ביאור:מלכים א ב
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב
מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
א
וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת, וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר:
ב
"אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ בה הולכים כל האנשים, אל המוות, וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ לגיבור.
ג
וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו, מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֺתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת תצליח ב- כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם.
ד
לְמַעַן יָקִים יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר שמואל ב ז יא עָלַי לֵאמֹר: 'אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם, לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ לא יפסיקו בניך מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל מלשבת על כיסא המלכות'.
ה
וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל, לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר, וַיַּהַרְגֵם, וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם שפך את הדם שלהם בזמן שלום כאילו היה זה זמן מלחמה, וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ התגאה בדם האנשים שהרג, שניתז על חגורתו אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו.
ו
וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ תגרום לו להתחייב מיתה בצורה מחוכמת, וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל לא תיתן לו למות בשלווה (אלא תהרוג אותו).
{ס}
ז
וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ, כִּי כֵן על כי קָרְבוּ ראה שמואל ב יט לג אֵלַי בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ.
ח
וְהִנֵּה עִמְּךָ בסביבתך שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים, וְהוּא קִלְלַנִי "וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ: צֵא, צֵא, אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל! הֵשִׁיב עָלֶיךָ ה' כֹּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּיו, וַיִּתֵּן ה' אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ" - שמואל ב טז ז קְלָלָה נִמְרֶצֶת רעה וקשה בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם, וְהוּא אך מצד שני הוא התנצל והיה הראשון ש- יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי: 'לֹא תָמוּת'! וַיִּשָּׁבַע לוֹ הַמֶּלֶךְ" - שמואל ב יט כד לוֹ בַיהוָה לֵאמֹר: 'אִם שלא (לשון של שבועה) אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב'.
ט
וְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ תתן לו להיות נקי לגמרי מעונש (כי הוא איש מסוכן ועלול להרע לך) כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה, וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ, וְהוֹרַדְתָּ ובמקרה הצורך, תהרגהו אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל".
י
וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד.
{פ}
יא
וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל - אַרְבָּעִים שָׁנָה: בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים, וּבִירוּשָׁלַ͏ִם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים.
יב וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו, וַתִּכֹּן היתה יציבה מַלְכֻתוֹ מְאֹד.
יג
וַיָּבֹא אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה, וַתֹּאמֶר: "הֲשָׁלוֹם בֹּאֶךָ האם באת עם דברי שלום (שהרי בעבר מרד במלך)"? וַיֹּאמֶר: "שָׁלוֹם".
יד
וַיֹּאמֶר: "דָּבָר לִי אֵלָיִךְ", וַתֹּאמֶר: "דַּבֵּר".
טו
וַיֹּאמֶר: "אַתְּ יָדַעַתְּ כִּי לִי הָיְתָה הַמְּלוּכָה זכות למלוך, וְעָלַי שָׂמוּ כָל יִשְׂרָאֵל פְּנֵיהֶם לִמְלֹךְ. וַתִּסֹּב הַמְּלוּכָה וַתְּהִי לְאָחִי, כִּי מֵיְהוָה הָיְתָה לּוֹ.
טז
וְעַתָּה שְׁאֵלָה אַחַת אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתָּךְ, אַל תָּשִׁבִי אֶת פָּנָי". וַתֹּאמֶר אֵלָיו: "דַּבֵּר".
יז
וַיֹּאמֶר: "אִמְרִי נָא לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, כִּי ואני מבקש ממך שתדברי איתו כי הוא לֹא יָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ, וְיִתֶּן לִי בת שבע הבינה שזה בגלל שאבישג יפה, אך יתכן שאדוניהו רצה לערער בכך על שילטונו של שלמה (כפי שמשתמע מפסוק טו: "אַתְּ יָדַעַתְּ כִּי לִי הָיְתָה הַמְּלוּכָה, וְעָלַי שָׂמוּ כָל יִשְׂרָאֵל פְּנֵיהֶם לִמְלֹךְ") אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית לְאִשָּׁה".
יח
וַתֹּאמֶר בַּת שֶׁבַע: "טוֹב, אָנֹכִי אֲדַבֵּר עָלֶיךָ אֶל הַמֶּלֶךְ".
יט
וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְדַבֶּר לוֹ עַל אֲדֹנִיָּהוּ. וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתָהּ וַיִּשְׁתַּחוּ לָהּ השתחווה לה, לכבד את אימו. וַיֵּשֶׁב עַל כִּסְאוֹ, וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לִימִינוֹ.
