ביאור:מלכים א יז
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב
מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
א
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מהעיר תושֵב מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב: "חַי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר, כִּי אִם לְפִי דְבָרִי כאשר אומר שיהיה גשם".
{ס}
| העורבים מכלכלים את אליהו |
ב
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר:
ג
"לֵךְ מִזֶּה ממקום זה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה, וְנִסְתַּרְתָּ תתחבא כך שאף אדם לא יגלה את מקום הימצאך לאחאב ואיזבל בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן סמוך לנהר הירדן.
ד
וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה, וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם להביא לך אוכל לשם".
ה
וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יְהוָה, וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן.
ו
וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר, וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב, וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה.
ז
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים כעבור שנה וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל, כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ.
{ס}
| שימוש בסימן הניקוד המיוחד הנקרא חטף־חיריק בפסוק יא, מתוך כתר ארם צובא |
ח
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר:
ט
"קוּם לֵךְ צָרְפַתָה לעיר הנקראת צרפת אֲשֶׁר הסמוכה לְצִידוֹן וְיָשַׁבְתָּ שָׁם, הִנֵּה צִוִּיתִי ייעדתי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ".
י
וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה וַיָּבֹא אֶל פֶּתַח הָעִיר וְהִנֵּה שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים, וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: "קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה".
יא
וַתֵּלֶךְ לָקַחַת, וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: "לִקְחִי נָא לִי פַּת לֶחֶם בְּיָדֵךְ".
יב
וַתֹּאמֶר: "חַי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג לחם עגול, פיתה כִּי אִם מְלֹא כַף חופן אחד של קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת בצלוחית, וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם כמות מעטה (לאו דווקא 2) של עֵצִים וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ אכין מהקמח והשמן בצק, ואאפה אותו בעזרת הבערת העצים שאספתי לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ ולאחר שנאכל אותו ולא יהיה לנו מה לאכול יותר, כנראה נמות ברעב".
יג
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ: "אַל תִּירְאִי, בֹּאִי, עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ, אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם מהבצק עֻגָה ר' מָעוֹג בפסוק הקודם קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה, וְהוֹצֵאתְ לִי כשזה יהיה מוכן תביאי לי לטעום (אני אחכה מחוץ לביתך), וְלָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה.
{ס}
יד
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: 'כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר, עַד יוֹם (תתן) תֵּת יְהוָה גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה' ".
טו
וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ, וַתֹּאכַל (הוא) (והיא) הִיא וָהוּא וּבֵיתָהּ יָמִים במשך שנה.
טז
כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר, כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ.
{פ}
| אליהו נותן לאישה הצרפתית את בנה לאחר שקם לתחייה בזכות תפילתו. ציור של לואיז מארי ארסנט |
יז
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת, וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה הפסיק לנשום, מת.
יח
וַתֹּאמֶר אֶל אֵלִיָּהוּ: "מַה לִּי וָלָךְ איזו שייכות יש לנו? למה אנו ביחד? אִישׁ הָאֱלֹהִים? בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר להבליט (שהרי ליד אליהו בולטים גם עוונותיו הפעוטים של אדם רגיל) אֶת עֲוֺנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי"?
יט
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: "תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ", וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ, וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם, וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ.
כ
וַיִּקְרָא אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר: "יְהוָה אֱלֹהָי, הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה האם אפילו לאישה שהתאלמנה ולמרות עניותה הרבה הייתה נדיבה אלי אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ"?
כא
וַיִּתְמֹדֵד השתטח על הילד מלוא מידתו, עם כל גופו עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וַיִּקְרָא אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר: "יְהוָה אֱלֹהָי, תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ לתוכו".
כב
וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ, וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי.
כג
וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת הַיֶּלֶד, וַיֹּרִדֵהוּ מִן הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ: "רְאִי, חַי בְּנֵךְ".
כד
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל אֵלִיָּהוּ: "עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה, וּדְבַר יְהוָה בְּפִיךָ אֱמֶת".
{פ}
<< · ביאור:מלכים א · יז · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ וכו' " (פסוק א) - ללא הקדמה או רקע לגביו, אליהו מופיע ומכריז על בצורת. אליהו קנאי לה' ונרתע מהע"ז שתוארה בסוף הפרק הקודם, עד כדי כך שהוא לא חושש מההשלכות של רעב כבד על כל העם. בהמשך הפרק ה' ממחיש לאליהו כמה קשה לחיות כאשר המזון לא מובטח וכאשר הנחל מתייבש.
- משם הוא נשלח למסע מקצה הממלכה לקצה השני ופוגש את האלמנה ובנה הסובלים מהרעב - כעת אליהו מפנים את שלמד וכאשר הוא מנבא, הוא מציין שזה היה בדבר ה' וגם הגשם ירד כאשר ה' יחליט: "כִּי כֹה אָמַר ה'... כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה... עַד יוֹם תֵּת ה' גֶּשֶׁם וכו' ".
- גם נס החייאת הילד בהמשך הראה לאליהו שרק לאחר תפילה לה' (פסוק כא) קם הילד לתחייה. בהקשר זה ר' תענית ב א: "ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן: מפתח של גשמים... ומפתח של תחיית המתים", ואת ההתייחסות לכך לגבי אליהו בסנהדרין קיג א.
- ""כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר, עַד יוֹם תֵּת יְהוָה גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (פסוק יד) - נעמי שמר בשירה כד הקמח ציטטה את הפסוק בהבדלים קלים: "אני קורא בספר מלכים, בפרק השבעה עשר... כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלֶה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר, עַד אֲשֶׁר יָבוֹא מָטָר, עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". ההבדל הבולט הוא שבשיר מושמטת המעורבות של ה' בהחזרת הגשם. השיר מנסה להציג את אליהו בתור דמות אנושית וחיובית שמנסה להעניק תקווה ונחמה בשעת הבצורת הקשה. זאת לעומת המשמעות המקורית בפסוקים, בה אליהו מוסר את שאמר לו ה' כדי לקבל מזון מהאלמנה. בשיר אליהו מוצג כאיש רגיש לסובבים אותו ומעודדם, ובמקרא אליהו הוא זה שהכריז על הבצורת ואיננו חושש לרעבי עמו. (ע"פ ענבר מ.)
- להקת פיקוד צפון שרה "תִכְלֶה" ולא כניקוד יוצא הדופן שבפסוק: "תִכְלָה". בין כך ובין כך "כַּד" הוא זכר, וייתכן ש"תכלה" בלשון נקבה מגיע בהשפעת "תֶחְסָר" שבהמשך הפסוק.
- "עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי" (פסוק כד) - לאו דווקא שכעת נודע לה הדבר, אלא שעכשיו התאמת והתחזק בנפשה. כך גם במקומות נוספים בתנ"ך בהם מופיע הביטוי, למשל: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה", "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים", "וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ".
