התורה והמצוה על שמות כב יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על מכילתא על שמות כב יב:

קסב. אם טרף יטרף יבאהו עד . ר' יאשיה מפרש כפי' הראב"ע והרמב"ם. שיביא קצת מאברי הטרפה להיות לו לעד על דרך שכתוב כאשר יציל הרועה מפי ארי שתי כרעים או בדל אזן (עמוס ג). ובבבא קמא (דף י) יביא עדודה לבית דין, מפרש מלשון בבקר יאכל עד (בראשית מט). שרשו עד, והינו הנשאר מן הנדרס.

אולם לפי זה היה לו לומר יביא עד. ופי' ר' יונתן שכנוי יביאהו, מוסב על בעל הבית שיביא את הניזק לעד על הטרפה. וזה על ידי שיוליכהו אצל הטרפה, והוא עצמו יעיד שנטרף. ור' יוחנן בר"י פי' עדים ממש. כי בטרפת הארי והזאב אשר יקרא עליו מלא רועים, הדרך שימצאו עדים ואז אין מועיל שבועה, וצריך שיביא עדים וכמו שאמר הרמב”ן.

וזה ההבדל בין מה שאמרו תחלה שבנשבר ישבע, ופה אמר שיביא עדים. שפה מדבר במקום שיש עדים. ובזה באר הדבר שיש טרפה שחייב לשלם, כגון טרפה חתול ושועל שיכול להציל. ובאר שמן הסברא יש לומר שטרפה דומה כאבדה. רק ממה שנאמר יביא עד הטרפה לא ישלם, שפי' רבי שמעון למעלה שיש טרפה שמשלם ויש שאינו משלם. ורצה לומר שיביא עד בטרפה הידוע שאינו משלם, כגון טרפת ארי וזאב וכו'. שהוא אונס גדול, ודרך שימצא עדים. ובזה מבואר שיש טרפה שאינו משלם. וכן מוכח ממה שאמר ומת, וכמו שדריש למעלה ( משפטים קנה ) לר' אלעזר, שנשבר דומיא דמת שאינו יכול להציל. ובזה יש לקים גי' הישנה במקצת.

<< · התורה והמצוה על שמות · כב · יב · >>


קיצור דרך: mlbim-jm-22-12