התורה והמצוה על שמות כב ה
<< | התורה והמצוה על שמות • פרק כ"ב • פסוק ה' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּֽי־תֵצֵ֨א אֵ֜שׁ וּמָצְאָ֤ה קֹצִים֙ וְנֶאֱכַ֣ל גָּדִ֔ישׁ א֥וֹ הַקָּמָ֖ה א֣וֹ הַשָּׂדֶ֑ה שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם הַמַּבְעִ֖ר אֶת־הַבְּעֵרָֽה׃
פירוש מלבי"ם על מכילתא על שמות כב ה:
קמא. כי תצא אש ומצאה קוצים . לשון תצא אש, מורה שיצאה לרשות אחר. כמו כי אש יצאה מחשבון (במדבר כא). שמדבר במבעיר בתוך שלו. כי אם מבעיר בשל חברו לא נתנו חכמים שעור, כמו שאמרו הרא"ש והסמ"ג (ריש עשין ס"ט) דהכתוב מדבר בהדליק בתוך שלו. ומשמיע שאף על פי שהוא אונס ואינו מתכוין חייב. וה”ה בכל הנזקין.
ומה שאמר ומצאה קוצים, מפני שאם יש מקום פנוי בין שדהו לשדה חברו כפי השעורים שבאר אח"כ ממשנה דבבא קמא (פ”ו מ”ד) אינו חיב. רק אם יש קוצים אין שעור כי האש מתפשטת על ידי הקוצים. ולכן צייר שיש קוצים שאז חייב תמיד.
ומה שאמרו, מכאן אמרו. רצו לומר, שאם יש הפסק כפי השעורים שנתנו לכל אחד כדאית ליה, פטור. ואנן פסקינן כר"ש שהכל לפי הדליקה. ויש פלוגתא בין הפוסקים אם זה גם לענין גדר ונהר ואכ"מ. ובכל זאת מה שאמר שלם ישלם , פי' שישלם כל ההיזק גם היזק הקוצים. ובזה לא קשיא מה שאמר רבא (בדף ס) למה לי דכתב רחמנא קוצים גדיש וכו'. דהיינו לענין התשלומין, ועיין בגמרא שם (דף סא).
קמב. ונאכל גדיש או הקמה או השדה . בגדיש הוא תבואה קצורה מוגדשת על הקרקע. וה"ה כל דבר תלוש מוגדש, כמו סואר של קנים וכו'. ומוסיף אף הקמה שהוא מחובר לקרקע ועומד עליו. וה”ה דהאילנות שהם ג”כ חוברים. וכן בירושלמי (פ"ו ה”ה) אי מה גדיש מיוחד שתלוש מן הקרקע, ת”ל קמה. ומוסיף השדה שכולל גם הקרקע בעצמה. אולם לפי זה מיותר מה שאמרו הקמה, שידעינן מן השדה. ובא ללמד שרק הגלוי כמו הקמה לא המכוסה תחת הגדיש או תחת השדה. כפי הכלל ( אילת השחר קס ) ששמות הבאים ביחד יש להם דימוי זל"ז.
אולם בבבא קמא (דף ס) אמר, דקמה לר' יהודה מרבה כל בעל קומה. ולרבנן שבא למעט טמון, נפקא ליה לרבות כל בעלי קומה, מן או הקמה. ולפי התוס' שכל בעלי קומה פי' אילנות, משמע שזה צריך למוד מיוחד, וזה לא לשיטת המכלתא.
ומזה מבואר כשטת רש"י שפי' לרבות כל בעל קומה, פירושו בעלי חיים. וזה לא נלמד מפשטות מלת קמה רק מיתורא לר"י. שבדרך הדרש משתתף עם יקום ועם קומה, שכולל גם בע"ח. ולרבנן מרבי לה ממלת או. שהתבאר אצלי (איילת השחר כלל ריד ) שמלת או בא על החלוקה המינית. שאם יאמר הגדיש והקמה והשדה, מדבר רק מאלה לבד. אבל כשאמר או הקמה בא לעשות חלוקה כוללת וכל הקרוב אל אחד מן הנחשבים, נכנס בגדרו. ובע”ח נכנסים בגדר קמה, שגם הם, הם יקום ועל פני האדמה. והמכלתא מדבר לפי הפשט ובגמ' מדבר לפי הדרוש מרבינן גם בע"ח.
קמג. שלם ישלם המבעיר . מפני שפתח כי יבער איש, ונאמר שבא למעט אשה וקטן, סים שכל מי שמבעיר חייב. וכן סיים בבור, בעל הבור ישלם . וזה כר' יונתן למעלה שלמד מזה לרבות אשה וקטן, ומן בור ומבעיר למד לכל הנזיקין. כמה שאמרו בבבא קמא (דף ה') שמן בור וחד מאינך אתיא כולהו במה הצד. ומה שאמר רשב"א פהאום ר”מ מובא בבבא קמא (דף יד) וצריך להגיה במכלתא כגי' הגמ' ושם מפורש.
<< · התורה והמצוה על שמות · כב · ה · >>
קיצור דרך: mlbim-jm-22-05