ביאור:מלכים ב יח
קיצור דרך: a09b18
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב
מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
מהדורות נוספות של מלכים ב יח
א וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה. ב בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ͏ִם, וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת זְכַרְיָה בדברי הימים ב כט היא נקראת אביה בת זכריהו. ג וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו. ד הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת גם במות שעבדו עליהן לה', כיוון שמאז שנבנה בית המקדש גם זה אסור וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת שבר לרסיסים נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה במדבר כא ח מֹשֶׁה, כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ, וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן לשון בזיון, להראות שזה בסך הכל פסל מנחושת. ה בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח, וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה, וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו. ו וַיִּדְבַּק בַּיהוָה, לֹא סָר מֵאַחֲרָיו, וַיִּשְׁמֹר מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.
ז
וְהָיָה יְהוָה עִמּוֹ, בְּכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא יַשְׂכִּיל יצליח, וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עֲבָדוֹ לא העלה לו מס.
ח
הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ האזור שלה, מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים ר' לעיל יז, ט עַד עִיר מִבְצָר.
{פ}
ט
וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ.
י
וַיִּלְכְּדֻהָ מִקְצֵה לאחר שָׁלֹשׁ שָׁנִים; בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה, הִיא שְׁנַת תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן.
יא
וַיֶּגֶל כפי שכבר סופר לעיל בפרק הקודם וחזר על כך כאן כדי להסמיכו למסע סנחריב על יהודה, ולרמוז שגורל דומה היה צפוי גם לממלכת יהודה, אלמלא זכותו של דוד ושל חזקיהו. מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה, וַיַּנְחֵם הניח, הושיב אותם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר, נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי.
יב
עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ אֶת בְּרִיתוֹ, אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה, וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא עָשׂוּ.
{פ}
| כתובת בכתב יתדות המפרטת את המס שהעלה חזקיהו לסנחריב. המוזיאון הבריטי |
יג
וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם.
יד
וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָכִישָׁה שחנה באותו זמן בלכיש לֵאמֹר: "חָטָאתִי במה שמרדתי בך, שׁוּב מֵעָלַי, אֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן עָלַי אֶשָּׂא אקבל עלי לשלם לך", וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב.
טו
וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית יְהוָה, וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ.
טז
בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל יְהוָה וְאֶת הזהב שציפה את הָאֹמְנוֹת יסודות הבית אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה הוא עצמו, כמה שנים לפני כן (כי הצפוי שציפה שלמה נהרס עם השנים), וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר.
{פ}
| מנסרת סנחריב המתארת את כיבושיו בערי יהודה ורצונו לכבוש את ירושלים |
יז וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אחרי שחזקיהו שילם לאשור, הוא מרד בו שוב, ואז שלח מלך אשור אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַב שָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלָ͏ִם, וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלַ͏ִם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת שיוצאת אל- הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה שנמצאת במעלה ההר, ליד שער שכם של ימינו אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת בדרך ל- שְׂדֵה כוֹבֵס שדה שהכובסים מכבסים, ושוטחים את בגדיהם אחרי הכביסה. יח וַיִּקְרְאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת ממונה על בית המלך, וְשֶׁבְנָה הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר. יט וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב שָׁקֵה: "אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ, כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְ אַשּׁוּר: מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ? כ אָמַרְתָּ האם חשבת אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם שדיבורים בלבד, עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה יכולים לשמש תחליף לחכמה וגבורה במלחמה. עַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי? כא עַתָּה לכן, הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הרעוע הַזֶּה, עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ שכאשר ישען אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ המקל ישבר, והקצה החד יתקע בכף ידו וּנְקָבָהּ ויעשה חור - כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו. כב וְכִי תֹאמְרוּן אֵלַי: אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ - הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו, וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם: לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלָ͏ִם הרי הוא מיעט מעבודת ה', שעד עכשיו היו עובדים אותו בכל מקום (פירוש נוסף: שכל מה שעשה, עשה לכבוד עצמו, שיבואו כולם לירושלים ואין לו בזה זכות). כג וְעַתָּה הִתְעָרֶב עשה התערבות, הימור (כמובן שאין זו הצעה רצינית, אלא בלעג) נָא אֶת עִם אֲדֹנִי, אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים - אִם תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם. כד וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת שר אַחַד עַבְדֵי מעבדי אֲדֹנִי הַקְּטַנִּים שיש לכל אחד מהם אלפי רוכבי סוסים, ולך אין, וַתִּבְטַח לְךָ עַל מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים. כה עַתָּה טענה נוספת:, הֲמִבַּלְעֲדֵי יְהוָה עָלִיתִי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ? יְהוָה לא כך הדבר, אלא שה' אָמַר אֵלַי: עֲלֵה עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ".
| רבשקה נואם אל מול ירושלים |
כו וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל רַב שָׁקֵה: "דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית השפה הבין-לאומית באותה תקופה כִּי שֹׁמְעִים מבינים אֲנָחְנוּ, וְאַל תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בעברית בְּאָזְנֵי הָעָם כי שומעים גם החיילים ושאר האנשים אֲשֶׁר עַל הַחֹמָה". כז וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַב שָׁקֵה: "הַעַל אֲדֹנֶיךָ האם רק לאדוניך וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? הֲלֹא עַל הָאֲנָשִׁים לא כן הדבר, אלא כלפי החיילים הַיֹּשְׁבִים עַל הַחֹמָה לֶאֱכֹל אֶת (חריהם) צוֹאָתָם שאם הם לא יכנעו הם יצטרכו לאכול את צואתם מרעב וְלִשְׁתּוֹת אֶת (שיניהם) מֵימֵי רַגְלֵיהֶם מצמא עִמָּכֶם". כח וַיַּעֲמֹד רַב שָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית, וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר: "שִׁמְעוּ דְּבַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר. כט כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ: אַל יַשִּׁיא יטעה לָכֶם חִזְקִיָּהוּ, כִּי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ. ל וְאַל יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל יְהוָה לֵאמֹר: 'הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה, וְלֹא תִנָּתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר'. לא אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ, כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר: עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה שלום וּצְאוּ אֵלַי וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי בוֹרוֹ. לב עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם, אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים, אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ, וִחְיוּ וְלֹא תָמֻתוּ. וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי יַסִּית אֶתְכֶם לֵאמֹר: 'יְהוָה יַצִּילֵנוּ'. לג הַהַצֵּל הִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר? לד אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד? אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוַיִם הֵנַע וְעִוָּה? כִּי הִצִּילוּ האם העבודה זרה שעבדו ישראל שגרו בשומרון הצילה אֶת שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי? לה מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי, כִּי יַצִּיל יְהוָה אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִם מִיָּדִי?" לו וְהֶחֱרִישׁוּ הָעָם וְלֹא עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר, כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר: "לֹא תַעֲנֻהוּ". לז וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּה אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים, וַיַּגִּדוּ לוֹ דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה.
הערות
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
