שבועות מב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תלמוד בבלי

<< · שבועות · מב א · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים

עפצי דקיימי בשיתא שיתא א"ל לאו בארבעה ארבעה הוו קיימי אתו תרי סהדי ואמרו אין בארבעה ארבעה הוו קיימי אמר רבא הוחזק כפרן אמר רמי בר חמא הא אמרת כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה א"ל רבא אקצותא דתרעא מידכר דכירי אינשי ההוא דא"ל לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא א"ל פרעתיך אמר ליה הנהו סיטראי נינהו אמר רב נחמן באיתרע שטרא רב פפא אמר לא איתרע שטרא ולרב פפא מאי שנא מההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא א"ל לאו אתורי יהבת לי ואתית ואיתיבת אמסחתא וקבילת זוזך ואמר ליה הנהו סיטראי נינהו ואמר רב פפא גאיתרע שטרא התם כיון דקאמר אתורי יהבת לי ומתורי שקלת איתרע שטרא הכא אימור סיטראי נינהו מאי הוי עלה רב פפי אמר לא איתרע שטרא רב ששת בריה דרב אידי אמר איתרע שטרא והלכתא איתרע שטרא דוהני מילי דפרעיה באפי סהדי ולא אידכר ליה שטרא אבל פרעיה בין דידיה לדידיה מיגו דיכול למימר לא היו דברים מעולם יכול נמי למימר סיטראי נינהו וכדאבימי בריה דר' אבהו ההוא דאמר ליה לחבריה מהימנת לי כל אימת דאמרת לי לא פרענא אזל פרעיה באפי סהדי אביי ורבא דאמרי תרוייהו הא הימניה מתקיף לה רב פפא הנהי דהימניה טפי מנפשיה טפי מסהדי מי הימניה ההוא דא"ל לחבריה מהימנת לי כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא אזל פרעיה באפי תלתא אמר רב פפא כבי תרי הימניה כבי תלתא לא הימניה א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא אימור דאמרי רבנן דאזלינן בתר רוב דעות ה"מ לענין אומדנא דכמה דנפישי בקיאי טפי אבל לענין עדות ומאה כתרי ותרי כמאה לישנא אחרינא ההוא דא"ל לחבריה מהימנת לי כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא אזל ופרעיה באפי תלתא אמר רב פפא כבי תרי הימניה כבי תלתא לא הימניה מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע תרי כמאה ומאה כתרי ואי א"ל כבי תלתא ואזל פרעיה באפי בי ארבעה זכיון דנחית לדעות נחית לדעות:

אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואין משביעין את הקטן:

מ"ט אמר קרא (שמות כב, ו) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ואין נתינת קטן כלום:

אבל נשבעין לקטן ולהקדש:

והא אמרת רישא אין נשבעין על טענת שוטה וקטן אמר רב בבא בטענת אביו ור' אליעזר בן יעקב היא דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו כיצד אמר לו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס הרי זה נשבע וזהו שנשבע על טענת עצמו וחכ"א אינו אלא כמשיב אבידה ופטור ור' אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור אמר רב בשטענו קטן קטן והאמרת אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן לעולם גדול ואמאי קרו ליה קטן דלגבי מילי דאבוה קטן הוא אי הכי טענת עצמו טענת אחרים היא טענת אחרים והודאת עצמו

רש"י[עריכה]

עפצי - גל"ש בלע"ז ומעבדין בהן עורות:

אייתי - מלוה סהדי דארבעה ארבעה קיימי ותובע מאתים וזה אומר פרעתיך מ"מ אם לא בעפצים פרעתיך במעות:

דלא רמיא עליה דאיניש - והאי נמי לא רמיא עליה לומר באיזה ענין פרעם אלא פרעתי' סתמא הלכך לא נזכר וסבור שכך השער ולא הוחזק כפרן ונשבע שפרעם מכל מקום:

מדכר דכיר - והוחזק כפרן:

סיטראי נינהו - מצד אחר היית חייב לי:

איתרע שטרא - הואיל ומודה שקיבלם ולאו כל כמיניה לומר סיטראי נינהו:

לאו אתורי יהבת לי - לקנות מהן שוורים לשחיטה למחצית שכר:

אמסחתא - מקום שמקצבין הבשר ומוכרין:

ולא אידכר ליה שטרא - שיטול השטר מידו:

מיגו דיכול למימר ליה - לא פרעתי' יכול למימר ליה נמי סיטראי נינהו:

וכדאבימי בריה דרבי אבהו - גרסינן והוא במסכת כתובות בפרק הכותב (דף פה.) דמטא כי האי מעשה לידיה:

ההוא - לוה דאמר למלוה בפני עדים בשעת הלואה נאמן אתה עלי כל זמן שתאמר לא התקבלתי ולא אוכל לומר לך פרעתיך:

אימור דאמרי זיל בתר רוב דעות הני מילי לענין אומדנא - דשומא כדאמר במסכת ע"ז בפרק השוכר (דף עב.) א"ל כדשיימי בתלתא אפי' תרי מגו תלתא כדאמרי בי תלתא עד דאמרי בתלתא כדשיימי בד' עד דאמרי בד' וכ"ש כדאמרי בארבעה:

