטלטלים הם, ולשמרם בתוך ביתו כשאר חפציו נתנו לו, לפיכך אם גנבוהו בביתו פטור, כי שמרו בשמירת חפציו.

אבל פרשה שניה, שכתוב בה (שמות כב ט): "כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור", ודרך בהמות לרעות בשדה, וודאי כשהפקידם על-מנת לשמרם מגנבים הפקידם לו, ולכן אם נגנבו חייב.

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

(שמות כב ו): "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור" - פרשה זו נאמרה בשומר חנם, ולפיכך פטר בו את הגניבה, כפי קבלת רבותינו (מכילתא כאן, בבא מציעא צד ב). ונזכר סתם בכתוב, מפני שדרך שומרי כסף או כלים לשמרם בחנם.

והפרשה השניה, שבשומר שכר, הזכירה (שמות כב ט): "חמור או שור או שה וכל בהמה", ודרך הבהמות לתתן ביד רועים לשמור וירעו אותם בשכר.

"וגנב מבית האיש" - פירש רש"י "לפי דבריו", לומר שהוא טוען כך, והביאו לו דומים: (דברים יג ב): "כי יקום בקרבך נביא", (ירמיהו כח א): "חנניה בן עזור הנביא", כי לא יקראנו בזה השם על האמת, רק שהוא יאמר כן.

ואין צורך, כי הכתוב יאמר: אם גונב מבית האיש וימצא הגנב ישלם שנים, ואם לא ימצא הגנב יבאו לבית דין ויישבע על הגניבה, אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, ואשר ירשיעון אותו בית דין בגניבה הזאת, שהוא הגונב, ישלם שנים, כי בית דין לא ירשיעוהו לשלם שנים אם לא גנבו הוא, כי חיוב התשלומין בכפל בגנב הוא, כאשר אמר למעלה (שמות כב ג): "חיים שנים ישלם".

דון יצחק אברבנאל (כל הפרק)(כל הפסוק)

המצוה השישית היא (שמות כב ו): "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור...", רוצה לומר, שאם יתן איש אל רעהו בפיקדון לשמור כסף או כלים. והפרשה הזאת תדבר מהשומר-חינם, כי לכן אמר "כסף או כלים", שאין ביניהם טורח, ואין השומר מטריח עצמו בשומרם בתוך תיבתו, ואין דרך בני אדם לתת שכר על שמירתם.

"וגנב מבית האיש", רוצה לומר, שהשומר טוען שנגנב הכסף או הכלים ההם מביתו.

הנה, "אם ימצא הגנב", כלומר, שיתאמת שנגנבו הדברים ההם ומי גנבם, "ישלם" הגנב "שנים" לבעל הפיקדון, כאילו גנבהו מאיתו.

העמק דבר (כל הפרק)(כל הפסוק)

(שמות כב ו): "אם ימצא הגנב ישלם שנים" - לפי הפשט הוא מיותר, שהרי כבר כתיב (שמות כב ג): "אם המצא תמצא... שנים ישלם". ובא ללמדנו, דהתשלומין לבעלים חל על השומר, שהוא ישתדל שישולם, והיינו דאי' ב(בבא קמא קח ?): "שומר חינם... נגנבה באונס והוכר הגנב - עושה עמו דין ואינו נשבע".

תולדות אהרן (כל הפרק)(כל הפסוק)

(שמות כב ו): "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור..." -

מנהני מילי? דתנו רבנן:
כי יתן איש אל רעהו - כלל,
כסף או כלים - פרט,
לשמור - חזר וכלל;
כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט; מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון:
יצאו קרקעות שאינן מטלטלין,
יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות,
יצאו שטרות שאע"פ שמטלטלין אין גופן ממון;
הקדשות - אמר קרא רעהו, רעהו ולא של הקדש"
  • (בבא קמא סג ב): "טוען טענת גנב... משלם תשלומי כפל, אבל... טוען טענת אבד - לא משלם תשלומי כפל; ואפילו טוען טענת גנב, בשבועה הוא דמשלם תשלומי כפל, אבל שלא בשבועה אינו משלם תשלומי כפל.
מנהני מילי?
דתנו רבנן: אם ימצא הגנב - בטוען טענת גנב הכתוב מדבר. אתה אומר בטוען טענת גנב, או אינו אלא בגנב עצמו? - כשהוא אומר (בפסוק הבא) "אם לא ימצא הגנב" בטוען טענת גנב הכתוב מדבר.
תניא אידך: "אם ימצא הגנב" - בגנב עצמו הכתוב מדבר. אתה אומר בגנב עצמו, או אינו אלא בטוען טענת גנב? - כשהוא אומר (בפסוק הבא) "אם לא ימצא הגנב" הרי טוען טענת גנב אמור. הא מה אני מקיים "אם ימצא הגנב" - בגנב עצמו הכתוב מדבר."


