ביאור:מלכים א ג
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב
מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
א
וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם. וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד אל ביתו הזמני שנמצא בעיר דוד עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלַ͏ִם סָבִיב מסביב לפרברים שנבנו מחוץ לעיר דוד.
ב
רַק אמנם בניית ירושלים התקדמה יפה, אך לגבי בית המקדש... הָעָם מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת, כִּי לֹא נִבְנָה בַיִת לְשֵׁם יְהוָה עַד הַיָּמִים הָהֵם.
{פ}
ג
וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת יְהוָה לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו. רַק בַּבָּמוֹת כי עדיין לא נבנה המקדש הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר.
ד
וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם, כִּי הִיא שם נמצאת, במשכן גבעון הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה. אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא.
| שלמה מתפלל לחכמה, מאת Govert Flinck, משנת 1658 |
ה
בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְהֹוָה אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "שְׁאַל בקש מָה אֶתֶּן לָךְ".
ו
וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה: "אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב ובמעשים הנעשים במחשבה ישרה, ללא שקר עִמָּךְ, וַתִּשְׁמָר לוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה, וַתִּתֶּן לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה.
ז
וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהָי, אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי, וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן, לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא לצאת ולבא לפני העם, להנהיג אותם.
ח
וְעַבְדְּךָ ואני חי בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ, עַם רָב אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב מפאת גודלו.
ט
וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ, לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע, כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה".
י
וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי, כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.
יא
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו: "יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים, וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר, וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ להרוג את אֹיְבֶיךָ, וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט.
יב
הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ - הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ.
יג
וְגַם אֲשֶׁר את הדברים ש- לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ: גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ.
יד
וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֺתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ, וְהַאַרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ".
{ס}
טו
וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם. וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלַ͏ִם, וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי, וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו.
{פ}
| משפט שלמה, ג'בני טיפולו, 1726-1728 (תמונות נוספות) |
טז
אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ, וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו.
יז
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת: "בִּי אֲדֹנִי לשון של נימוסים, בקשת רשות לדבר. אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד, וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת.
יח
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי, וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת. וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו - אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְׁתַּיִם אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת.
יט
וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָיְלָה בלילה, אֲשֶׁר בגלל שמתוך שינה היא בטעות שָׁכְבָה עָלָיו.
כ
וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי, וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה, וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ, וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי.
כא
וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי וְהִנֵּה מֵת, וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי".
כב
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת: "לֹא, כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת", וְזֹאת אֹמֶרֶת: "לֹא, כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי". וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
כג
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "זֹאת אֹמֶרֶת: זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת, וְזֹאת אֹמֶרֶת: לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי".
{פ}
כד
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "קְחוּ לִי חָרֶב", וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
כה
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם, וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת".
כו
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ, וַתֹּאמֶר: "בִּי אֲדֹנִי, תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ". וְזֹאת אֹמֶרֶת: "גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה, גְּזֹרוּ".
כז
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר: "תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ, הִיא אִמּוֹ".
כח
וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ, וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט.
{ס}
<< · ביאור:מלכים א · ג · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- בין השורות ניתן למצא כבר בשלב זה ביקורת על שלמה ורמז לבאות:
- נישואיו עם בת פרעה, בניגוד לציווי לגבי המצרים: "בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם, דּוֹר שְׁלִישִׁי, יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'" (דברים כג ט).
- "עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית ה'" (פסוק א) - הקדמת ארמון המלך לבית המקדש.
- "רַק הָעָם מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת... אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה" - ביקורת על כך ששלמה נשתהה בבניין המקדש (רש"י) ואולי גם רמז ל-1000 נשותיו והבמות הרבות שיבנה להן שלמה בהמשך.
- חלום שלמה מדגיש שהחוכמה באה לו מאת ה', כדי לשפוט את העם בצדק, ועליו להיזהר מלהתגאות בחוכמתו ולנצלה לרעה. (להלן י, כה ינצל שלמה את חוכמתו לקבל במתנה סוסים רבים, וזאת בניגוד לציווי המפורש: "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים")
- "וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים, וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר, וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ" (פסוק יא) - ולעומתם קיבל עושר, כבוד (בכך שלא יהיו לו אויבים) ואם ילך בדרכי דוד יקבל גם אריכות ימים. אך שלמה לא זכה לאריכות ימים: הוא מלך 40 שנה (מלכים א יא מב) ואמנם גילו ביומו האחרון לא נזכר במקרא, אך לפי סדר עולם רבה היה שלמה בין 12 כשמלך, ואם כן היה בן 52 בלבד במותו.
- אפילו לגבי משפט שלמה, חז"ל במכות כג ב טוענים: "מנא ידע? דלמא איערומא מיערמא אולי האישה שאינה האם האמיתית נקטה בעורמה וצעקה דבר המתאים לאם אמיתית? יצאת בת קול ואמרה: היא אמו". ניתן לראות בכך ביקורת שאי אפשר להכריע בוודאות בשיטה כגון זו שנקט בה שלמה, מבלי סייעתא דשמיא.
- יש לשים לב ששלמה ביקש תבונה וקיבל תבונה וחוכמה. ניתן לבאר כך: תבונה - חוש צדק המאפשר לשפוט את העם. חוכמה - יכולת למצוא תחבולות על מנת לברר את האמת, כפי שמודגם במשפט שלמה להלן.
- מקבילה לחלום שלמה בגבעון ניתן למצא בדברי הימים ב פרק א - ראה הערת שוליים שם לגבי שינויים בין המסופר כאן לבין המסופר בספר דברי הימים.
- משפט שלמה משמש כהפטרת פרשת מקץ (בשנים הנדירות בהן הפרשה אינה חלה בחנוכה). ניתן למצא קווי דמיון בין יוסף לשלמה: שניהם נודעו בחוכמתם ושניהם זכו למעמד גבוה ביותר של שלטון בכל האיזור, הכרוך בשגשוג כלכלי.
