ביאור:מלכים א יז
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
קיצור דרך: a09a17
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב
מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
מהדורות נוספות של מלכים א יז
א
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מהעיר תושֵב מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב: "חַי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר, כִּי אִם לְפִי דְבָרִי כאשר אומר שיהיה גשם (על פי ה')".
{ס}
ב
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר.
ג
"לֵךְ מִזֶּה ממקום זה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה, וְנִסְתַּרְתָּ תתחבא כך שאף אדם לא יגלה את מקום הימצאך לאחאב ואיזבל בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן סמוך לנהר הירדן.
ד
וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה, וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם להביא לך אוכל לשם".
ה
וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יְהוָה, וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן.
ו
וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב, וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה.
ז
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים כעבור שנה וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל, כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ.
{ס}
ח
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר.
ט
"קוּם לֵךְ צָרְפַתָה לעיר הנקראת 'צרפת' אֲשֶׁר הסמוכה לְצִידוֹן וְיָשַׁבְתָּ שָׁם, הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ".
י
וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה וַיָּבֹא אֶל פֶּתַח הָעִיר וְהִנֵּה שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים, וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: "קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה".
יא
וַתֵּלֶךְ לָקַחַת, וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: "לִקְחִי נָא לִי פַּת לֶחֶם בְּיָדֵךְ".
יב
וַתֹּאמֶר: "חַי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג פיתה כִּי אִם מְלֹא כַף חופן אחד של קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת בצלוחית, וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם כמות מעטה (לאו דוקא 2) של עֵצִים וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ אכין מהקמח והשמן בצק, ואאפה אותו למעוג בעזרת הבערת העצים שאספתי לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ ולאחר שנאכל אותו ולא יהיה לנו מה לאכול יותר, כנראה נמות ברעב".
יג
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ: "אַל תִּירְאִי, בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ, אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם מהבצק עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה, וְהוֹצֵאתְ לִי כשזה יהיה מוכן תביאי לי (אני אחכה מחוץ לביתך), וְלָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה.
{ס}
יד
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר, עַד יוֹם (תתן) תֵּת יְהוָה גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".
טו
וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ, וַתֹּאכַל (הוא) (והיא) הִיא וָהוּא וּבֵיתָהּ יָמִים במשך שנה.
טז
כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר, כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ.
{פ}
יז
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת, וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה הפסיק לנשום, מת.
יח
וַתֹּאמֶר אֶל אֵלִיָּהוּ: "מַה לִּי וָלָךְ איזו שייכות יש לנו? למה אנו ביחד? אִישׁ הָאֱלֹהִים? בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר להבליט (שהרי ליד אליהו בולטים גם עוונותיו הפעוטים של אדם רגיל) אֶת עֲוֹנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי?"
יט
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: "תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ", וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם, וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ.
כ
וַיִּקְרָא אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר: "יְהוָה אֱלֹהָי, הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה האם אפילו לאישה שהתאלמנה ולמרות עניותה הרבה היתה נדיבה אלי אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ?"
כא
וַיִּתְמֹדֵד הישתטח על הילד מלא מידתו עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וַיִּקְרָא אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר: "יְהוָה אֱלֹהָי, תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ אל איבריו הפנימיים".
כב
וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ, וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי.
כג
וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת הַיֶּלֶד וַיֹּרִדֵהוּ מִן הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ: "רְאִי, חַי בְּנֵךְ".
כד
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל אֵלִיָּהוּ: "עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה, וּדְבַר יְהוָה בְּפִיךָ אֱמֶת".
{פ}