ביאור:מלכים א יח
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב
מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
| עובדיהו מחביא את נביאי ה'. תחריט עץ מעשה ידי יוהאן כריסטוף וויגל משנת 1695 |
א וַיְהִי יָמִים רַבִּים, וּדְבַר יְהוָה הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר: "לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב, וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". ב וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ לְהֵרָאוֹת אֶל אַחְאָב, וְהָרָעָב חָזָק בְּשֹׁמְרוֹן.
ג וַיִּקְרָא אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת, וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת יְהוָה מְאֹד. ד וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי יְהוָה, וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִאִים וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה חמישים במערה אחת, וחמישים במערה אחרת וְכִלְכְּלָם לֶחֶם וָמָיִם. ה וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ: "לֵךְ בָּאָרֶץ באזור השומרון אֶל כָּל מַעְיְנֵי הַמַּיִם וְאֶל כָּל הַנְּחָלִים, אוּלַי נִמְצָא חָצִיר וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד, וְלוֹא נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה ניתן לבהמות למות ברעב". ו וַיְחַלְּקוּ לָהֶם אֶת הָאָרֶץ לַעֲבָר בָּהּ, אַחְאָב הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ, וְעֹבַדְיָהוּ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ.
ז
וַיְהִי עֹבַדְיָהוּ בַּדֶּרֶךְ וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ לִקְרָאתוֹ. וַיַּכִּרֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו, וַיֹּאמֶר: "הַאַתָּה זֶה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ"?
ח
וַיֹּאמֶר לוֹ: "אָנִי אכן, זה אני. לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה הנה חזר אֵלִיָּהוּ".
ט
וַיֹּאמֶר: "מֶה חָטָאתִי, כִּי אַתָּה נֹתֵן אֶת עַבְדְּךָ בְּיַד אַחְאָב לַהֲמִיתֵנִי?
י
חַי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח אֲדֹנִי אחאב שָׁם לְבַקֶּשְׁךָ וְאָמְרוּ 'אָיִן', וְהִשְׁבִּיעַ אֶת הַמַּמְלָכָה וְאֶת הַגּוֹי כִּי לֹא יִמְצָאֶכָּה שהם באמת אינם יכולים למצוא אותך.
יא
וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר 'לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ: הִנֵּה אֵלִיָּהוּ'?
יב
וְהָיָה אם למשל אֲנִי אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ, וְרוּחַ יְהוָה יִשָּׂאֲךָ עַל אל מקום אֲשֶׁר לֹא אֵדָע, וּבָאתִי לְהַגִּיד לְאַחְאָב, וְלֹא יִמְצָאֲךָ - וַהֲרָגָנִי. וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת יְהוָה מִנְּעֻרָי מאז שהייתי קטן, ולא מגיע לי למות.
יג
הֲלֹא הֻגַּד לַאדֹנִי אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בַּהֲרֹג אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי יְהוָה, וָאַחְבִּא מִנְּבִיאֵי יְהוָה מֵאָה אִישׁ, חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה, וָאֲכַלְכְּלֵם לֶחֶם וָמָיִם.
יד
וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר 'לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ: הִנֵּה אֵלִיָּהוּ', וַהֲרָגָנִי".
{ס}
| מערת אליהו בהר הכרמל, שעל פי המסורת הסתתר בה מאחאב |
טו וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ: "חַי יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, כִּי הַיּוֹם אֵרָאֶה אֵלָיו שהיום אני אבוא אל אחאב (כפי שנתבקש בפסוק א), ואין אתה צריך לפחד שאעלם". טז וַיֵּלֶךְ עֹבַדְיָהוּ לִקְרַאת אַחְאָב וַיַּגֶּד לוֹ, וַיֵּלֶךְ אַחְאָב לִקְרַאת אֵלִיָּהוּ. יז וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו: "הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל המביא אסונות (את הבצורת) לישראל"? יח וַיֹּאמֶר: "לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ, בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֺת יְהוָה וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים. יט וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל, וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל האוכלים על שולחנה של איזבל, שהיא דואגת לפרנסתם. כ וַיִּשְׁלַח אַחְאָב בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּקְבֹּץ אֶת הַנְּבִיאִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל. כא וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר: "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים מדלגים, קופצים מאחד לשני עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים המחשבות, התפיסות? אִם יְהוָה הָאֱלֹהִים - לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל - לְכוּ אַחֲרָיו". וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר. כב וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל הָעָם: "אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַיהוָה לְבַדִּי מאה הנביאים שהוזכרו לעיל נשמרו בסוד, וּנְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ הוא משמיט את "נְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת" שהוזכרו בפסוק יט כי כנראה אחאב לא הצליח להביא גם אותם (ע' בפירוש הרד"ק) . כג וְיִתְּנוּ מישהו יתן (אולי הכוונה למלך אחאב) לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים, וְיִבְחֲרוּ נביאי הבעל יבחרו לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד וִינַתְּחֻהוּ, וְיָשִׂימוּ עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַפָּר הָאֶחָד וְנָתַתִּי עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא אָשִׂים. כד וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם