ביאור:שמות כב
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות כב, למהדורה המעומדת)
א
אִם בַּמַּחְתֶּרֶת בחפירה שחפר הגנב כדי לפרוץ לתוך בית יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת - אֵין לוֹ דָּמִים לנוקמם, כי לבעל הבית היתה זכות להגן על עצמו (סביר שגנב שפורץ לתוך רשותו של אחר לא יהסס להרוג את בעל הבית אם יתקל בהתנגדות, ואם כן הרי זו הגנה עצמית).
ב
אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו אם נתפס ביום, או אם היה ברור כשמש שהגנב לא מהווה סכנת חיים - דָּמִים לוֹ יש לנקום את דמו, כלומר, אין להרוג גנב שכזה, אלא:, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הגנב ישלם לאחר שיתפס, אִם אֵין לוֹ ואם אין לגנב כסף לשלם וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ כעבד עברי כדי לשלם את חובו.
ג
אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה, מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה, חַיִּים - שְׁנַיִם פי שניים - להשיב את הגניבה לבעלים, ותשלום הנוסף כקנס לפי "מידה כנגד מידה" יְשַׁלֵּם. {ס}
ד
כִּי יַבְעֶר יגרום לבהמתו שתאכל, כלומר, יזיק בבהמתו על ידי כך שהיא אוכלת את תבואת שכנו אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם, וְשִׁלַּח אֶת (בעירה) בְּעִירוֹ בהמתו (כמו "טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם" - בראשית מה יז) וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר - מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם. {ס}
ה
כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים, וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ ערימת תבואה שנקצרה אוֹ הַקָּמָה שיבולים העומדות להיקצר אוֹ הַשָּׂדֶה האדמה עם הזרעים שבתוכה - שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה. {ס}
ו
כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר, וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ - אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם.
ז
אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב - וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים לבית דין להישבע, אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ שהוא לא גנב או השחית את הדבר שניתן לו לשמור עליו (ולאחר השבועה פטור מלשלם) בִּמְלֶאכֶת ברכוש רֵעֵהוּ.
ח
עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע שהיתה פשיעה בשמירתו: עַל שׁוֹר, עַל חֲמוֹר, עַל שֶׂה, עַל שַׂלְמָה שמלה, בגד, עַל כָּל אֲבֵדָה - אֲשֶׁר יֹאמַר יטען ויוכיח בבית דין כִּי הוּא זֶה זה החפץ שנתתי לו לשמור עליו, מוחבא אצלו, עַד הָאֱלֹהִים לבית הדין, בפני הדיינים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם, אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ. {ס}
ט
כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר, וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר נפצע אוֹ נִשְׁבָּה נפל בשבי, נשדד אֵין רֹאֶה -
י
שְׁבֻעַת יְהוָה תִּהְיֶה המפקיד משביע את השומר בֵּין שְׁנֵיהֶם, אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ, וְלָקַח את מה שנשאר מהפיקדון (למשל במקרה שהבהמה נפצעה) בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם ואין השומר חייב לשלם או נזקים כגון אלו.
יא
וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ, יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו כי כאן מדובר בשומר שכר (שמשלמים לו תמורת שמירתו), והיה עליו למנוע את הגניבה.
יב
אִם טָרֹף יִטָּרֵף, יְבִאֵהוּ עֵד יביא את שרידי החיה כעדות (החלק שהחיה הטורפת לא אכלה ישמש כהוכחה לכך שאכן הבהמה ששמר עליה נטרפה, ומדובר במקרה אונס ששומר שכר פטור ממנו), הַטְּרֵפָה על נזק הטריפה לֹא יְשַׁלֵּם. {פ}
יג
וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר נפצעה הבהמה שהשאיל (השווה לפסוק ט), וניתן גם לפרש שהכוונה כאן לכלי שהושאל אוֹ מֵת, בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ אם בעל הבהמה לא היה לידו כאשר היא ניפצעה או מתה - שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אחריותו של שואל גדולה יותר משל שומר שכר, שהרי קיבל את החפץ כטובה. על כן חייב גם באונס.
יד
אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לידו (וכך יכל לראות שנהג עמה כראוי) - לֹא יְשַׁלֵּם. אִם שָׂכִיר הוּא אם הבהמה או החפץ מושכר תמורת כסף - בָּא בִּשְׂכָרוֹ ההפסד הלך ושולם תמורת דמי השכירות. כלומר, יש להתחשב בכך שהחפץ בא לידי השומר תמורת שכרו, ודינו שונה מדין השואל בפסוק הקודם (ולהלכה פסקו חז"ל שדינו של שוכר הוא כמו של שומר שכר). {ס}
טו
וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה, וְשָׁכַב עִמָּהּ - מָהֹר יִמְהָרֶנָּה חייב לשלם לאביה מוהר ולשאת אותה (אך אין כופים אותו לשאת אותה בעל כרחו - שלא כדין האונס: "וּתְפָשָׂהּ... וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף, וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ. לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו" - דברים כב, סוף הפרק) לּוֹ לְאִשָּׁה.