כ
וַתֹּאמֶר: "שְׁאֵלָה אַחַת קְטַנָּה אָנֹכִי שֹׁאֶלֶת מֵאִתָּךְ, אַל תָּשֶׁב אֶת פָּנָי". וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ: "שַׁאֲלִי אִמִּי, כִּי שהרי לֹא אָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ".
כא
וַתֹּאמֶר: "יֻתַּן אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית, לַאֲדֹנִיָּהוּ אָחִיךָ לְאִשָּׁה".
כב
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ: "וְלָמָה אַתְּ שֹׁאֶלֶת אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ? וְשַׁאֲלִי לוֹ אולי תבקשי בשבילו (בלעג, באירוניה) אֶת הַמְּלוּכָה, כִּי הוּא אָחִי הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי, וְלוֹ ויהיה השילטון בידיו וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה שהצטרפו אליו למרד - בפרק הקודם, פסוק ז".
{פ}
כג
וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּיהוָה לֵאמֹר: "כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף מטבע לשון של קללה (במקור הביטוי כלל תיאור של הדבר הרע שיקרה לי אם אעבור על שבועתי, אך לאחר זמן נהגו רק לומר ש"כֹּה" יעשה ה', ו"כֹה" יוסיף להרע לי, מבלי לבטא במפורש את הדברים הרעים) כִּי בְנַפְשׁוֹ בסיכון נפשו דִּבֶּר אֲדֹנִיָּהוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.
כד
וְעַתָּה חַי יְהוָה אֲשֶׁר הֱכִינַנִי ביסס אותי (ויושיביני) וַיּוֹשִׁיבַנִי עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִי, וַאֲשֶׁר עָשָׂה לִי בַּיִת כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, כִּי הַיּוֹם יוּמַת אֲדֹנִיָּהוּ".
כה
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּיַד ציווי שליחות ל- בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע, וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת.
{ס}
כו
וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר הַמֶּלֶךְ: "עֲנָתֹת לעיר 'ענתות' לֵךְ עַל שָׂדֶיךָ לעבוד את שדותיך, כִּי אִישׁ מָוֶת ראוי למיתה אָתָּה, וּבַיּוֹם הַזֶּה אך היום לֹא אֲמִיתֶךָ כִּי נָשָׂאתָ אֶת אֲרוֹן אֲדֹנָי יְהֹוִה לִפְנֵי דָּוִד אָבִי, וְכִי הִתְעַנִּיתָ בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְעַנָּה אָבִי".
כז
וַיְגָרֶשׁ שְׁלֹמֹה אֶת אֶבְיָתָר מִהְיוֹת כֹּהֵן לַיהוָה, לְמַלֵּא אֶת ובכך התמלא דְּבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר "וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: ...וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אֲשֶׁר יָבֹא אֶל שְׁנֵי בָנֶיךָ, אֶל חָפְנִי וּפִינְחָס - בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם. וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי" - שמואל א ב לה עַל בֵּית עֵלִי בְּשִׁלֹה.
{פ}
כח וְהַשְּׁמֻעָה על מיתת אדוניהו וגירוש אביתר בָּאָה עַד יוֹאָב, כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה, וְאַחֲרֵי אם כי אחרי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה, וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יְהוָה, וַיַּחֲזֵק כפי שעשה אדוניהו בפרק הקודם (אדוניהו ניצל כך, כי הוא מרד אך לא רצח. יואב הומת על המזבח כי ביצע רצח, וככתוב בשמות כא יד: "וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה - מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת") בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. כט וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כִּי נָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יְהוָה וְהִנֵּה אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ, וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶת בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע לֵאמֹר: "לֵךְ פְּגַע בּוֹ". ל וַיָּבֹא בְנָיָהוּ אֶל אֹהֶל יְהוָה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ: צֵא"! וַיֹּאמֶר: "לֹא, כִּי פֹה אָמוּת". וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר: "כֹּה דִבֶּר יוֹאָב וְכֹה עָנָנִי". לא וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: "עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וּפְגַע בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ, וַהֲסִירֹתָ ובכך תסיר את האשמה (שמונחת עלי בכך שלא מחיתי על מעשיו) דְּמֵי חִנָּם אֲשֶׁר שָׁפַךְ את הדם ששפך לחינם יוֹאָב מֵעָלַי וּמֵעַל בֵּית אָבִי. לב וְהֵשִׁיב יְהוָה אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ, וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב, וְאָבִי דָוִד לֹא יָדָע - אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל, וְאֶת עֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר שַׂר צְבָא יְהוּדָה. לג וְשָׁבוּ דְמֵיהֶם בְּרֹאשׁ יוֹאָב וּבְרֹאשׁ זַרְעוֹ לְעֹלָם. וּלְדָוִד וּלְזַרְעוֹ וּלְבֵיתוֹ וּלְכִסְאוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם עַד עוֹלָם מֵעִם יְהוָה". לד וַיַּעַל בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיְמִתֵהוּ, וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר בשטח המרעה שליד עירו (כנראה בית לחם).
