ביאור:ישעיהו א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קיצור דרך: a1001

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ישעיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו (מהדורות נוספות של ישעיהו א)


א חֲזוֹן מראה הנבואה של יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם, בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ עזריה בן אמציהו (מלכים ב יד כא), יוֹתָם ראה מלכים ב טו ה, אָחָז מלכים ב טז, יְחִזְקִיָּהוּ מלכים ב יח, מַלְכֵי יְהוּדָה:

ב שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר: בָּנִים את בני ישראל גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ מרדו בִי. ג יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ את אדוניו וַחֲמוֹר אֵבוּס מכיר את אבוס (הכלי שנותנים בו מאכל לבהמות) בְּעָלָיו - יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע לא הכיר בה' המספק לו את צרכיו, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. ד הוֹי! גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָו‍ֹן שעוונותיו כבדים, זֶרַע משפחה של מְרֵעִים עושי רע, בָּנִים מַשְׁחִיתִים עושים מעשים נתעבים. עָזְבוּ אֶת יְהוָה, נִאֲצוּ ביזו וחיללו אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, נָזֹרוּ אָחוֹר פרשו ממנו והלכו אחורה (כדי להתרחק ממנו). ה עַל מֶה על איזה אבר בגופכם תֻכּוּ עוֹד תקבלו עוד מכות תּוֹסִיפוּ סָרָה כאשר תוסיפו לחטוא? כָּל רֹאשׁ אחד מכם, ראשו לָחֳלִי חולה וְכָל לֵבָב דַּוָּי חולה. ו מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם מקום שלם (תמים), אלא כל גופכם מלא:, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה, לֹא זֹרוּ נסחטו (להוצאת המוגלה) וְלֹא חֻבָּשׁוּ כוסו בתחבושת וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן נמשחו בשמן על מנת לרכך אותם. ז אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ, אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם לנגד עינכם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ את יבולה וּשְׁמָמָה והיא הופכת לשממה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים כי האויבים משחיתים אותה. ח וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן העיר ציון, ירושלים כְּסֻכָּה מבנה רעוע בְכָרֶם, כִּמְלוּנָה כאהל ארעי (ששומר המיקשה לן בו) בְמִקְשָׁה שדה קישואים, כְּעִיר נְצוּרָה במצור. ט לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט מועט, כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ שאבדו ונשמדו כליל (בראשית יט כד). {ס}

Isaiah-Michelangelo.jpg
דמות ישעיהו, מתוך פרסקו מאת מיכלאנג'לו בתקרת הקפלה הסיסטינית

י שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה קְצִינֵי סְדֹם המושלים שמעשיהם רעים כמעשי אנשי סדום, הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה העם שמעשיו רעים כמעשי עמורה. יא לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם?, יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים סוג בהמה (כנראה ג'מוס), וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים עיזים לֹא חָפָצְתִּי. יב כִּי כאשר תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי - מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם מכם, רְמֹס לדרוס ולקלקל חֲצֵרָי. יג לֹא תוֹסִיפוּ אל תמשיכו , חידלו מל- הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא שקר (במחשבה רעה), קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה כמו קטורת תועבה הִיא המנחה לִי, חֹדֶשׁ בראשי החודשים וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא ובמועדים (מקראי קודש) לֹא אוּכַל לא אוכל לסבול אָוֶן פשע ורשע וַעֲצָרָה יחד עם עבודת ה'. יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח, נִלְאֵיתִי נְשֹׂא אין לי עוד כח לשאת אותם. טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם כאשר תפרשו את ידיכם כלפי מעלה בתפילה אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם, גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ, יְדֵיכֶם דָּמִים מרוב רצח מָלֵאוּ. טז רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ היטהרו, הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי, חִדְלוּ הָרֵעַ. יז לִמְדוּ הֵיטֵב להיטיב, דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט לימדו מהו משפט צדק, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ למדו את הגנב להיטיב דרכו, שִׁפְטוּ שיפטו בצדק יָתוֹם, רִיבוּ ריבו את ריב (עיזרו) אַלְמָנָה. {ס}
יח לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה הבה נשמיע טענותינו (לשון תוכחה), יֹאמַר יְהוָה, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים אדומים כצבע השני - כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ כאשר תחדלו מדרכיכם הרעות, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע תולעת השני - כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. יט אִם תֹּאבוּ תרצו וּשְׁמַעְתֶּם, טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. כ וְאִם תְּמָאֲנוּ תסרבו וּמְרִיתֶם תמרדו, חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ תאכל אתכם, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר. {ס}
כא אֵיכָה כיצד זה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה עיר (ירושלים) נֶאֱמָנָה שהיתה נאמנה לה' כמו אישה לבעלה, מְלֵאֲתִי זו שהיתה מלאה מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין ישן (שכן) בָּהּ, וְעַתָּה מְרַצְּחִים. כב כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים מעורב במתכות זולות, סָבְאֵךְ יינך מָהוּל בַּמָּיִם. כג שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי חברים של גַּנָּבִים, כֻּלּוֹ כולם (השרים) אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים תשלומים, יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב דין אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם. {פ}
כד לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת אֲבִיר גיבור יִשְׂרָאֵל: הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי אתנחם בכך שאפרע משונאי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. כה וְאָשִׁיבָה אחזור ואשים יָדִי עָלַיִךְ על ירושלים וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ אטהר אותך (בור הוא סוג של מלח "בורית" שמשמש כסבון, סיגים הם פסולת שבכסף), וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ פסולת מתכת בדיל. כו וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה, אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ "עִיר הַצֶּדֶק", "קִרְיָה נֶאֱמָנָה". כז צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט למען יעשה בה משפט תִּפָּדֶה, וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה ישובו אליה למען עשות צדקה. כח וְשֶׁבֶר אבל שבר יבוא על פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו, וְעֹזְבֵי יְהוָה יִכְלוּ יאבדו. כט כִּי יֵבֹשׁוּ יתאכזבו מֵאֵילִים עצי אלה אשר ניטעו לעבודה זרה אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם אהבתם, וְתַחְפְּרוּ תיכלמו מֵהַגַּנּוֹת אותן גינות בהן ניטעו האילנות אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם. ל כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה כמו עץ אלה נֹבֶלֶת עָלֶהָ הגורמת לעלים שלה ליבול מרוב יובש, וּכְגַנָּה וכמו גינה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ. לא וְהָיָה הֶחָסֹן העץ החזק לִנְעֹרֶת פסולת של חוטי פשטן (שנדלקים בקלות) וּפֹעֲלוֹ האדם אשר נטע ומגדל אותו לְנִיצוֹץ, וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה. {ס}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות

