שולחן ערוך חושן משפט נח ג
<< · שולחן ערוך חושן משפט · נח · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
אמר לו הלוה הלא שטר חוב זה דמי שור שלקחתי ממך הוא ואתה גבית דמי בשרו ואמר לו בעל השטר כן אני גביתי דמיו אבל מחוב אחר שהי' לי אצלך הואיל והודה שדמי השור הוא החוב ומדמיו נפרע בטל השטר אם יש עדים שפרע לו דמי השור ויש מי שכתב שאע"פ שאין עליו עדים שפרע מדמיו ישבע הלוה היסת שפרעו.
- (והעיקר כסברא הראשונה) (אם ידוע שנתן לו קצת הדמים על חוב אחר לא יוכל לומר על האחרים שהם חוב אחר) (מהרי"ק שורש ק"כ):
מפרשים
הואיל והודה שדמי השור כו': עד אם יש עדים שפרע לו זה פשוט דביש לו עדים אפי' לא הודה לו שנפרע מהשור השטר בטל כמ"ש המחבר לפני זה בסעיף ב' ולא ה"ל למימר לשון הואיל והודה אלא שהמחבר תפס ל' הרמב"ם שכ"כ בפי"ד ממלוה לסברתו דבהודה דמדמי השור קיבל אפי' ליכא עדים השטר בטל ולא רצה המחבר לשנות ל' הרמב"ם אף שכתב דעת האומרים דבעינן ג"כ עדים לזה קודם שכתב דעת הרמב"ם וק"ל:
אם יש עדים שפרע לו דמי השור: כן הוא ג"כ לשון הטור. ועפ"ר דהוכחתי דל"ד קאמר אלא אפי' אין עדים שמדמי השור פרע לו אלא שמעידים שנתן לו מעות בתורת פרעון ס"ל בעל סברא זו דהשטר בטל לגמרי ולר"ת ולהרא"ש הנ"ל בסעיף שלפני זה בהג"ה דס"ל אפי' אם מעידים סתם שראו שנתן לו מעות איתרע שטרא (דלא קרעינן ליה ולא מגבינן ביה) ס"ל דבכה"ג דבדין זה דמודה דדמי השור היה דהשטר בטל לגמרי והי"א ס"ל דאפי' אין עדים כלל שנתן לו דמיו אינו נאמן כיון דהודה מעצמו שקיבל דמי השור ה"ל מיגו במקום חזקה ועד"ר:
(כח) הואיל והודה כו' אם יש עדים כו'. כ' הסמ"ע זה פשוט דביש לו עדים אפי' לא הודה לו שנפייע מהשור בטל השטר כמ"ש לפני זה בס"ב ולא הל"ל לשון הואיל והודה אלא שהמחבר תפס ל' הרמב"ם שכ"כ בפי"ד ממלוה לסברתו דבהודה שמדמי השור קבל אפי' ליכא עדים השטר בטל ולא רצה המחבר לשנות ל' הרמב"ם אף שכ' דעת האומרים דבעינן ג"כ עדים לזה קודם שכ' דעת הרמב"ם עכ"ל וזה דוחק ועוד שגם הטור כ' כיון שהודה והרי הטור הכריע בהדיא דלא כהרמב"ם כלל וכן הע"ש כ' הואיל והודה כו' ולא הזכיר סברת הרמב"ם כלל. ועוד שהרי גם הר"י הלוי גופי' נקט בלשונו לישנא דכיון שהוד' וכמ"ש הבעה"ת שער י"ט ח"ב על שמו וז"ל ומסתברא דסהדי בעי בכך וכן מתברר מל' הרב בן מגש שכ' בפירושיו כיון שמודה בעל השטר ששטר זה לא היה אלא מדמי השור שמכר לו ונתברר שישב אמסחת' בחנות שהמכר בשר השור בתוכו ונתקבל דמי הבשר הנמכר בידוע שלא היה אותו הפרעון אלא דמי השוורים עצמן ומדנקט לישנא דנתברר אלמא ע"י עדים משמע ואי לא מהימנינן ליה במגו עכ"ל בעה"ת לכך נרא' דמיירי שהעדים אינם מעידים שקבל דמי השור בתורת פרעון