לה וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע תַּחְתָּיו עַל הַצָּבָא, וְאֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן נָתַן הַמֶּלֶךְ תַּחַת אֶבְיָתָר.
לו
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי וַיֹּאמֶר לוֹ: "בְּנֵה לְךָ בַיִת בִּירוּשָׁלַ͏ִם וְיָשַׁבְתָּ שָׁם, וְלֹא תֵצֵא מִשָּׁם אָנֶה וָאָנָה.
לז
וְהָיָה בְּיוֹם צֵאתְךָ וְעָבַרְתָּ אֶת נַחַל קִדְרוֹן - יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת, דָּמְךָ יִהְיֶה בְרֹאשֶׁךָ".
לח
וַיֹּאמֶר שִׁמְעִי לַמֶּלֶךְ: "טוֹב הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ - כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ". וַיֵּשֶׁב שִׁמְעִי בִּירוּשָׁלַ͏ִם יָמִים רַבִּים.
{ס}
לט
וַיְהִי מִקֵּץ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וַיִּבְרְחוּ שְׁנֵי עֲבָדִים לְשִׁמְעִי אֶל אָכִישׁ בֶּן מַעֲכָה מֶלֶךְ גַּת. וַיַּגִּידוּ לְשִׁמְעִי לֵאמֹר "הִנֵּה עֲבָדֶיךָ בְּגַת".
מ
וַיָּקָם שִׁמְעִי, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, וַיֵּלֶךְ גַּתָה אֶל אָכִישׁ לְבַקֵּשׁ אֶת עֲבָדָיו. וַיֵּלֶךְ שִׁמְעִי וַיָּבֵא אֶת עֲבָדָיו מִגַּת.
מא
וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה, כִּי הָלַךְ שִׁמְעִי מִירוּשָׁלַ͏ִם גַּת וַיָּשֹׁב.
מב
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ, וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "הֲלוֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ בַיהוָה וָאָעִד בְּךָ לֵאמֹר: 'בְּיוֹם צֵאתְךָ וְהָלַכְתָּ אָנֶה וָאָנָה - יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת', וַתֹּאמֶר אֵלַי 'טוֹב הַדָּבָר, שָׁמָעְתִּי'.
מג
וּמַדּוּעַ לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת שְׁבֻעַת יְהוָה השבועה שנשבעתי בשם ה', וְאֶת הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ".
מד
וַיֹּאמֶר לאחר ששמעי לא ענה המשיך שלמה לדבר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי: "אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר יָדַע לְבָבְךָ הגה שיכלך אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְדָוִד אָבִי, וְהֵשִׁיב יְהוָה אֶת רָעָתְךָ בְּרֹאשֶׁךָ.
מה
וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מדבר על עצמו בגוף שלישי בָּרוּךְ, וְכִסֵּא דָוִד יִהְיֶה נָכוֹן לִפְנֵי יְהוָה עַד עוֹלָם".
מו
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, וַיֵּצֵא וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת. וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה התייצבה (כמו בפסוק יב) בְּיַד שְׁלֹמֹה.
<< · ביאור:מלכים א · ב · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל, לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר" (פסוק ה) -
- אבנר: "וַיְּשַׁלַּח דָּוִד אֶת אַבְנֵר וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם... וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר... וַיַּכֵּהוּ" - שמואל ב ג כז.
- עמשא: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲמָשָׂא: "הַזְעֶק לִי אֶת אִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד"... וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב, וַיַּכֵּהוּ בָהּ" -שמואל ב כ י).
