ביאור:מלכים א יא
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב
מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
| שלמה, נשותיו וע"ז. פייטרו דה קורטונה, 1622 |
א
וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת בניגוד לאיסור הכתוב בתורה "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ" (דברים יז יז) וְאֶת בַּת פַּרְעֹה - מוֹאֲבִיּוֹת, עַמֳּנִיּוֹת, אֲדֹמִיֹּת, צֵדְנִיֹּת, חִתִּיֹּת.
ב
מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר "כִּי יְבִיאֲךָ... וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ: הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי... לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם. וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם, בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ, וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ" - דברים פרק ז יְהוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: 'לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם, אָכֵן כי הן באמת יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם' - בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה.
ג
וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת במעמד בכיר, נשואות לו שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים פילגש היא אישה במעמד משני שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיַּטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ.
ד
וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה, נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְהוָה אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו.
ה
וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים, וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ דבר מתועב עַמֹּנִים.
ו
וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יְהוָה את רצון ה' ללכת אחריו כְּדָוִד אָבִיו.
{ס}
ז
אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מזרחית ל- יְרוּשָׁלָ͏ִם, וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן.
ח
וְכֵן עָשָׂה בנה במות לאלוהיהן לְכָל נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת, מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן.
ט
וַיִּתְאַנַּף יְהוָה בִּשְׁלֹמֹה, כִּי נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם בגבעון (ג, ה), ובירושלים (ט, ב).
י
וְצִוָּה אֵלָיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה, לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה.
{פ}
יא
וַיֹּאמֶר יְהוָה לִשְׁלֹמֹה: "יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ במחשבתך וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ, קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ.
יב
אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ כי זכותו של דוד עומדת לך; מִיַּד אלא מיד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה.
יג
רַק אבל אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע - שֵׁבֶט אֶחָד הכוונה לשבט יהודה, והנוסף אליו הוא שבט בנימין הסמוך ונספח אליו אֶתֵּן לִבְנֶךָ, לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי".
יד וַיָּקֶם יְהוָה שָׂטָן שונא, מורד לִשְׁלֹמֹה, אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי, מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם הוא נקרא "אדומי" כי הוא צאצא של מלכי אדום. טו וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת אֱדוֹם באדום (מלחמה שנוהלה בפועל על ידי יואב ואבישי בני צרויה, וכנראה הכוונה למתואר בסוף שמואל ב פרק ח), בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְקַבֵּר אֶת הַחֲלָלִים לוחמים מישראל שמתו בקרבות, וַיַּךְ כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם. טז כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל, עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם. יז וַיִּבְרַח אֲדַד הֲדַד הָאֲדֹמִי, הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ, לָבוֹא מִצְרָיִם. וַהֲדַד נַעַר קָטָן. יח וַיָּקֻמוּ מִמִּדְיָן וַיָּבֹאוּ פָּארָן. וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים עִמָּם מִפָּארָן וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּתֶּן לוֹ בַיִת פרעה נתן להם בתי מגורים, וְלֶחֶם אָמַר ציווה שיתנו לוֹ, וְאֶרֶץ נָתַן לוֹ. יט וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה מְאֹד, וַיִּתֶּן לוֹ אִשָּׁה - אֶת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס מילה מצרית שמשמעותה: אשת המלך הַגְּבִירָה האישה הראשית של המלך. כ וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס אֵת גְּנֻבַת (זה היה שמו של הילד) בְּנוֹ. וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵס דודתו גידלה אותו בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה. וַיְהִי גְנֻבַת בֵּית פַּרְעֹה גדל והתחנך בארמון בְּתוֹךְ יחד עם יתר בְּנֵי פַרְעֹה. כא וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו, וְכִי מֵת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא, וַיֹּאמֶר הֲדַד אֶל פַּרְעֹה: "שַׁלְּחֵנִי וְאֵלֵךְ אֶל אַרְצִי". כב וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה: "כִּי מָה אַתָּה חָסֵר עִמִּי וְהִנְּךָ מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אֶל אַרְצֶךָ"? וַיֹּאמֶר: "לֹא, כִּי שַׁלֵּחַ תְּשַׁלְּחֵנִי התעקש, ואכן הלך לישראל והרע לשלמה, כפי שמוזכר בפסוק כה".
כג
וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ לשלמה שָׂטָן שונא (בנוסף על הדד), אֶת רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע, אֲשֶׁר בָּרַח מֵאֵת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה אֲדֹנָיו.
כד
וַיִּקְבֹּץ עָלָיו רזון אסף אליו אֲנָשִׁים, וַיְהִי שַׂר גְּדוּד מפקד עליהם, בַּהֲרֹג דָּוִד אֹתָם וכל זה נעשה (בריחתו והקמת הגדוד) כאשר דוד הרג את הדדעזר ועוזריו, וַיֵּלְכוּ דַמֶּשֶׂק וַיֵּשְׁבוּ בָהּ, וַיִּמְלְכוּ בְּדַמָּשֶׂק לאחר שניצחו את השליטים שהציב שם דוד (שמואל ב ח ו).
כה
וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה, וְאֶת הָרָעָה אֲשֶׁר יחד עם כל הרעה שעשה הֲדָד, וַיָּקָץ בְּיִשְׂרָאֵל רזון מאס בישראל (ולא העלה להם מס כמו כל הממלכות השכנות) וַיִּמְלֹךְ עַל אֲרָם.