"כי יתן איש אל רעהו" -

  • (שבועות מב א): ""אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואין משביעין את הקטן": מ"ט? אמר קרא כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור, ואין נתינת קטן כלום"
  • (ירושלמי גיטין פרק ה הלכה ט): "הכל מודין שאין מתנתו מתנה, שנאמר כי יתן איש. מתנת איש מתנה ואין מתנת קטן מתנה, דברי חכמים. רבי יודה בן פזי בשם ר' יוחנן: לעולם אין גזילו מחוור עד שיביא שתי שערות. רבי אבהו בשם ר' יוחנן: הדא דאת אמרת להוציא ממנו בדין. אבל לקרבן ולשבועה, כל עמא מודה עד שתביא שתי שערות ברם כרבנן דהכא. רבי יוסי בעי: מעתה אף לעצמו לא יזכה, שנאמר איש אל רעהו עד שיהא כרעהו?!
- רבי יוסי בי ר' בון בשם רבי שמואל בר רב יצחק וירדו לה בשיטת הפעוטות. דתנינן תמן הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. והא תנינן תמן אבל אינו מזכה להן לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו. רבנן דקיסרין אמרין כאן בתינוק שיש בו דעת. כאן בתינוק שאין בו דעת."
  • (ירושלמי מעשר שני פרק ד הלכה ג): "רב הונא אמר כשם שהוא זוכה לעצמו כך הוא זוכה לאחרים. הכל מודים שאין מתנתו מתנה. דכתיב כי יתן איש. מתנת איש מתנה ואין מתנת קטן מתנה דברי חכמים. רבי יודה בר פזי בשם רבי יוחנן רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן לעולם אין גזילו גזל גמור עד שיביא שתי שערות. רבי אבהו בשם רבי יוחנן הדא דתימא להוציא ממנו בדין אבל להביא קרבן שבועה כל עמא מודיי עד שיביא שתי שערות. ברם כרבנין דהכא [חברייא] בשם רבי יוסי בעי מעתה אפי' לעצמו לא יזכה דכתיב אל רעהו עד שיהא כרעהו?!
- רבי יוסי בי רבי בון בשם [רב] שמואל בר רב יצחק פתר לה בשיטת אפיוטות. דתנינן תמן אפיוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. והתנינן אבל אינו מזכה לא ע"י בנו ובתו הקטנים ולא ע"י עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו רבנן דקיסרין אמרין כאן בקטן שיש בו דעת כאן בקטן שאין בו דעת."
  • (ירושלמי עירובין פרק ז הלכה ו): "הכל מודין שאין מתנתו מתנה דכתיב כי יתן איש מתנת איש מתנה מתנת קטן אינה מתנה דברי חכמים ר' יודה בן פזי בשם רבי יוחנן ר' יעקב בשם ר' יוחנן לעולם אין מגזילו מחוור עד שיביא שתי שערות. רבי אבהו בשם ר' יוחנן הדא דאת אמר להוציא ממנו בדין אבל לקרבן ולשבועה כל עמא מודיי עד שיביא שתי שערות. ברם כרבנן דהכא. ר' יוסי בעי מעתה אף לעצמו לא יזכה דכתיב אל רעהו עד שיהא כרעהו?!
- ר' יוסי בי ר' בון בשם רבי שמואל בר רב יצחק ירדו לה בשיטת הפייוטות דתנינן הפייוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. והא תנינן אבל אין מזכה לא ע"י בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו. רבנין דקיסרין אמרין כאן בשיש דעת לתינוק כאן בשאין דעת לתינוק."


