התורה והמצוה על שמות כב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | התורה והמצוה על שמותפרק כ"ב • פסוק א' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמות כ"ב, א':

אִם־בַּמַּחְתֶּ֛רֶת יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב וְהֻכָּ֣ה וָמֵ֑ת אֵ֥ין ל֖וֹ דָּמִֽים׃



פירוש מלבי"ם על מכילתא על שמות כב א:

קלב. אם במחתרת ימצא הגנב . כבר פירשו חז"ל בסנהדרין (דף עח) שאם שידעינן שמחשבת הגנב שאם יעמוד בעה”ב כנגדו יהרגנו, ולכן הותר להרגו כדין רודף אף שהוא לא בא רק לגנוב וחשב שלא ימצאנו. כיון שעל הצד והספק שירגיש בעה"ב ויעמוד נגדו הוא מוכן להרגו, הותר להציל עצמו בדמו של זה. ומזה למד ר' ישמעאל ביומא (דף מו) שספק פקוח ופש דוחה שבת וקיש לומר משפיכות דמים.

ומה שאמר אם זרחה השמש עליו , דעת הראב"ד (בפ"ט מה' גנבהח ה"ח) שאינו יוצא מפשוטו שביום אסור להרגו. וכ"כ הכסף משנה בשם ר"ח וכ"כ הרמב”ן. כפי דרך הפשט שאם זרחה השמש על הגנב, אדם רואהו ומכירו, לא יהרג, כי זה לא יהרוג את הבעה"ב רק יברח ממנו. וכ”כ הרשב"ם והראב"ע. ואין זה סותר לדברי המכלתא, שפי' מה שאמרו זרחה השמש, הוא דוגמא. שאם זרחה השמש על הגנב שכולם יראו אותו, לא יערב לבו להרוג, ולא בא רק לגנוב. וכשיראו שגנב, ישליך הגנבה מידו. ובענין זה תרגם אונקלוס, עינא דסהדיא נפלת עלוהי. רוצה לומר אם הוא באופן שרואים אותו שאז ברור שלא בא על רציחה. וזה דומה עם מה שאמרו שאם היה לו מושיעין הימנו והרגו, חייב. וכמו שאמר ברמב"ם (שם הי”א).

ועל זה אמר אם זרחה השמש עליו. שזריחת השמש על כל העולם אין מועיל אם הוא במקום שאין רואים אותו, בין בלילה בין ביום. וזיל בתר טעמא אחר שהיתר הריגתו הוא מפני שהוא רודף. אם כן אמדינן אם הוא רודף אם לאו. ולכן הוכפל זה בנערה המאורסה, ללמוד מא' לחברו. וכן במה שאמרו ופרשו השמלה הוא דוגמא שה"ה בירור אחר הדומה כפרישת השמלה.

ולפי זה, מה שאמר הרמב”ם שאין חלוק בין יום ולילה, רצונו לומר אם הוא במקום סתר ובמקום שאין אנשים. כי לרוב אין אנשים בלילה. ודבר לפי הרגיל, והעקר שאזלינן אחר האומדנא אם בא על עסקי נפשות או לא. ואין הבדל ביניהם לדינא.





קיצור דרך: mlbim-jm-22-01