ביאור:מלכים א ח
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב
מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
א
אָז יַקְהֵל הקהיל, אסף שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלָ͏ִם, לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה מֵעִיר דָּוִד, הִיא צִיּוֹן.
ב
וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בחודש תשרי בֶּחָג במהלך החודש, ובמהלך כל החגים שחלים בו, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.
ג
וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן.
ד
וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד שרידי המשכן שבנה משה וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל היו במשכן המקורי, וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם.
ה
וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו הנאספים אליו בזמן היָעוֹד, המתוכנן אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן, מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב.
ו
וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֶל מְקוֹמוֹ, אֶל דְּבִיר הַבַּיִת, אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים שתי דמויות ששימשו כקישוט מעל הארון - להרחבה ראו בערך כרוב בוויקיפדיה.
ז
כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מעל מְקוֹם הָאָרוֹן, וַיָּסֹכּוּ סיככו, כיסו הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מוטות הנשיאה שלו מִלְמָעְלָה.
ח
וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים, וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר כשמביטים לכיוון קודש הקודשים היו רואים את שני קצות המוטות בולטים כאשר הם דוחקים מעט את הפרוכת וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה אך לא ראו את המוטות ממש כי הפרוכת הסתירה אותם, וַיִּהְיוּ שָׁם הארון והבדים עַד הַיּוֹם הַזֶּה יום כתיבת הספר (ואמנם בסוף ספר מלכים כבר לא היו הארון ובדיו במקדש, אך גם לפי חז"ל שירמיהו כתב את ספר מלכים, הרי שהוא גם העתיק וערך מקורות שהיו לפניו, ובאחד המקורות היה כתוב "עד היום הזה").
ט
אֵין בָּאָרוֹן רַק אלא רק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב, אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה במקום אשר כרת ה' ברית עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
י
וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ, וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית יְהוָה.
יא
וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן, כִּי מָלֵא כְבוֹד יְהוָה אֶת בֵּית יְהוָה.
{פ}
| שלמה המלך בעת חנוכת הבית, ג'יימס טיסו, 1902 לערך |
יב
אָז אָמַר שְׁלֹמֹה: "יְהוָה אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל החליט להתגלות לנו בצורת ענן זה!
יג
בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל בית רם ונישא לָךְ, מָכוֹן מקום קבוע לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים לתמיד."
יד
וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד ניצב שם ביראת כבוד.
טו
וַיֹּאמֶר: "בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו ישירות (ואפשר לפרש גם: על ידי פה של נביא) אֵת עִם דָּוִד אָבִי, וּבְיָדוֹ מִלֵּא ואכן בכוחו קיים לֵאמֹר:
טז
'מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי, אֶת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם אלא המשכן נדד ממקום למקום. וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל'.
יז
וַיְהִי עִם לְבַב עלה רעיון במוחו של דָּוִד אָבִי, לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
יח
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל דָּוִד אָבִי: 'יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי - הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ.
יט
רַק אבל אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת, כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ - הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי'.
כ
וַיָּקֶם יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר, וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי, וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
כא
וָאָשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן, אֲשֶׁר שָׁם בְּרִית הלוחות שבהם כתובה ברית יְהוָה אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֲבֹתֵינוּ בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
{ס}
כב
וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם.
כג
וַיֹּאמַר: "יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל! אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכָל לִבָּם.
כד
אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ, וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה.
כה
וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר: 'לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, רַק אִם ובלבד ש- יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְפָנָי'.
כו
וְעַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יֵאָמֶן נָא (דבריך) דְּבָרְךָ קיים את דברך, עשהו נאמן ואמת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי.
כז
כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ?! הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי כל שכן הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי.
כח
וּפָנִיתָ ואם אין הבית יכול להכיל אותך, למה בנינו אותו? כדי שתשמע לתפילות שאנו מתפללים בו אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ יְהוָה אֱלֹהָי, לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם.
כט
לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחוֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ 'יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם', לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה.
ל
וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל את התפילה שתגיע אל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ, אֶל הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ.
לא
אֵת אֲשֶׁר יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְנָשָׁא בוֹ אָלָה וחברו חייב אותו בשבועת-קללה לגלות לו מידע לגבי עוול שנעשה לו (ראו הערת שוליים על שופטים יז) לְהַאֲלֹתוֹ, וּבָא אָלָה ובא דבר השבועה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בית הדין היושבים בקרבת המזבח בַּבַּיִת הַזֶּה.
לב
וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם ממקום שבתך בשמים, וְעָשִׂיתָ וְשָׁפַטְתָּ אֶת עֲבָדֶיךָ לְהַרְשִׁיעַ רָשָׁע כך שהשופטים לא יטעו, אלא ירשיעו את מי שהוא אכן רשע לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ.