- יואב גם הרג את אבשלום בניגוד לציווי דוד ("וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב...: לְאַט לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם... וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם" - שמואל ב יח) אך כפי הנראה דוד הבין שהיה זה נדרש לדיכוי המרד.
- הריגתם של אבנר ועמשא נעשתה לפני זמן רב, ודוד לא נקם ביואב. נראה שכעת הוא מבקש משלמה להרוג אותו בעיקר בגלל שיואב היה בכיר באופוזיציה שבהנהגת אדוניהו כפי שנוכחנו בפרק הקודם, והדבר חשוב ליציבות מלכות שלמה. אלא שבגלל שעל מעשי יואב כבר חלה התיישנות צריך שלמה למצוא דרך מחוכמת להרוג אותו, "וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ".
- גם לגבי שמעי בן גרא מצווה דוד את שלמה למצא עילה מחוכמת כדי להרוג אותו, ומסתבר שגם הוא היה חלק מהאופוזיציה (בפרק הקודם הוזכר "שמעי" ובעל המצודות כותב שם "אולי הוא שמעי בן גרא"). בכל אופן, בסוף פירקנו, לאחר ששלמה הורג את שניהם (ואת אדוניהו), אין יותר אופוזיציה לשלמה והמקרא מסכם: "וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד שְׁלֹמֹה".
- בצוואת דוד לשלמה היו שני חיסולים (יואב ושמעי) ובין לבין בקשה להיטיב עם בני ברזילי הגילעדי. כבר בהמשך פרק זה ביצע שלמה את שנדרש לגבי יואב ושמעי, אך לא נזכר בשום מקום שהוא היטיב עם בני ברזילי. ניתן כבר בשלב זה לראות ששלמה התאפיין בשילטון תקיף יותר מאשר אביו, ואולי חוסר האיזון בין כוח לבין חסד ורחמים הביא את מלכות שלמה לסופה.
- "וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו" (פסוק יב) - עבר רחוק, שהרי כבר הומלך בפרק הקודם.
- "שְׁאֵלָה אַחַת קְטַנָּה... יֻתַּן אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ... וְלָמָה אַתְּ שֹׁאֶלֶת אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ? וְשַׁאֲלִי לוֹ אֶת הַמְּלוּכָה! ...וַיָּמֹת" - לכאורה בקשה קְטַנָּה: אדוניהו מבקש את אבישג כי היא "יָפָה עַד מְאֹד". בת שבע אולי מציגה את הבקשה כשאלה קטנה, אך שלמה רואה את הסימליות בלקיחת פילגש אביו - הצהרה על כוונות לירושת כתר המלוכה. ראו דוגמאות לכך בהערת שוליים על ש"ב פרק ג. בכך מצא שלמה את העילה שחיפש דוד בפרק הקודם: "וְאִם רָעָה תִמָּצֵא בוֹ - וָמֵת".
- "וַיְגָרֶשׁ שְׁלֹמֹה אֶת אֶבְיָתָר מִהְיוֹת כֹּהֵן לַיהוָה, לְמַלֵּא אֶת דְּבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עַל בֵּית עֵלִי בְּשִׁלֹה... וְאֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן נָתַן הַמֶּלֶךְ תַּחַת אֶבְיָתָר" (פסוק כז) - לגבי העברת הכהונה והשלכותיה ראו הערה בשמואל א ב. אביתר הוא בנו של אחימלך בן אחיטוב (ש"א כב, כ) ואחיטוב הוא בנו של פינחס בן עלי (שם יד, ג).
- "בְּנֵה לְךָ בַיִת בִּירוּשָׁלַ͏ִם וְיָשַׁבְתָּ שָׁם, וְלֹא תֵצֵא מִשָּׁם אָנֶה וָאָנָה. וְהָיָה בְּיוֹם צֵאתְךָ וְעָבַרְתָּ אֶת נַחַל קִדְרוֹן - יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת" (לו-לז) - הדרך המחוכמת של שלמה למצוא עילה להרוג את שמעי היתה כך: לאחר שאמר "וְלֹא תֵצֵא מִשָּׁם אָנֶה וָאָנָה" הוסיף "וְעָבַרְתָּ אֶת נַחַל קִדְרוֹן", ושמעי הבין מכך שאסור לו ללכת מזרחה, לביתו שבבחורים. לאחר שיצא מערבה, לגת, שלמה יכל להרוג אותו, ולפרש את דברי עצמו לגבי מעבר הקידרון כדוגמה בלבד. (הרב בזק בספרו על מלכים א, עמ' 58)