יְהוָה, וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה בָאֵשׁ בכך שיוריד אש - הוּא הָאֱלֹהִים". וַיַּעַן כָּל הָעָם וַיֹּאמְרוּ: "טוֹב הַדָּבָר". כה וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל: "בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה כִּי אַתֶּם הָרַבִּים, וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ". כו וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם, וַיַּעֲשׂוּ וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר: "הַבַּעַל עֲנֵנוּ"! וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה. וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ דילגו וקיפצו ליד המזבח אֲשֶׁר עָשָׂה אשר נבנה על ידי מישהו (נביאי הבעל\העם\אחאב). כז וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם לעג להם אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר: "קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל, כִּי אֱלֹהִים הוּא, כִּי שִׂיחַ אולי עסוק הוא בשיחה וְכִי שִׂיג לוֹ נסוג ממקומו וְכִי דֶרֶךְ לוֹ הלך לעסקיו, אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ". כח וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, וַיִּתְגֹּדְדוּ שרטו את עצמם כְּמִשְׁפָּטָם כמנהגם (היה זה מנהג עובדי ע"ז - ראה דברים יד א) בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים חניתות, עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם. כט וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם וַיִּתְנַבְּאוּ דיברו דיבורים, כאילו הם מתנבאים עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה זמן הקרבת מנחת הערב בבית המקדש, בין הערביים, וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב. ל וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל הָעָם: "גְּשׁוּ אֵלַי", וַיִּגְּשׁוּ כָל הָעָם אֵלָיו, וַיְרַפֵּא תיקן אֶת מִזְבַּח יְהוָה הֶהָרוּס. לא וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב, אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה אֵלָיו ליעקב (בראשית לב כט) לֵאמֹר "יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ". לב וַיִּבְנֶה אֶת הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם יְהוָה למזבח לשם ה', וַיַּעַשׂ תְּעָלָה חפירה מסביב למזבח כדי לשים בה מים כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע היקף התעלה היה כמו שטח שזורעים בו שתי סאות זרע (5,000 אמות מרובעות) סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ. לג וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים, וַיְנַתַּח אֶת הַפָּר, וַיָּשֶׂם עַל הָעֵצִים. לד וַיֹּאמֶר: "מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים מַיִם", וְיִצְקוּ עַל הָעֹלָה וְעַל הָעֵצִים. וַיֹּאמֶר: "שְׁנוּ", וַיִּשְׁנוּ. וַיֹּאמֶר: "שַׁלֵּשׁוּ", וַיְשַׁלֵּשׁוּ. לה וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ, וְגַם אֶת הַתְּעָלָה מִלֵּא מָיִם. לו וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר: "יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ, (ובדבריך) וּבִדְבָרְךָ על פי דבריך עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. לז עֲנֵנִי יְהוָה עֲנֵנִי, וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים, וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית תשיב בכך אותם חזרה לדרך הישר". לח וַתִּפֹּל אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר, וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה. לט וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: "יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים! יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים!" מ וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם: "תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל, אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם", וַיִּתְפְּשׂוּם. וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם ציווה להרוג אותם בחרב שָׁם.
מא וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב: "עֲלֵה מנחל הקישון חזרה להר הכרמל, אֱכֹל וּשְׁתֵה, כִּי קוֹל הֲמוֹן המיית, רעש הַגָּשֶׁם". מתקרב מב וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל, וַיִּגְהַר השתטח בתפילה אַרְצָה, וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין (ברכו) בִּרְכָּיו. מג וַיֹּאמֶר אֶל נַעֲרוֹ: "עֲלֵה למקום גבוה יותר על ההר נָא, הַבֵּט דֶּרֶךְ יָם לכיוון מערב". וַיַּעַל וַיַּבֵּט וַיֹּאמֶר: "אֵין מְאוּמָה". וַיֹּאמֶר "שֻׁב חזור והבט" שֶׁבַע פְּעָמִים. מד וַיְהִי בַּשְּׁבִעִית וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה עָב קְטַנָּה ענן קטן כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם". וַיֹּאמֶר: "עֲלֵה, אֱמֹר אֶל אַחְאָב: 'אֱסֹר רתום את מרכבתך לסוסים וָרֵד רד מהר הכרמל לעמק וְלֹא יַעַצָרְכָה כדי שאחר כך לא יעכב אותך הַגָּשֶׁם'". מה וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה בזמן מועט, כאשר הלך הנער לאחאב ואחאב אסר את מרכבתו, וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ התכסו עָבִים וְרוּחַ וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל, וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה לארמונו שבעיר יזרעאל (ר' לקמן כא, א). מו וְיַד יְהוָה הָיְתָה רוח של גבורה הייתה מאת ה' אֶל אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס חגר בעוז את מָתְנָיו, וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב לפני מרכבתו של אחאב, כמקובל לכבודו של מלך (ראו שמואל א ח יא וכן שמואל ב טו א) ואולי יש בכך הבעת תודה לאחאב על שסייע לו בכינוס נביאי הבעל ובהריגתם עַד בֹּאֲכָה הכניסה לעיר יִזְרְעֶאלָה.
