ביאור:מלכים ב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבהרה: דף זה הוא דף במרחב הביאור של ויקיטקסט. משמעות הדברים, שבנוסף לטקסט המבואר דף זה עשוי להכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. למעבר לביאורים מסורתיים לטקסט (במידה וקיימים) יש לחפש דף שהמילה "ביאור:" אינה מופיעה בתחילת שמו

קיצור דרך: a09b04

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה מהדורות נוספות של מלכים ב ד


א וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים תלמידי הנביאים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר: "עַבְדְּךָ עובדיה הנביא שהיה מתלמידי אליהו ואלישע אִישִׁי בעלי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת יְהוָה, וְהַנֹּשֶׁה המלוה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים תמורת החוב שעובדיה היה חייב לו". ב וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע: "מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ? הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ (לכי) לָךְ בַּבָּיִת?", וַתֹּאמֶר: "אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן כלי קטן של שמן שמכיל שיעור לסוך את הגוף פעם אחת". ג וַיֹּאמֶר: "לְכִי שַׁאֲלִי לָךְ כֵּלִים מִן הַחוּץ מֵאֵת כָּל (שכנכי) שְׁכֵנָיִךְ, כֵּלִים רֵקִים אַל תַּמְעִיטִי לשאול כלים, תשאלי הרבה כלים. ד וּבָאת וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד בָּנַיִךְ מאחוריך (כך שרק את ובניך שנמצאים בבית יראו אותו), וְיָצַקְתְּ מאָסוּךְ השמן עַל כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה, וְהַמָּלֵא כלי שמתמלא תַּסִּיעִי תסלקי הצדה ותשימי אחר ריק במקומו. ה וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ, וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ, הֵם מַגִּשִׁים אֵלֶיהָ וְהִיא (מיצקת) מוֹצָקֶת. ו וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים, וַתֹּאמֶר אֶל בְּנָהּ: "הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי", וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: "אֵין עוֹד כֶּלִי", וַיַּעֲמֹד הפסיק מלזרום הַשָּׁמֶן. ז וַתָּבֹא וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר: "לְכִי מִכְרִי אֶת הַשֶּׁמֶן וְשַׁלְּמִי אֶת (נשיכי) נִשְׁיֵךְ החוב שלך, וְאַתְּ (בניכי) וּבָנַיִךְ תִחְיִי תתפרנסי בַּנּוֹתָר במה שנשאר". {פ}
ח וַיְהִי הַיּוֹם היום בו ארעו הדברים שמסופרים להלן וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם שם מקום וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה חשובה, וַתַּחֲזֶק בּוֹ הפצירה בו לֶאֱכָל לָחֶם כל פעם שבא לשונם, וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם. ט וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ בעלה: "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים הנביא קָדוֹשׁ הוּא, עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד. י נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר חדר בקומה שניה עשוי מקיר אבנים קְטַנָּה, וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה, וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה". יא וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה, וַיָּסַר אֶל הָעֲלִיָּה וַיִּשְׁכַּב שָׁמָּה. יב וַיֹּאמֶר אֶל גֵּחֲזִי נַעֲרוֹ: "קְרָא לַשּׁוּנַמִּית שגרה בעיר "שׁוּנֵם" הַזֹּאת", וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד לְפָנָיו. יג וַיֹּאמֶר לוֹ אלישע העדיף שלא לדבר אליה ישירות מטעמי צניעות: "אֱמָר נָא אֵלֶיהָ: הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ התעסקת בשבילנו אֶת כָּל הַחֲרָדָה העסק הַזֹּאת. מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ? הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא?", וַתֹּאמֶר: "בְּתוֹךְ עַמִּי בתוך משפחתי. אני מרגישה בתוך משפחה, כולם אוהבים אותי, ואף אחד לא מזיק לי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת". יד וַיֹּאמֶר לאחר שהלכה, שאל אלישע את גחזי: "וּמֶה לַעֲשׂוֹת לָהּ?", וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי: "אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ וְאִישָׁהּ ובעלה זָקֵן". טו וַיֹּאמֶר: "קְרָא לָהּ", וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד בַּפָּתַח. טז וַיֹּאמֶר: "לַמּוֹעֵד הַזֶּה בתאריך הזה בשנה הבאה כָּעֵת חַיָּה תהיי בחיים כמו שאת עכשיו (וראה בראשית יח י) (אתי) אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן", וַתֹּאמֶר: "אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים, אַל תְּכַזֵּב תאכזב בְּשִׁפְחָתֶךָ את שפחתך". יז וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן, לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע. יח וַיִּגְדַּל הַיָּלֶד, וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּצֵא אֶל אָבִיו אֶל הַקֹּצְרִים. יט וַיֹּאמֶר אֶל אָבִיו: "רֹאשִׁי רֹאשִׁי כואב לי הראש", וַיֹּאמֶר אֶל הַנַּעַר: "שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ". כ וַיִּשָּׂאֵהוּ וַיְבִיאֵהוּ אֶל אִמּוֹ, וַיֵּשֶׁב עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהֳרַיִם וַיָּמֹת. כא וַתַּעַל לעליה שבנתה לאלישע וַתַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטַּת אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַתִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ וַתֵּצֵא. כב וַתִּקְרָא אֶל אִישָׁהּ, וַתֹּאמֶר: "שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת, וְאָרוּצָה