{ס}
לג
בְּהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב אֲשֶׁר כאשר (בגלל ש-) יֶחֶטְאוּ לָךְ, וְשָׁבוּ יחזרו בתשובה אֵלֶיךָ וְהוֹדוּ אֶת יתפללו אל שְׁמֶךָ וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה יש לפרש שמדובר באנשים שנשארו בארץ בשעת המלחמה, המתפללים להצלת אלו שבחו"ל (שהרי בפסוק הבא נכתב "וַהֲשֵׁבֹתָם אֶל הָאֲדָמָה").
לד
וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וַהֲשֵׁבֹתָם אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לַאֲבוֹתָם.
{ס}
לה
בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ. וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ, וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם כאשר תענה אותם (העינוי הוא שלא ירדו להם גשמים).
לו
וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, כִּי תוֹרֵם אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ, וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה.
{ס}
לז רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ, דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה, שִׁדָּפוֹן מחלה של הדגן שבאה כתוצאה מרוח קדים, יֵרָקוֹן השיבולים נובלות לפני הופעת הגרעינים, אַרְבֶּה, חָסִיל סוג של ארבה כִּי יִהְיֶה, כִּי יָצַר שים מצור לוֹ אֹיְבוֹ בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו בשערי ארצו, כָּל נֶגַע כָּל מַחֲלָה. לח כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם, לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ, וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. לט וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ, וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו כפי הראוי למעשיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ, כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כָּל בְּנֵי הָאָדָם. מ לְמַעַן יִרָאוּךָ יפחדו ממך כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ.
מא וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא, וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. מב כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה, וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. מג אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ, וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי. לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ, לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי.
מד כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם, וְהִתְפַּלְלוּ אֶל יְהוָה דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ. מה וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם, וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם.
מו כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ, כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא, וְאָנַפְתָּ בָם תכעס עליהם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב, וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל וייקחו את השבויים אל אֶרֶץ הָאוֹיֵב, רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה. מז וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם ישיבו תשובה לליבם השואל: 'למה באות הצרות האלו עלינו'? בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם, וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם לֵאמֹר: "חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ עשינו עוונות, רָשָׁעְנוּ". מח וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם, וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ דרך אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר ודרך העיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת ודרך הבית אֲשֶׁר (בנית) בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ. מט וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם, מְכוֹן שִׁבְתְּךָ, אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם, וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם. נ וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ וּלְכָל פִּשְׁעֵיהֶם אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בָךְ, וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי תיתן רחמים עליהם בלב שֹׁבֵיהֶם וְרִחֲמוּם.
נא
כִּי עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ הֵם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם, מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל כבשן ברזל בו מצרפים את הזהב מסיגיו על ידי חימומו באש.
נב
לִהְיוֹת עֵינֶיךָ פְתֻחוֹת אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לִשְׁמֹעַ אֲלֵיהֶם בְּכֹל קָרְאָם אֵלֶיךָ.
נג
כִּי אַתָּה הִבְדַּלְתָּם לְךָ לְנַחֲלָה מִכֹּל עַמֵּי הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת אֲבֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, אֲדֹנָי יְהוִה."
{פ}
נד וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת, קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם. נה וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר. נו "בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר, לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ. נז יְהִי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ, אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ. נח לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ. נט וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְהוָה קְרֹבִים אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט את בקשת עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ דברים הנצרכים להם בכל יום. ס לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד. סא וְהָיָה לְבַבְכֶם שָׁלֵם עִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת בְּחֻקָּיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו כַּיּוֹם הַזֶּה".
סב וְהַמֶּלֶךְ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי יְהוָה. סג וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַיהוָה, בָּקָר - עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, וְצֹאן - מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף. וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית יְהוָה, הַמֶּלֶךְ, וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. סד בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר רצפת חצר בית ה' הפנימית אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְהוָה, כִּי עָשָׂה שָׁם על הרצפה אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים, כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים.
סה וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג חג הסוכות (ראו ויקרא כג לט), וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם שהגיעו מצפון הארץ ועד דרומה, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים שבעת ימי חנוכת הבית וְשִׁבְעַת יָמִים שבעת ימי חג הסוכות שחלו מיד לאחר מכן, אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם. סו בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי בשמיני עצרת (ויקרא כג לו) שִׁלַּח אֶת הָעָם, וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ.
