ביאור:מלכים א יד
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב
מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
א
בָּעֵת הַהִיא חָלָה אֲבִיָּה בֶן יָרָבְעָם.
ב
וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ: "קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית התחפשי וְלֹא יֵדְעוּ כִּי (אתי) אַתְּ אֵשֶׁת יָרָבְעָם, וְהָלַכְתְּ שִׁלֹה - הִנֵּה שָׁם אֲחִיָּה הַנָּבִיא - הוּא דִבֶּר עָלַי הוא ניבא עלי (לעיל פרק יא) שאהיה לְמֶלֶךְ עַל הָעָם הַזֶּה.
ג
וְלָקַחַתְּ כמתנה לנביא בְּיָדֵךְ עֲשָׂרָה לֶחֶם וְנִקֻּדִים סוג של מאפה וּבַקְבֻּק דְּבַשׁ, וּבָאת אֵלָיו. הוּא יַגִּיד לָךְ מַה יִּהְיֶה לַנָּעַר לאביה, הבן שלנו".
ד
וַתַּעַשׂ כֵּן אֵשֶׁת יָרָבְעָם. וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ שִׁלֹה, וַתָּבֹא בֵּית אֲחִיָּה. וַאֲחִיָּהוּ לֹא יָכֹל לִרְאוֹת כִּי קָמוּ עמדו, עצרו מלראות עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ בגלל גילו המופלג.
{ס}
| "כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם" (פסוק טו) - קנה מצוי |
ה וַיהוָה אָמַר אֶל אֲחִיָּהוּ: "הִנֵּה אֵשֶׁת יָרָבְעָם בָּאָה לִדְרֹשׁ דָּבָר מֵעִמְּךָ אֶל בְּנָהּ, כִּי חֹלֶה הוּא. כָּזֹה וְכָזֶה כך וכך - דברים שנאמרו לנביא אך לא הוזכרו בפסוק זה כי יובאו בפירוט להלן תְּדַבֵּר אֵלֶיהָ. וִיהִי כְבֹאָהּ וְהִיא מִתְנַכֵּרָה תתנהג כנוכרייה, תסתיר את העובדה שהיא אשת המלך". ו וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲחִיָּהוּ אֶת קוֹל רַגְלֶיהָ בָּאָה כשהיא באה בַפֶּתַח, וַיֹּאמֶר: "בֹּאִי אֵשֶׁת יָרָבְעָם, לָמָּה זֶּה אַתְּ מִתְנַכֵּרָה, וְאָנֹכִי שָׁלוּחַ נשלחתי, על ידי ה' אֵלַיִךְ קָשָׁה לומר לך דברים קשים? ז לְכִי אִמְרִי לְיָרָבְעָם, כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: 'יַעַן אֲשֶׁר הֲרִימֹתִיךָ מִתּוֹךְ הָעָם, וָאֶתֶּנְךָ נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. ח וָאֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מִבֵּית דָּוִד וָאֶתְּנֶהָ לָךְ, וְלֹא הָיִיתָ כְּעַבְדִּי דָוִד אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֺתַי, וַאֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרַי בְּכָל לְבָבוֹ לַעֲשׂוֹת רַק הַיָּשָׁר בְּעֵינָי. ט וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת מִכֹּל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת לְהַכְעִיסֵנִי, וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ אל מאחורי הגב שלך, כדבר שאין בו צורך. {ס} י לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל בֵּית יָרָבְעָם, וְהִכְרַתִּי אהרוג לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר את כל הגברים במשפחתו, עָצוּר וְעָזוּב ועבד (שתופסים, עוצרים אותו) ובן חורין (שעוזבים אותו לנפשו) בְּיִשְׂרָאֵל בפרסום גדול. וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית יָרָבְעָם כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל כמו אדם ששורף את הצואה, שהוא שורף אותה עַד תֻּמּוֹ. יא הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם', כִּי יְהוָה דִּבֵּר. יב וְאַתְּ קוּמִי, לְכִי לְבֵיתֵךְ. בְּבֹאָה כאשר יבואו, ייכנסו רַגְלַיִךְ הָעִירָה וּמֵת הַיָּלֶד. יג וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל, וְקָבְרוּ אֹתוֹ, כִּי זֶה לְבַדּוֹ רק ילד זה (בניגוד לאחרים שיאכלו אותם הכלבים והעופות) יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר, יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל יְהוָה שעשה למען ה' (להשערות לגבי מהות הדברים הטובים שעשה ר' במאמר זה) אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם. יד וְהֵקִים יְהוָה לוֹ לעצמו מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַכְרִית אֶת בֵּית יָרָבְעָם זֶה הַיּוֹם באותו היום שבו יומלך, וּמֶה גַּם עָתָּה וגם יכרית את הנולדים לבית ירבעם מעתה והלאה. טו וְהִכָּה יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם כמו קנה המתנדנד (אך לא נשבר), וְנָתַשׁ ויעקור אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם, וְזֵרָם יפזר אותם מֵעֵבֶר לַנָּהָר אל מעבר לנהר פרת, מעבר לגבולה הצפוני של ישראל - לגלות אשור\בבל (ויש מפרשים שהכוונה לנהר גוזן ע"פ מלכים ב יז ו). יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת אֲשֵׁרֵיהֶם עצי האשרה, לשם עבודה זרה מַכְעִיסִים ובכך הם מכעיסים אֶת יְהוָה. טז וְיִתֵּן ייתן לפני האויבים אֶת יִשְׂרָאֵל, בִּגְלַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל".
| "...עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם" (פסוק כה) - כתובת הניצחון של שישך בּכַּרְנָכּ שבמצרים |
יז
וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא תִרְצָתָה לתרצה שהפכה לבירת ממלכת ישראל, עד שהועברה לשומרון (ר' בסוף הפרק הבא: "מָלַךְ בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּתִרְצָה"). הִיא בָּאָה בְסַף הַבַּיִת וְהַנַּעַר מֵת.