טז
אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ - כֶּסֶף יִשְׁקֹל ישלם לאביה כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת כפי השווי הכספי של בתולי נערה - 50 שקל כסף (דברים כב, כט) כפיצוי על הפגיעה בכבוד המשפחה ובסיכויי הנישואין העתידיים של הנערה. {ס}
יז מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה.
יח
כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה - מוֹת יוּמָת. {ס}
יט זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים לאלוהים אחרים - יָחֳרָם יומת, בִּלְתִּי חוץ מ- לַיהוָה לְבַדּוֹ.
כ
וְגֵר לֹא תוֹנֶה תרמה אותו בדברים וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ תעשוק אותו, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
כא
כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן.
כב
אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ - כִּי אִם אז כאשר צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ.
כג
וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים. {פ}
| המכתב ממצד חשביהו ובו תלונת הקוצר על עיקול בגדו היחיד |
כד
אִם כאשר כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ - לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה כדוחק לפרוע את ההלוואה, לֹא תְשִׂימוּן בלשון רבים, כהוראה גם לדיינים עָלָיו נֶשֶׁךְ ריבית.
כה
אִם חָבֹל תַּחְבֹּל תיקח כמשכון שַׂלְמַת רֵעֶךָ את השמלה, הבגד, של רעך שהלוות לו, עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ שקיעת השמש, כאשר הוא צריך לישון בביגדו תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.
כו
כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ, הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ - בַּמֶּה יִשְׁכָּב?! וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי, וְשָׁמַעְתִּי, כִּי חַנּוּן אָנִי. {ס}
כז אֱלֹהִים יש מפרשים שהכוונה לדיינים (שנפוץ הדבר שמי שהפסיד במשפט מקלל את השופט) לֹא תְקַלֵּל, וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר תקלל (מלשון 'ארור').
כח מְלֵאָתְךָ פירות שהגיעו לשלב בו ראוי להפריש מהם ביכורים (נגמר בישולם ונתמלאו) וְדִמְעֲךָ פירות שהבשילו לגמרי (ונוטים לנשור מהעץ כמו דמעות) לֹא תְאַחֵר להביא לה' במקדש, או לכהן או ללוי, בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי מקודשים לה', ובפועל נפדים: "וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה" (לעיל יג, טו) . כט כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ, לְצֹאנֶךָ - שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי.
ל וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי, וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה שנאכלה חלקית על ידי בהמה טורפת, והוא הדין לכל בהמה הנוטה למות (שלא כלשון "טרף" בימינו המתייחס לכל מאכל אסור) לֹא תֹאכֵלוּ, לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ. {ס}
<< · ביאור:שמות · כב · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר"\"חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר" (פסוקים ו, ט) - לרוב, אנשים מוכנים לשמור על מטלטלין בחינם, אבל על בהמות שומרים בשכר, כי יש טירחה בשמירתן.
- "אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד יביא את הטריפה כעדות, הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם" (פסוק יב) - שומר שכר פטור מלשלם במקרה שהחיה עליה הוא שומר נטרפה. יעקב אבינו החמיר על עצמו, כפי שאמר ללבן: "טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ, אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה אחטאנה, קיבלתי עלי אחריות, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה ושילמתי לך את הנזקים" (בראשית לא, לט).
- "יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה... כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת" (פסוקים טו-טז) - למפרשים "יִמְהָרֶנָּה" מלשון מהירות, הרי שזה לשון נופל על לשון
- "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה... וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים" (כא-כג) - מידה כנגד מידה.
- "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" (פסוק כד) - במכילתא על שמות כב כד מופיע: "רבי ישמעאל אומר: כל 'אם' ו'אם' שבתורה רשות, חוץ מזה, ועוד שנים", והמצוה מצוה:להלוות לעני מנויה כמצוות עשה. ניתן לפי זה לפרש את הפסוק כך: אִם כֶּסֶף, אם יש לך כסף, תַּלְוֶה אֶת עַמִּי.
- "עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ שקיעת השמש, כאשר הוא צריך לישון בביגדו תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ... כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ, הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ - בַּמֶּה יִשְׁכָּב" (כה-כו) - פירשנו שמדובר בכסות לילה (פיג'מה), בדומה לנכתב בדברים כד: "וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא, לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ לא תלך לישון כאשר המשכון שלו אצלך. הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ, וּבֵרֲכֶךָּ". אך לפי רש"י מדובר כאן בכסות יום, והפסוק מתפרש כך: "עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ שיהיה אצלו כל היום, עד שקיעת השמש תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ... כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ, הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ - בַּמֶּה יִשְׁכָּב כיצד ירדם כאשר הוא תוהה מה ילבש למחרת בבוקר".
- לכאורה כל עניין החזרת המשכון בכל יום יש בו טורח גדול, ואין בו טעם למלווה. לפיכך פירשו שזה נעשה כדי שהחוב לא ישמט בשביעית (ר' בוויקיפדיה), וכן שאם ימות הלווה, יוכל המלוה להפרע מהחוב (רמב"ם הלכות מלווה ולווה ג).
