ביאור:מלכים א כא
קיצור דרך: a09a21
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב
מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
מהדורות נוספות של מלכים א כא
א
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל שם של עיר בנחלת שבט יששכר (יהושע יט יח), אֵצֶל ליד הֵיכַל אַחְאָב ארמונו של אחאב (חוץ מהארמון שהיה לו בעיר הבירה שומרון) מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן.
ב
וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר: "תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק, כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי, וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ. אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה בשוויו של כרם זה".
ג
וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב: "חָלִילָה לִּי מֵיהוָה מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ".
ד
וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וַיֹּאמֶר: "לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתָי", וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו הפנה את פניו לקיר, כי לא רצה לראות אף אחד וְלֹא אָכַל לָחֶם.
ה
וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ, וַתְּדַבֵּר אֵלָיו: "מַה זֶּה רוּחֲךָ סָרָה, וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם?".
ו
וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ: "כִּי אֲדַבֵּר אֶל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, וָאֹמַר לוֹ: תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף, אוֹ אִם חָפֵץ אַתָּה אֶתְּנָה לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו, וַיֹּאמֶר: לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת כַּרְמִי".
ז
וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ: "אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה האם עכשיו, אחרי מעשה כזה, אתה תוכל ליסד מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל? קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ; אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי".
ח
וַתִּכְתֹּב סְפָרִים מכתבים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ צורה עם סימן מיוחד בו חתם המלך את מכתביו - ראה בויקיפדיה, וַתִּשְׁלַח (הספרים) סְפָרִים אֶל הַזְקֵנִים שופטי העיר וְאֶל הַחֹרִים אצילים, בני חורין מתשלום מיסים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ הַיֹּשְׁבִים אֶת עִם נָבוֹת.
ט
וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר: "קִרְאוּ צוֹם הכריזו על יום צום (בגלל שאחד מגדולי העיר חטא, ושמא נענש על כך כולנו) וְהוֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם בפני בית הדין".
י
וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ, וִיעִדֻהוּ העידו בו לֵאמֹר: "בֵּרַכְתָּ קללת (בלשון סגי נהור) אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ, וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת".
יא
וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ, הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל, כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם.
יב
קָרְאוּ צוֹם, וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם.
יג
וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ, וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר "בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ", וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת.
יד
וַיִּשְׁלְחוּ אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר "סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת".
טו
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת, וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב: "קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף, כִּי אֵין נָבוֹת חַי, כִּי מֵת".
טז
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת, וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ.
{ס}
יז
וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר:
יח
"קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן, הִנֵּה הרי הוא נמצא בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ.
יט
וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר: 'כֹּה אָמַר יְהוָה: הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?', וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר: 'כֹּה אָמַר יְהוָה: בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה' ".
כ
וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל אֵלִיָּהוּ: "הַמְצָאתַנִי האם אתה סבור שמצאת מקום להאשים אותי אֹיְבִי?", וַיֹּאמֶר: "מָצָאתִי, יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ כי כביכול מכרת את עצמך לעבד (האדון שלך הוא הרוע) לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה.
כא
הִנְנִי (מבי) מֵבִיא אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ, וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר ראה ביטויים דומים בנבואה שניתנה לירבעם - לעיל יד, י וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל.
כב
וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט לעיל טו, כט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה לעיל טז, ג, אֶל הַכַּעַס על הכעס, בגלל שהכעסת את ה' אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ וַתַּחֲטִא אֶת יִשְׂרָאֵל".
כג
וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר: "הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל בבקעת יִזְרְעֶאל".
כד
הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם.
כה
רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ.
כו
וַיַּתְעֵב הרבה לעשות מעשי תועבה מְאֹד, לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
{ס}
כז
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם, וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט לאט, בדיכאון.
{ס}
כח
וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר:
כט
"הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי? יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא (אבי) אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו. בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ".
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