"כסף או כלים" -

  • (קידושין יא א): "אמר רב אסי: כל כסף האמור בתורה כסף צורי, ושל דבריהם כסף מדינה.
וכללא הוא? והרי טענה, דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור, ותנן: "שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה"!
- התם דומיא דכלים, מה כלים שנים אף כסף שנים, ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב."
ושמואל אמר טענה עצמה שתי כסף, אפי' לא כפר אלא בפרוטה ולא הודה אלא בפרוטה חייב.
אמר רבא: דיקא מתניתין כותיה דרב, וקראי כותיה דשמואל:
דיקא מתני' כותיה דרב, דקתני הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה, ואילו כפירת טענה פרוטה לא קתני; ותנן נמי ההודאה בפרוטה, ואילו כפירה בפרוטה לא קתני ::וקראי כותיה דשמואל, דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור - מה כלים שנים אף כסף שנים, מה כסף דבר חשוב אף כל דבר חשוב. וקאמר רחמנא (שמות כב ח) כי הוא זה.
ורב? ההוא מיבעי ליה להודאה במקצת הטענה.
ושמואל? כתיב הוא וכתיב זה, דאי כפר במקצת ואודי במקצת חייב.
ורב? חד להודאה במקצת הטענה וחד להודאה ממין הטענה.
ושמואל? לאו ממילא שמעת מיניה דחסרה לה טענה?
אלא אמר לך רב: כסף כי אתא מעיקרא לכפירה הוא דאתא, דאם כן לכתוב רחמנא "כי יתן איש אל רעהו כלים לשמור", ואנא אמינא מה כלים שנים אף כל שנים. כסף דכתב רחמנא למה לי? אם אינו ענין לטענה תנהו ענין לכפירה.
ושמואל? אמר לך: אי כתב רחמנא כלים ולא כתב כסף, הוה אמינא מאי כלים שנים אף כל שנים, אבל דבר חשוב לא בעינן, קמ"ל."
  • (שבועות מב ב): ""שומר חנם אינו נשבע": מנא הני מילי? דתנו רבנן:
כי יתן איש אל רעהו - כלל,
כסף או כלים - פרט,
לשמור - חזר וכלל,
כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון:
יצאו קרקעות שאין מטלטלין,
יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות,
יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן ממון,
הקדש - רעהו כתיב"


"וגונב מבית האיש" -

  • (בבא קמא סט ב): "תנן: אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל. אמאי? בשלמא לגנב ראשון לא משלם, וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב; אלא לבעלים נשלם! אלא לאו, שמע מינה: זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו"
  • (בבא קמא עו א): "גונב הקדש מבית בעלים פטור. מ"ט? וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש. רבי שמעון אומר: קדשים שחייב באחריותן חייב. מאי טעמא? קרינא ביה וגונב מבית האיש. ושאינו חייב באחריותן פטור, דלא קרינן ביה וגונב מבית האיש."
  • (בכורות יא א): "ת"ש: הגונב פטר חמור של חבירו משלם תשלומי כפל לבעלים, ואע"פ שאין לו עכשיו יש לו לאחר מכאן. מני? אילימא ר"ש, אמאי אין לו עכשיו? אלא פשיטא רבי יהודה. ואי ס"ד להקדש מדמינן ליה, וגונב מבית האיש אמר רחמנא, ולא מבית הקדש, ותו לא מידי"

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


קמד. כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור רבי ישמעאל אמר, עד שיפקיד אצלו ויאמר לו הילך שמור לי זה. אבל אם אמר לי עיניך בו הרי זה פטור.

כסף או כלים מה כסף שדרנו להמנות, אף כלים שדרכן להמנות. מכאן אמרו כל טענה שאינה במדה במשקל ובמנין, אינה טענה. רבי נתן אומר, כסף להביא מסף מעשר. כלים להביא כלים. אין לי אלא כסף וכלים שאר כל דבר מנין- תלמוד לומר לשמור, להביא כל דבר שצריך שמירה.

קמה. וגונב מבית האיש לפטור הגונב מאחר הגנב.

( וגונב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים אימתי בזמן שלא נמצא ברשותו. אבל נמצא ברשותו, שומע אני שישבע ויהא פטור,) תלמוד לומר אם המצא תמצא בידו הגנבה, מכל מקום. הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, וגונב מבית האיש לפטור הגונב מאחר הגנב.

(( אם המצא תמצא בידו הגנבה שנים) ישלם [שנים] הגנב משלם תשלומי כפל והגזלן אינו משלם תשלומי כפל). ומה ראתה תורה להחמיר על הגנב יותר מהגזלן. ר' יוחנן בן זכאי אומר, הגזלן השוה כבוד העבד לקונו, והגנב חלק כבוד לעבד יותר מקונו כביכול. הגנב עשה את העין של מעלה כאלו אינה רואה ואת האוזן כאלו אינה שומעת. כענין שנאמר הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם יאמרו מי רואנו ומי יודענו (ישעיה כט). וכתיב ויאמר לא יראה יה (תהלים צד), וכתיב (כי אמרו כי עזב ה' את הארץ אין ה' רואה) (יחזקאל ח).

<< · מ"ג שמות · כב · ו · >>