עַד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה". כג וַיֹּאמֶר: "מַדּוּעַ (אתי) אַתְּ (הלכתי) הֹלֶכֶת אֵלָיו? הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ ראש חודש, בו נהוג ללכת אל הנביא וְלֹא שַׁבָּת שגם בו היה נהוג ללכת אל הנביא?", וַתֹּאמֶר: "שָׁלוֹם". כד וַתַּחֲבֹשׁ הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר אֶל נַעֲרָהּ: "נְהַג וָלֵךְ, אַל תַּעֲצָר לִי לִרְכֹּב כִּי אִם אָמַרְתִּי לָךְ". כה וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל, וַיְהִי כִּרְאוֹת אִישׁ הָאֱלֹהִים אֹתָהּ מִנֶּגֶד, וַיֹּאמֶר אֶל גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ: "הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז. כו עַתָּה רוּץ נָא לִקְרָאתָהּ וֶאֱמָר לָהּ: הֲשָׁלוֹם לָךְ? הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ? הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד?", וַתֹּאמֶר: "שָׁלוֹם". כז וַתָּבֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הָהָר וַתַּחֲזֵק בְּרַגְלָיו, וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ לדוחפה, וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים: "הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ, וַיהוָה הֶעְלִים מִמֶּנִּי וְלֹא הִגִּיד לִי". כח וַתֹּאמֶר: "הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי, הֲלֹא אָמַרְתִּי: לֹא תַשְׁלֶה תטעה, תאכזב אֹתִי". כט וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי: "חֲגֹר מָתְנֶיךָ לך מהר ובזריזות וְקַח מִשְׁעַנְתִּי מקלי בְיָדְךָ וָלֵךְ. כִּי תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ, וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ, וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר". ל וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר: "חַי יְהוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ", וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ. לא וְגֵחֲזִי עָבַר לִפְנֵיהֶם, וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּשְׁעֶנֶת עַל פְּנֵי הַנַּעַר וְאֵין קוֹל הנער לא הוציא שום קול וְאֵין קָשֶׁב הנער לא מקשיב, לא מגיב למה שמדברים אליו", וַיָּשָׁב לִקְרָאתוֹ לקראת אלישע (שהיה בדרכו לשונם) וַיַּגֶּד לוֹ לֵאמֹר: "לֹא הֵקִיץ הַנָּעַר". לב וַיָּבֹא אֱלִישָׁע הַבָּיְתָה, וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ. לג וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם, וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה. לד וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד, וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל (כפו) כַּפָּיו וַיִּגְהַר השתטח עָלָיו, וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד. לה וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה פעם בכיוון אחד, ופעם בכיוון שני וַיַּעַל וַיִּגְהַר וישתטח עָלָיו, וַיְזוֹרֵר ויתעטש הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים, וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו. לו וַיִּקְרָא אֶל גֵּיחֲזִי וַיֹּאמֶר: "קְרָא אֶל הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת", וַיִּקְרָאֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו, וַיֹּאמֶר: "שְׂאִי בְנֵךְ". לז וַתָּבֹא וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה, וַתִּשָּׂא אֶת בְּנָהּ וַתֵּצֵא. {פ}
לח וֶאֱלִישָׁע שָׁב הַגִּלְגָּלָה, וְהָרָעָב בָּאָרֶץ, וּבְנֵי הַנְּבִיאִים ותלמידי הנביאים יֹשְׁבִים לְפָנָיו. וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ שְׁפֹת הַסִּיר הַגְּדוֹלָה תניח את הסיר הגדול על הכירה וּבַשֵּׁל נָזִיד תבשיל לִבְנֵי הַנְּבִיאִים. לט וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אֹרֹת ירקות (ולפי חז"ל ביומא יח ב הכוונה לגרגר, כנראה רוֹקֶט), וַיִּמְצָא גֶּפֶן שָׂדֶה מן שיח ששמו גפן שדה, אבטיח הפקועה וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת שָׂדֶה שמם של הפירות שגדלים על גפן שדה מְלֹא בִגְדוֹ קיפל את כנף בגדו ומילא בו פקועות, וַיָּבֹא וַיְפַלַּח פרס לפרוסות, ונתן אֶל סִיר הַנָּזִיד, כִּי לֹא יָדָעוּ שהוא מר מאוד. מ וַיִּצְקוּ לַאֲנָשִׁים לֶאֱכוֹל, וַיְהִי כְּאָכְלָם מֵהַנָּזִיד וְהֵמָּה צָעָקוּ וַיֹּאמְרוּ "מָוֶת בַּסִּיר הטעם נוראי, וחששו אולי שהוא רעיל! אִישׁ הָאֱלֹהִים!", וְלֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל. מא וַיֹּאמֶר כל אחד יחזיר את מה שקבל לסיר, ואז: "וּקְחוּ קֶמַח", וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַסִּיר, וַיֹּאמֶר: "צַק לָעָם וְיֹאכֵלוּ", וְלֹא הָיָה דָּבָר רָע בַּסִּיר. {ס}
מב וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה שם מקום, וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים מנחה לֶחֶם בִּכּוּרִים מהשעורים הראשונים שנקצרו, עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים, וְכַרְמֶל גרעיני דגן שלא בשלו בְּצִקְלֹנוֹ בלבושו, בקליפתו. וי"א עם השבולת שלו

להרחבה ראה כאן
, וַיֹּאמֶר אלישע למשרתו: "תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ". מג וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ: "מָה אֶתֵּן זֶה כמות מעטה כזאת לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ?", וַיֹּאמֶר: "תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ, כִּי כֹה אָמַר יְהוָה: אָכֹל וְהוֹתֵר". מד וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְהוָה. {פ}