ממנו אלא מעידים שקבל בסתם דמי השור בפרעון מאותן הלוקחים ששלמו בעד בשר השור ולישנא דאם יש עדים שפרע לו כו' הוא ל"ד אלא ר"ל שקבל המעות בפרעון מהלוקחים בעד הבשר או צ"ל אם יש עדים שפרעו לו דמי השור ואלוקחים קאי ולישנא דהרב בן מגש דייק הכי טפי שכ' ונתברר כו' ונתקבל רמי הבשר כו' והלכך בכה"ג ס"ל להר"י הלוי והמחבר לעיל ס"ב דאע"ג דאיכא עדים מהימן לומר טראי במגו דמתנ' אבל הכא שהודה שמדמי השור הוא השטר איתרע שטרא לכ"ע ומסתמ' קבל ג"כ המעות לשם פרעון. ובהכי ניחא נמי מ"ש הט"ו אם יש עדים שפרע לו דמי השור כו' וא"צ לדחוק כמ"ש הסמ"ע והב"ח דדמי השור לאו דוקא וכמ"ש ודוק:
(כט) אם יש עדים שפרע לו דמי השור כ' הסמ"ע והב"ח דלאו דוק' קאמר אלא אפי' אין עדים שמדמי השור פרע לו אלא שמעידים שנתן לו בתורת פרעון איתרע שטרא וכדלעיל ס"ב. ולפע"ד זה דוחק דהטור כפל בלשונו כמה פעמים דמי השור ויהי' לאו דוקא (וגם קשה לפי' האחרון שכ' הב"ח שנרא' לו עיקר דסביר' ליה להטור דאף להרמב"ם בעינן עדים שנתן לו המעו' אף שאינם יודעים אם בתורת פרעון או לאו ואפ"ה איתרע שטרא כיון שהודה שהחוב הוא מדמי השור ולהר"י הלוי בעינן גם כאן שיעידו שנתן לו בתורת פרעון והכריע הטור כהר"י הלוי לענין דאין חילוק בין כאן לעלמ' עכ"ד דהא כיון דס"ל להטור לעיל בסעיף ב' דגם בעלמא אפי' מעידים שקבל המעות סתם סגי א"כ לאיזה צורך הביא כאן דעת הרמב"ם ודעת ר"י הלוי והכרעתו דהא כיון דג"כ בעלמא סגי כשמעידים סתם כ"ש הכא) ועוד שלפי שטתם דמיירי שמעידים שנתפרע מדמי השור מוכרח לומר דמ"ש הטור הואיל והוד' שמדמי השור הוא החוב הוא לאו דוקא וזה דוחק וכמ"ש בסמוך לכך נראה לפע"ד דהדברים כפשטן דהטור הבין מדעת הרמב"ם דאע"ג דאין (עדים שפרעו לו הלוקחים דמי השור רק שגבה מהם מעות) איתרע ליה שטרא דכיון שהודה שהחוב הוא מדמי השור וקבל דמי השור חזקה שעל השטר קבל ולא שייך לומר מגו דהוה כמגו במקום חזק' והר"י הלוי ס"ל דאף בכה"ג אית ליה מגו אלא מיירי שיש עדים שמעידים שקבל דמי השור אמסחתא דהיינו שהלוקחים פרעו לו דמי השור אלא שאינן יודעי' אם קבל לשם פרעון חוב שעל לוה זה או לא והלכך ס"ל דאע"ג דבעלמא היכא דאינם מעידים שקבל בפי' לשם פרעון ס"ל להר"י הלוי דנאמן לטעון סטראי במגו דמתנ' הכא שאני כיון שמעידי' שקבל דמי השור והוא הודה שהחוב הוא מדמי השור מסתמ' לשם פרעון יהביה ניהליה והכריע הטור כהר"י הלוי דאע"ג דהטור ס"ל לעיל דגם בעלמ' אם מעידים שקבל המעות בסתם סגי ואתר' שטר' מכל מקום בעינן הכא שיעידו שקבל דמי השור משום דדוק' התם ס"ל להטור דסגי בהכי מטעם שכ' הרא"ש דאדרב' יותר גריע' טענת מתנה מטענת סטראי דאדם יותר ברצון פורע חובותיו ממה שיתן שלו במתנ' כו' והיינו