יח
וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ, וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל, כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ, אֲחִיָּהוּ הַנָּבִיא.
יט
וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם, אֲשֶׁר נִלְחַם וַאֲשֶׁר מָלָךְ, הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים זיכרונות הדברים שקרו בכל ימי שלטונם של לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
כ
וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ יָרָבְעָם - עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. וַיִּשְׁכַּב עִם אֲבֹתָיו, וַיִּמְלֹךְ נָדָב בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
{פ}
כא
וּרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מָלַךְ בִּיהוּדָה. בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ, וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלַ͏ִם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר יְהוָה לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית מארץ עמון.
כב
וַיַּעַשׂ יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ עוררו את קנאתו של ה' יותר מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם בְּחַטֹּאתָם אֲשֶׁר חָטָאוּ.
כג
וַיִּבְנוּ גַם הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים, עַל כָּל גִּבְעָה גְבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן.
כד
וְגַם קָדֵשׁ גברים ש'הוקדשו' לעבודה זרה, זנות או משכב זכר. וייתכן שפירושו מקדש לאלה קדש (קטש) הָיָה בָאָרֶץ. עָשׂוּ כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
{פ}
| "וְגם קָדֵש הָיָה בָּאָרֶץ" (פסוק כד) - האלה קדש (קטש) |
כה וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, עָלָה (שושק) שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם. כו וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֶת הַכֹּל לָקָח, וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה. כז וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתָּם במקום מגיני הזהב מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת, וְהִפְקִיד עַל יַד שָׂרֵי הָרָצִים בידי השרים שהיו ממונים על הרצים הַשֹּׁמְרִים פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ. כח וַיְהִי מִדֵּי בֹא הַמֶּלֶךְ בֵּית יְהוָה, יִשָּׂאוּם הָרָצִים יסחבו השומרים את המגינים (כדי להכניע את ליבו, שיזכור שהיו לו מגיני זהב ובגלל חטאו עשאם של נחושת (מלבי"ם) או פשוט כדי להמשיך לקיים את הטקס כפי שהיה נהוג לעשות עם מגיני הזהב) וֶהֱשִׁיבוּם לאחר שהמלך עבר אֶל תָּא הָרָצִים הלשכה שלהם (כדי לשמור עליהם שם, במקום מוצנע יותר מאשר בית יער הלבנון שבו היו מגיני הזהב).
כט
וְיֶתֶר דִּבְרֵי רְחַבְעָם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא הֵמָּה כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.
ל
וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל הַיָּמִים.
לא
וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד, וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית. וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּם בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
{פ}
<< · ביאור:מלכים א · יד · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- מחלת בנו של ירבעם הייתה יכולה לעורר בו הרהורי תשובה, ואולי אם היה משפר את מעשיו היה בנו חי. אך במקום זאת הוא ניסה לקבל את ברכת הנביא ה"טוב" בעיניו - הנביא שניבא לו טובות בפרק יא. הוא עדיין חושש שגם אחיה ינזוף בו, כפי שעשה איש האלוקים בפרק הקודם, ולכן שולח את אשתו, ואף מבקש ממנה להתחפש.
- "כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ" (פסוק י) - הרב ע"צ מלמד פירש: גלל הוא קש, "לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן" (שמות ה יב) תרגם אונקלוס: "לְגָבָבָא גִּלֵּי לְתִבְנָא", ולפי זה "כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ" משמעו: כמו שהבהמה מכלה בשיניה את הקש והתבן שהם מאכלה. (מובא בדעת מקרא על שמות כב, הערה 60)
- "כִּי זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר" (פסוק יג) - ואכן לגבי ירבעם עצמו נכתב להלן (פסוק כ) "וַיִּשְׁכַּב עִם אֲבֹתָיו" וללא "ויקבר ב-" כפי שמופיע בדרך כלל.
- "וְנָתַשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם, וְזֵרָם מֵעֵבֶר לַנָּהָר" (פסוק טו) - כבר כעת נרמז שממלכת ישראל עתידה לגלות בגלל חטאיה שהתחילו ממלכה הראשון. הרב בזק מצביע על הביטוי החריג "מֵעֵבֶר לַנָּהָר" המופיע 4 פעמים ביהושע כד: "בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח... וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר..." - הישיבה ב"עבר הנהר" מסמלת את התקופה האלילית, לפני בחירת ה' באברהם. כעת עם ישראל שב לעבוד ע"ז, ובזה חוזר למצבו הקדום.
- "וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית" מוזכר פעמיים (פסוקים כא, לא) - אולי כדי להדגיש שאישיותו השלילית של רחבעם נבעה מנישואיו של שלמה עם אישה עמונית.
- "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם" (כה) - מסופר בהרחבה בדברי הימים ב יב. גם לגבי בחירת רחבעם באביה כיורש העצר כדאי לעיין בדברי הימים ב יא, בסוף הפרק. לגבי כתובת הניצחון של שישך בּכַּרְנָכּ שבמצרים - בכתובת מופיעה רשימת ערים שכבש שישק, בעיקר בממלכת ישראל, אך גם גזר, איילון וגבעון. ירושלים אמנם לא נזכרת שם אך ייתכן שזאת כיוון שירושלים לא הייתה מטרת מסעו, אלא רק מקום שבו עבר בדרך, וכן לא היה שם קרב רציני שהרי הוא סר מעליה לאחר שרחבעם שילם לו. בדברי הימים מודגש שעליית שישק על ירושלים הייתה כעונש על חטאי רחבעם, וגם ההצלה הייתה בזכות חזרה בתשובה.