{פ}
| אחיה וירבעם, מאת Gerard Hoet, 1728 |
כו
וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מבני אפרים מִן הַצְּרֵדָה מהעיר הנקראת צרתן, וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה, אִשָּׁה אַלְמָנָה, עֶבֶד הוא היה שר לִשְׁלֹמֹה. וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ.
כז
וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר שבגללו הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ: שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא וכנראה שירבעם חשב שלא היה צורך בכך. וכן כנראה שחלק עליו לגבי סגירת הפרצות בחומה, סָגַר אֶת פֶּרֶץ וכן סגר את הפרצות בחומת עִיר דָּוִד אָבִיו.
כח
וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל, וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה זריז וטוב במלאכתו הוּא, וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף על איסוף המס מהשבטים אפרים ומנשה.
{ס}
כט
וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלָ͏ִם, וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי שמוצאו מהעיר שילֹה הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא אחיה (ויש מפרשים: ירבעם) מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה, וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה.
ל
וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים.
לא
וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם: "קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים, כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל 'הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה, וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים.
לב
וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לבנו של שלמה, לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַ͏ִם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
לג
יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי (שלמה ונשיו) וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין, לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן, וְלֹא הָלְכוּ בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו.
לד
וְלֹא אבל לא אֶקַּח אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה מִיָּדוֹ, כִּי נָשִׂיא אלא לנשיא (ולא למלך - נשיא הוא מנהיג של שבט, כמו 12 הנשיאים במדבר) אֲשִׁתֶנּוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו, לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ, אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֺתַי וְחֻקֹּתָי.
לה
וְלָקַחְתִּי הַמְּלוּכָה מִיַּד בְּנוֹ, וּנְתַתִּיהָ לְּךָ אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים.
לו
וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד, לְמַעַן הֱיוֹת נִיר נר (לא יכבה נרו) לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלַ͏ִם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם.
לז
וְאֹתְךָ אֶקַּח, וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ, וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.
לח
וְהָיָה אִם תִּשְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ, וְהָלַכְתָּ בִדְרָכַי, וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְוֺתַי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְדִּי - וְהָיִיתִי עִמָּךְ וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד, וְנָתַתִּי לְךָ אֶת יִשְׂרָאֵל.
לט
וַאעַנֶּה אשפיל אֶת זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת חטאם (פסוק לג), אַךְ לֹא כָל הַיָּמִים לא יהיה זה המצב לנצח, כי לעתיד לבוא עתידה הממלכה להתאחד תחת בית דוד".
{ס}
מ
וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהָמִית אֶת יָרָבְעָם. וַיָּקָם יָרָבְעָם, וַיִּבְרַח מִצְרַיִם, אֶל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם. וַיְהִי בְמִצְרַיִם עַד מוֹת שְׁלֹמֹה.
מא
וְיֶתֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְחָכְמָתוֹ, הֲלוֹא הֵם כְּתֻבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה.
מב
וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלַ͏ִם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל - אַרְבָּעִים שָׁנָה.
מג
וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד אָבִיו. וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
{ס}
<< · ביאור:מלכים א · יא · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה" (פסוק ב) - הכוונה לנשים, ולכאורה היה נכון יותר לכתוב בלשון נקבה, "בהן"? ייתכן שרמוז כאן ששלמה דבק בגויים עצמם, ובדרכיהם, והמילה "בהם" היא במשמעות דומה למוזכר בתחילת הפסוק: "לֹא תָבֹאוּ בָהֶם".
- "וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת" (פסוק ה) - חז"ל מסבירים שחטא שלמה היה שלא מנע מנשיו לעבוד עבודה זרה, ונחשב הדבר כאילו חטא בעצמו, על פי ויקרא יט יז: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא". סיוע לכך אפשר להביא מהפסוק המתון "וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו", ומהפסוק "וְכֵן עָשָׂה לְכָל נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת" שממנו משמע ששלמה בנה את הבמות רק כדי שנשותיו תוכלנה לעבוד את אלילי ארצן.
- פרשנים מודרניים חשפו דמיון רב בין המסופר כאן לגבי הדד האדומי (יד-כב) למסופר לגבי משה רבינו, ומצאו בכך ביקורת מרומזת על דוד ושלמה המשעבדים באכזריות את העמים סביבם, בדומה לפרעה ששעבד את ישראל. להרחבה ראו בערך הדד האדומי.
- "שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא, סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו" (פסוק כז) - בכך שסתם בעפר את העמק שבין עיר דוד להר הבית גרם שלמה לפרץ, לנקודת תורפה. עיר דוד הייתה מוקפת בגאיות שהגנו עליה מכל עבריה, ובכך ששלמה מילא בעפר את הגיא מצפון לעיר (בשביל ארמון בת פרעה) הוא גרם לכך שיהיה קל לתקוף אותה מצפון. (הרב בזק בספרו על מלכים א, עמ' 179)
- "וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים... וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים... וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ" (פסוקים ל-לב) - מה לגבי הקרע השנים עשר? מסתבר שאין צורך לתת לשלמה קרע כנגד שבט יהודה, שהרי הוא כבר בבירור שלו. "וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד" מתייחס לשבט נוסף שהתלווה לשבט יהודה: יש שפירשו שמדובר על שבט שמעון (על פי יהושע יט א), אך סביר יותר שמדובר על שבט בנימין (ולראיה ראו מלכים א יב כא). למרות שבנימין הוא מבני רחל, שויך כאן שבט בנימין לממלכת יהודה (מבני לאה), וזאת על מנת שלא לחלק את ירושלים לשני שבטים. כך מובן פסוק יג: "...וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַ͏ִם".