<< · ביאור:מלכים א · ח · >>
הערות
- את הביטוי "אתה תשמע השמים"\"ושמעת השמים" החוזר 7 פעמים הבלטנו על מנת להראות את המבנה השירי של תפילת שלמה. הביטוי חוזר פעם אחת בכל "מצב" שבו מתפללים במקדש או דרכו. המילה "שמים" היא מילה מנחה בפרק, ומופיעה 7 פעמים נוספות (שלא בביטוי "ושמעת השמים").
- לפסקה הראשונה יש מקבילה בדברי הימים ב פרק ה ולתפילת שלמה, שם בפרק ו.
- "...לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל... וָאֶבְחַר בְּדָוִד" (פסוק טז) - לכאורה במקום "וָאֶבְחַר בְּדָוִד" היינו מצפים ל"ואבחר בירושלים"? הפסוקים בדברי הימים נראים כפותרים את הבעיה: "מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם, וְלֹא בָחַרְתִּי בְאִישׁ לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלַ͏ִם לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם, וָאֶבְחַר בְּדָוִיד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל". יש טוענים שהנוסח המקורי בספר מלכים היה כמו בדברי הימים, והפסוק קוצר (הפלוגרפיה) בגלל הביטוי "לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם" החוזר פעמיים. ואכן בתרגום השבעים למלכים הנוסח הוא כמו בדברי הימים. לחלופין, הרב בזק מציע שספר מלכים בכוונה מדגיש את בחירתה של ירושלים על ידי דוד - בחירת ה' בירושלים היא פועל יוצא של בחירתו בדוד. לראיה: גם ספר שמואל והן דה"י מביאים את סיפור קניית גורן ארוונה, אך רק בדה"י (דה"א כב, א) כרוך סיומו של הסיפור בהבנה של דוד כי ה' רומז לו שזהו מקום המקדש. לסיכום: ספר מלכים (ושמואל) מבליט את הבחירה האנושית בירושלים, וספר דה"י את הבחירה האלוקית בה.
- "וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם... נִשְׁבּוּ שָׁם, וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ" (פסוק מז) - לשון נופל על לשון.
- "אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר (בנית) בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ" (פסוק מח) - בהמשך ל"נתתה" ו-"בחרת" היה מתבקש הכתיב: "בנית". הקרי, בָּנִיתִי - במיוחד לאור העובדה שהמילה "בָּנִיתִי" חוזרת 3 פעמים נוספות בפרק - יוצרת תחושה ששלמה מתגאה בבית שבנה, ואולי יש כאן נימה של ביקורת כלפיו.
- "...שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים, אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם" (סה-סו) - רש"י מציין (על פי הגמרא במועד קטן ט א): "נמצא שאכלו ושתו ביום הכיפורים". הרד"ק מציע שביום כיפור החגיגות לא כללו אכילה. להרחבה ראו במאמרו של הרב בן נון היעדרו של יום הכיפורים מימי שלמה עד נחמיה. הרב בזק מעלה אפשרות שחגיגות חנוכת המקדש חפפו לימי חג הסוכות, ומשמעות הביטוי "אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם" הוא ששבעת ימי החג שימשו בתפקיד כפול - הן כימי החג והן כחנוכת המקדש.
ראו גם
הרב בזק במאמר לפרשת תרומה משווה בין המשכן למקדש בהיבטים רבים - להלן טבלה מסכמת למאמר:
| המשכן | המקדש | |
| אופי המבנה | ארעיות: "מתהלך" באוהל ובמשכן, נע עם העם ממקום למקום. | קביעות: "בית זבול", מושב קבע גאוגרפי בירושלים. |
| מעמד הכרובים | חלק מהכפורת (על הארון), עשויים זהב מקשה. ניידים יחד עם הארון. פניהם איש אל אחיו. | חלק מהבית (עומדים על הרצפה), עשויים עץ שמן מצופה זהב. קבועים במקומם. פניהם לבית (דברי הימים ב ג, יג) |
| תפקיד הבדים | "לא יסורו ממנו" – מוכנות תמידית לנשיאה ותנועה. | הובלטו ונעשו קבועים ("ויאריכו הבדים") – עדות לכך שהארון לא יינשא עוד. |
| ייעוד מרכזי | דבר ה' אל האדם: מקום היוועדות ה' עם משה (תורה שבכתב ושבעל פה). | תפילת האדם אל ה': מקום שמיעת תפילות ובקשות בני ישראל והנוכרים. |
| קהל יעד | ייחודי לישראל: נבנה רק על ידי ישראל ועבורם. | אוניברסלי: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" – פתוח גם לנוכרים. |
| שותפות בבנייה | בני ישראל בלבד (תרומת העם, בצלאל ואהליאב). | שיתוף פעולה עם אומות העולם (חירם מלך צור). |
| מועד חנוכה | ראש חודש ניסן: חודש היסטורי המציין את יציאת מצרים הייחודית לישראל. | חודש תשרי (סוכות): חודש חקלאי-אוניברסלי המשותף לכל בני האדם. |