משום דהתם קבל המעות מיד הלו' עצמו משא"כ הכא שאין העדים מעידים רק שקבל מעות ממי שהיו קונים בשר השור וא"כ הי' יכול לטעון שהשור בעצמו הי' שלו והחוב שבשטר הוא חוב אחר שהרי אין העדים מעידים אלא שקבל דמי השור אבל אינם מעידים שהשור הי' של הלו' דאטו סהדי בכפא תלא להו והלכך אי לאו שהיו מעידים שקבל דמי השור רק שהיו מעידים שקבל מעות בסתם מפלוני ופלוני הי' נאמן לטעון סטראי במגו שאותו פלוני ופ' היו חייבים לי או נתנו לי במתנ' אבל עכשיו שמעידים שישבבחנות וקבל דמי השור איתרע שטר'. והשת' ניח' נמי הא דצריכינן להודאתו שהודה שהחוב הוא מדמי השור משום דאל"כ הי' נאמן לטעון סטראי במגו דהשור הי' שלי אבל עכשיו שהודה שהחוב הוא מדמי השור ויש עדים שקבל דמי השור א"כ ודאי השור הי' של הלו' והרי בצירוף הודאתו מתחייב ע"פ העדים (ודמי להא דאמרינן בפרק האומנין ההוא גברא דאגיר ליה חמרא לחבריה וא"ל לא תזיל באורח' דנהר פקוד דאיכ' מיא אזיל באורח' דנהר פקוד ומת חמר' וא"ל אין באורח' דנהר פקוד אזלי מיהו ליכא תמן מיא ובעי רבה למימר דמה לו לשקר אי בעי אמר באורח' דנרש אזלי ומסיק אביי דמגו במקום עדים לא אמרינן דאנן סהדי דאין. אותו דרך בלא מים וכ"פ הפוסקים אלמא אע"ג דאין יודעים שהלך שם מ"מ בצירוף הודאתו מתחייב על פי העדים וה"ה הכא ואע"ג דהכא מ"מ אין העדים יודעים בפי' שקבל לשם פרעון חוב מ"מ כי היכ' דהתם אע"פ שאין יודעים בפי' שהלך שם מ"מ בצירוף הודאתו מתחייב בתשלומים ממש ה"ה הכא דבצירוף הודאתן אזל מגו דילי' ואיתרע שטרא) כנלפע"ד ודוק היטב:
(ל) שפרע לו כו'. כ' הסמ"ע ז"ל ולר"ת והרא"ש הנ"ל בסעיף שלפני זה בהג"ה דס"ל דאפי' מעידים סתם שראו שנתן לו המעות איתרע שטרא דלא קרעינן ליה ולא מגבינן ביה סביר' ליה דבכהאי גוונא דבדין זה דמודה דדמי השור הי' דהשטר בטל לגמרי עכ"ל נרא' שמ"ש הטור כאן לישנא דבטל השטר דחקו לזה אבל באמת לפע"ד לא דק דבהדי' מוכח בהרא"ש והר"ן דגם בדין זה לא איתרע שטרא אלא לענין דלא מגבינן ביה ולא קרעינן ליה שעל מה שהביא הרי"ף פרק שבועת הדיינים ראיה דאיתרע שטרא דרב נחמן פירושו דבטל לגמרי מהך עובדי דתורי דאיבטל לגמרי כ' עליו הרא"ש וז"ל ונרא' דלאו ראי' הוא דאתורי יהיב ומתורי שקיל אפשר שהלו' לו מעות לקנות לו שוורים וכ' שטר עליהם כדי שיפרע לו בדמי השוורים מלוה ע"פ שהי' לו עליו ודמי השוורים ישארו עליו חוב בשטר והוכחה לדבר זה שהניח השטר בידו עכ"ל וכ"כ הר"ן וז"ל ומאי דקא מוכיח הרי"ף דאמסחתא דכי היכ' דהתם איבטל שטרא לגמרי הכא נמי איבטל לאו ראי' היא כלל דמאן אמר ליה דהתם איבטל דילמא הכי הוה עובדא שהלו' מנה בשטר שיקח בו שוורים וירויח בהם ואחר שלקח אמר לו תיב אמסחתא וקבל זוזך שאני חייב לך ושמא מצד אחר הי' חייב לו על פה ורגלים לדבר שהרי לא נטל שטרו ממנו עכ"ל ומ"ש הטור בטל השטר הוא לאו דוק' וסמך אלעיל וכן משמע להדי' בב"ח שפי' דהטור ס"ל דחד דינא אית להו ע"ש. ונרא' דאפי' מעידים שבפי' קבל דמי השור לשום פרעון לא קרעינן ליה להרא"ש והר"ן וסייעת' כיון שאין מעידים בפירוש שקבל על פרעון השטר וכן משמע בב"ח ס"ס זה ע"ש ודוק:
(לא) והעיקר כסברא הראשונ'. וקרוב אצלי שגם הרמב"ם מודה לזה ומ"ש אע"פ שאין עליו עדים שפרע מדמיו ר"ל שאין עדים שקבל בתורת פרעון וכ"כ בס' ג"ת ונלפע"ד ראי' לזה שהרי בסמוך לעיל מיניה כת' הרמב"ם אבל אם ראיתי נותן לו מעות ולא ידעו אם הוא בתורת פרעון כו' ה"ז נאמן ונשבע ונוטל מה שבשטר שהרי לא פרעו בעדים מתוך שיכול לומר מתנה כו' אמר לו הלו' והלא ש"ח זה הוא דמי שור כו' הרי שכתב שהרי לא פרעו בעדים כו' אע"ג דמיירי שנתן נו המעות בפני עדים אלא ר"ל שלא נתן לו לשם פרעון בעדים ועלה קאי נמי אמר לו הלו' והלא ש"ח זה דמי שור כו' כלומר הלא ש"ח זה שמעידים שנתן לו המעות ולא ידעי אם בתורת פרעון כו' הוא דמי השור כו' וע"ז מסיק ואע"פ שאין עליו עדים שפרע מדמיו כו' כלומר שנתן לשם פרעון וכעין מ"ש קודם לכן שהרי לא פרעו בעדים כו' כן נלפע"ד:
(לב) אם ידוע כו'. צל"ע בדין זה שהוא חידוש ולא נמצא בשאר פוסקים שיחלקו בכך וגם מהרי"ק גופיה לא החליט כן להלכה רק צירף זה לטעמים אחרים שבנדון דידיה ע"ש:
(יד) עדים: כת' הסמ"ע זה פשוט דביש לו עדים אפי' לא הוד' שנפרע מהשור השטר בטל כמ"ש בס"ב ולא הל"ל לשון הואיל והוד' רק שלא רצה המחבר לשנות ל' הרמב"ם ע"כ. והש"ך כת' דזה דוחק לפרש כן דהא גם הטור כת' כיון שהוד' והוא הכריע בהדיא דלא כהרמב"ם לכן נרא' לפרש דמיירי שאין העדים מעידים שקיבל דמי השור בתורת פרעון אלא שאומרים שקיבל מהלוקחים בשר השור ולישנא דאם יש עדים שפרע לו כו' הוא לאו דווקא או דנ"ל דאלוקחים קאי ובהכי ניחא נמי מ"ש הט"ו אם יש עדים שפרע לו דמי השור כו' וא"צ לדחוק כמ"ש הסמ"ע והב"ח דדמי השור לאו דוקא עכ"ל.
(טו) השור: כ' הסמ"ע דלר"ת והרא"ש דס"ל אפי' אם מעידין סתם שראו שנתן לו מעות אתרע שטרא כמ"ש בהג"ה בסעיף הקודם ולא קרעינן ליה ולא מגבינן ביה ס"ל בדין זה דמוד' שהיו דמי השור דהשטר בטל לגמרי והי"א ס"ל דאפי' אין עדים כלל שנתן לו דמיו אינו נאמן כיון דמעצמו הוד' שקיבל דמי השור ה"ל כמגו במקום חזק' והש"ך חולק עליו וכת' דגם בזה לא מגבינן ביה ולא קרעינן ע"ש (וע' מ"ש הט"ז בזה) ובש"ך הביא תשובת מהר"ם מלובלין סי' קי"ד במי ששלח שלוחו לקבל מעות כו' ע"ש.
(טז) ידוע: צל"ע בדין זה שהוא חידוש ולא נמצא כן בשאר פוסקים גם מהרי"ק גופיה לא החליט כן להלכ' רק צירף אותו לטעמים אחרים ע"ש. ש"ך.