ספר ישעיהו וכך גם יתר ספרי הנביאים אינם המשך ישיר של ספר מלכים. רובם נביאים שפעלו במקביל לתקופת מלכים ב.

ישעיהו פעיל מימי עוזיהו, בערך משנת 750 לפנה"ס, ועד למסע סנחריב בימי חזקיהו, בשנת 701 לפנה"ס.

פרק ב מתחיל בכותרת "הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ, עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם" כך שנראה שהספר מתחיל בפרק הבא. הנבואה בפרק א מתאימה יותר לסוף חייו של ישעיהו, ואולי היא האחרונה בנבואותיו.

בפרק א מתואר חורבן ביהודה מלבד בירושלים: "עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ... וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם .." ואכן בשנת 701 לפנה"ס, סנחריב מלך אשור ערך מסע צבאי לדיכוי מרידות באיזור, ורק את ירושלים לא החריב כפי שמתואר במ"ב יט: "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו... וַיִּשְׁלַח אֶת אֶלְיָקִים... אֶל יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא בֶּן אָמוֹץ... וַיֹּאמֶר לָהֶם יְשַׁעְיָהוּ: "כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם: אַל תִּירָא מִפְּנֵי... מֶלֶךְ אַשּׁוּר... הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה, וְשָׁב לְאַרְצוֹ..." ...וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר". אמנם על חזקיהו נאמר "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה" (מ"ב יח) אבל כנראה שהמצב המוסרי של העם היה ירוד כפי שמודגש בפרקנו.

ד"ר טובה גנזל[1] מסבירה שהעם לא האמין שירושלים יכולה להשאר בודדה ולהיות בסכנת חורבן כפי שתואר בכל ספר ישעיהו ואכן קרה לבסוף. לכן הובאה נבואה זאת בהתחלה - להראות שאם היו מקשיבים לישעיהו בימי עוזיהו, יותם ואחז לא היה קורה האסון בימי חזקיהו.

  • "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה?" (פסוק כא) - המילה "איכה" מזכירה לנו את תחילת מגילת איכה הנקראת בתשעה באב ואכן בשבת שלפני תשעה באב נקראת ההפטרה מפירקנו. לכן מכונה השבת "שבת חזון" על שם המילה הראשונה בפרק. בשבת חזון פרשת השבוע היא תמיד פרשת דברים ואת הפסוק "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם" (דברים א יב) נהגו לקרא (וכן את כל ההפטרה) במנגינת טעמי המקרא של מגילת איכה.
  • סדום מוזכרת בפסוק ט ובפסוק י - פעם כדי לתאר את עוצמת החורבן ופעם את גודל חטאם של הקצינים.