<< · ביאור:מלכים א · יח · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת ה' מְאֹד" (פסוק ג) - תואר יוצא דופן ("א"ר אבא: גדול שנאמר בעובדיהו יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם לא כתיב 'מאד' " - סנהדרין לט ב) הרמוז גם בשמו: עובד-ה'. לגבי אחאב - נראה שהמקרא מעמיד אותו במקום סביר באמצע, בין הרשע המוחלט של איזבל לבין יראת ה' של עובדיהו, פוסח על שתי הסעפים. למשל נזקף לזכותו שהלך בעצמו לחפש חציר (מלך!) ובהמשך סייע לאסוף את נביאי הבעל, ולא מנע את שחיטתם. עובדיהו (בניגוד לאליהו) פעל מתוך בית המלך, הצליח להחביא 100 נביאים, ומסתבר שהייתה לו השפעה לטובה על אחאב.
- "וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר: לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ 'הִנֵּה אֵלִיָּהוּ'... וַהֲרָגָנִי" - עובדיהו חוזר על דברי אליהו פעמיים (בפסוק יא ובפסוק יד) אין זה רק פזמון חוזר, אלא הדגשה של האבסורד בכך, ובמקביל לשני הטיעונים שלו:
- הרי כבר נעלמת בעבר ואי אפשר היה לאתר אותך בשום מקום.
- זה עלול לגרום למותי, ואני ירא ה' ומשמש כאופוזיציה לאיזבל - היא הרגה נביאים בזמן שאני הצלתי מאה מהם.
| פסל אליהו הנביא בקרן הכרמל, במקום בו על פי המסורת התחולל העימות בין אליהו לנביאי הבעל |
- "אִם ה' הָאֱלֹהִים - לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל - לְכוּ אַחֲרָיו" (פסוק כא) - בניסוח המשפט חושף אליהו את דעתו לגבי הסוגיה: לגבי ה' אמר "האלהים" ולגבי הבעל השמיט את המילה.
- "וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ" (פסוק כו) - השימוש במילה הדומה לביטוי שהוזכר לעיל "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים" מדגיש את ההיבט של הע"ז בפולחן שהיה נפוץ בקרב ישראל, גם אם היו מי שחשבו שניתן לעבוד את ה' ואת הבעל בו זמנית. מהנכתב בהמשך (פסוק ל) "וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח יְהוָה הֶהָרוּס" משמע שעל ההר היו שני מזבחות - אחד לבעל ואחד לה' - וישראל יכלו ממש מילולית להיות "פֹּסְחִים" ביניהם.
- "וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב" (פסוק לא) - כך גם להלן כאשר מילאו 4 כדים 3 פעמים אנו שוב מגיעים למספר 12. באיזכור 12 שבטי ישראל מביע אליהו שאיפה לכך שכולם יתאחדו בעבודת ה'.
- "וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית" (פסוק לז) - יש שפירשו שאליהו טען כאן שגם לה' יש חלק בחטאיהם, שהרי ברא את יצר הרע. ר' בעניין זה בברכות לא ב: אליהו הטיח דברים כלפי מעלה וכו' וכן ברמב"ם הלכות תשובה ו ג.
- "וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם" (פסוק מ) - שמו העממי של המקום בו התרחש הנס הזה הוא "מוחרקה" – חריכה, שריפה. ואילו נחל קישון באזור זה נקרא בערבית "מוקטע" הקטוע, הכרות. (מקראנט)
- בפסוק מא מזרז אליהו את אחאב לאכול מהר כי הגשם מתקרב, אך אליהו עוד יבקש מנערו 7 פעמים לבדוק עד שיראה "עָב קְטַנָּה". הרב בזק רואה בכך המחשה נוספת לאליהו שתהליכים לוקחים זמן ולא ניתן פשוט לגזור בצורת ובכך להחזיר את כל העם מיד לדרך הישר.