כיון דנחית לדעות - מתחלה ירד למנין שהוא יתר מכדי עדות ודאי אדעות קפיד בתלתא הימניה בארבעה לא הימניה: שכחת"י מלפר"ש המשנ"ה והננ"י מפר"ש כא"ן:

מנה לי בידך אמר לו הן - ובפני עדים ואמר להם אתם עדי:

נתתיו לך פטור - מלשלם ומשבועה דאורייתא:

אין לך בידי - לא היו דברים מעולם:

חייב - לשלם ואינו נאמן בשבועה שהרי הוחזק כפרן:

אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור - שאין כאן הודאה ממין הטענה:

לתך - חצי כור:

פטור - דלאו ממין הטענה היא:

ורבן גמליאל מחייב - דלא בעי הודאה ממין הטענה:

כדי שמן - כדים מלאים שמן:

והודה לו בקנקנים - הכדים יש לך בידי בלא שמן:

הואיל והודה מקצת הטענה - והוה ליה טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן:

או שהודה במקצת קרקעות פטור - משבועה דאוריירתא לא על הקרקעות ולא על הכלים שאין הודאת קרקעות מביאה לידי שבועה שאין דין שבועה בקרקעות כדאמרינן (בכל הנשבעין) (לקמן:):

הודה במקצת כלים - דאיכא הודאה וכפירה בלאו קרקעות:

חייב - לישבע אף על הקרקעות על ידי גלגול שבועה דילפינן לה בפרק קמא דקדושין (דף כז:) מקראי:

זוקקין - גוררין:

אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן - כגון שטענו ברמיזה דחרש שדיברו חכמים בכל מקום לא מדבר ולא שומע:

אבל נשבעין לקטן ולהקדש - מפרש בגמרא:

גמ' וכי יתן איש - ועלה כתיב ונקרב בעל הבית לשבועה כדאמרינן בבבא קמא (דף סג:):

אין נתינת קטן כלום - דהא איש כתיב והחרש והשוטה כקטנים הם בלא דעת:

בבא בטענת אביו - הא דקתני נשבעין בנתינת איש קאמר שהקטן טוענו אבי מסרו לידך:

והאכלתיו פרס - והחזרתי לו חצי והחציו בידי חייב לישבע על השאר וקטן הבא בטענת אביו לא גרע מטענת עצמו דהכא:

בטוענו קטן - יתום קטן תובע:

תוספות[עריכה]

כמ"ד אין צריך לברר אי נמי כמו שפירש רבינו תם צריך לברר אמיתות הדברים כמו שיכול ומכל מקום אי לא משכח להו או אתו ואמרו להד"ם לא מפסיד וכן מוכח בירושלמי שהביא ר"ח דגרסי' התם הבא לידון בשטר וחזקה רבי אומר נידון בשטר פירוש שצריך לברר רבן שמעון בן גמליאל אומר נידון בחזקה בא מעשה לפני רבי והורה כרשב"ג קשיא דרבי אדרבי לא קשיא רבי לא רצה אלא לעמוד על אמיתת הדבר ואית דגרס התם בא מעשה לפני רבי חייא ופריך מינה אדרבי לפי שתלמידו היה כדפריך בפרק מפנין (שבת דף קכח.) מדרב הונא אדרב משום דרב הונא תלמידו דרב הוה ובקונטרס פירש בריש פרק זה בורר (סנהדרין דף כג:) למ"ד צריך לברר שאם בקש ולא מצא הפסיד:

איתרע שטרא מפר"ח וכן ר"ת . דצריך בעל השטר שבועה שלא נפרע והא דאמרינן בפרק אלו נערות (כתובות דף לו:) הא שטרא ריעא לא מגבינן ביה דוקא בכי הך ריעותא דהתם כיון דמהדר אזיופא אימור זיופי זייף וחתים וקשה מההוא דהכותב (שם פה. ושם) דההוא שטרא דאתא קמיה דרבא א"ל רב פפא ידענא ביה דשטרא פריעא הוא א"ל איכא איניש אחרינא בהדי דמר כו' וקאמר לא יהא רב פפא אלא כבת דרב חסדא והשתא מה היה יכול לעשות יותר מלהשביעו דלית ליה לקרועי כדקתני התם קרעיה ס"ד והשתא אפילו כל אדם דלא קים ליה בגויה נאמן להשביעו מידי דהוה אעד אחד מעיד שהוא פרוע על כן נראה דבשטרא ריעא לא מיקרע קרעינן ליה ולא מיגבא גבינן ביה כי ההוא דאלו נערות (שם דף לו:):

ורבי אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור. פירוש במיגו:

עין משפט ונר מצוה[עריכה]

מתוך: עין משפט ונר מצוה/שבועות/פרק ו (עריכה)

נז א טור ושו"ע חו"מ סי' עט סעיף יב:

נח ב מיי' פ"יד מהל' מלוה הלכה ט , סמ"ג עשין צד , טור ושו"ע חו"מ סי' נח סעיף א:

נט ג מיי' שם , טור ושו"ע חו"מ סי' נח סעיף ג:

ס ד מיי' שם , טור ושו"ע חו"מ סי' נח סעיף ב:

סא ה ו ז מיי' פ"טו מהל' מלוה הלכה ג והלכה ד , סמג שם , טור ושו"ע חו"מ סי' עא סעיף א: