ביאור:מלכים א א
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב
מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
| ציור מאת ג'יימס טיסו |
א וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים באו עליו ימים רבים, הזדקן, וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ. ב וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: "יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה, וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת מטפלת. וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ, וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ". ג וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל שטח ארץ יִשְׂרָאֵל, וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית, וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. ד וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד, וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת, וַתְּשָׁרְתֵהוּ, וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ שכב איתה.
ה וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר: "אֲנִי אֶמְלֹךְ"! וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב מרכבה מפוארת וּפָרָשִׁים סוסים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו. ו וְלֹא עֲצָבוֹ לא גרם לו עצב, לא חינך אותו בילדותו כאשר עשה דבר רע אָבִיו מִיָּמָיו מעולם לֵאמֹר 'מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ'? וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד יפה תואר מאוד (מה שגרר יחס מיוחד של הסובבים אותו כלפיו, וגרם לו להתגאות), וְאֹתוֹ יָלְדָה אימו, חגית אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם אחרי שנולד אבשלום למעכה (וכיוון שאמנון הבכור נהרג, וכן אבשלום שהיה השני, הניח אדוניה שהוא המועמד למלוך. על פי שמואל ב ג ג כלאב קודם לו, אך פירש הרד"ק שבשלב זה גם כלאב כבר מת). ז וַיִּהְיוּ דְבָרָיו עִם יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן, וַיַּעְזְרוּ אַחֲרֵי והם הצטרפו לעזרתו של אֲדֹנִיָּה. ח וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְנָתָן הַנָּבִיא וְשִׁמְעִי וְרֵעִי וְהַגִּבּוֹרִים שהוזכרו לעיל ש"ב כג (או הכרתי והפלתי, על פי פסוק לח) אֲשֶׁר לְדָוִד, לֹא הָיוּ עִם אֲדֹנִיָּהוּ. ט וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא בקר גדול (ר' ביאור:מריא) עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת במקום הנקרא "אבן הזוחלת" אֲשֶׁר אֵצֶל ליד עֵין רֹגֵל מעין ליד ירושלים. וַיִּקְרָא אֶת והוא הזמין לסעודה את כָּל אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וּלְכָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. י וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ וְאֶת הַגִּבּוֹרִים וְאֶת שְׁלֹמֹה אָחִיו לֹא קָרָא.
| "וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה", המלכת שלמה, מאת קורנליס די ווס, 1630 |
יא וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה לֵאמֹר: "הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ כִּי מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית, וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע. יב וְעַתָּה לְכִי אִיעָצֵךְ נָא עֵצָה, וּמַלְּטִי ותצילי אֶת נַפְשֵׁךְ וְאֶת נֶפֶשׁ בְּנֵךְ שְׁלֹמֹה. יג לְכִי וּבֹאִי אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְאָמַרְתְּ אֵלָיו: 'הֲלֹא אַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲמָתְךָ לֵאמֹר: `כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי, וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי`, וּמַדּוּעַ מָלַךְ אֲדֹנִיָהוּ'? יד הִנֵּה עוֹדָךְ מְדַבֶּרֶת שָׁם עִם הַמֶּלֶךְ, וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ וּמִלֵּאתִי אשלים, אחזק אֶת דְּבָרָיִךְ".
טו
וַתָּבֹא בַת שֶׁבֶע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה, וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן מְאֹד, וַאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית מְשָׁרַת משרתת אֶת הַמֶּלֶךְ.
טז
וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "מַה לָּךְ"?
יז
וַתֹּאמֶר לוֹ: "אֲדֹנִי, אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיהוָה אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ כִּי 'שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי, וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי'.
יח
וְעַתָּה הִנֵּה אֲדֹנִיָּה מָלָךְ, וְעַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ.
יט
וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב בכמות גדולה (שהיה ראוי לו לבקש את רשות אביו), וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיֹאָב שַׂר הַצָּבָא. וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא.
כ
וְאַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, עֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ מסתכלות עליך ומצפות למוצא פיך, לְהַגִּיד לָהֶם מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו.
כא
וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו, וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים אדוניה לא הזמין אותנו, כלומר הוא רואה בנו אויבים שלו, וכשיעלה לשלטון יציג אותנו כחוטאים ויפגע בנו".
כב
וְהִנֵּה עוֹדֶנָּה מְדַבֶּרֶת עִם הַמֶּלֶךְ, וְנָתָן הַנָּבִיא בָּא.
כג
וַיַּגִּידוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: "הִנֵּה נָתָן הַנָּבִיא". וַיָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ עַל אַפָּיו אָרְצָה על פניו, הצמיד את פניו לרצפה.
כד
וַיֹּאמֶר נָתָן: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ! אַתָּה אָמַרְתָּ 'אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי, וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי'?
כה
כִּי יָרַד הַיּוֹם וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב, וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְשָׂרֵי הַצָּבָא וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן, וְהִנָּם אֹכְלִים וְשֹׁתִים לְפָנָיו, וַיֹּאמְרוּ 'יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ'!
כו
וְלִי, אֲנִי, עַבְדֶּךָ, וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְלִבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא.
כז
אִם מֵאֵת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא הוֹדַעְתָּ תמה אני שלא הודעת לי את זה אֶת (עבדיך) עַבְדְּךָ מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו".
{ס}
כח
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמֶר: "קִרְאוּ לִי לְבַת שָׁבַע"! וַתָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
כט
וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: "חַי יְהוָה אני נשבע בה' אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה.
ל
כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: 'כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי, וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי תַּחְתָּי' - כִּי כֵּן אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם הַזֶּה".
לא
וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ, וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ, וַתֹּאמֶר: "יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם"!
{פ}
לב
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד: "קִרְאוּ לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּלְנָתָן הַנָּבִיא וְלִבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע". וַיָּבֹאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
לג
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם: "קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם העבדים שלי וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי, וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן מעין הגיחון.
לד
וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר וַאֲמַרְתֶּם 'יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה'!
לה
וַעֲלִיתֶם אַחֲרָיו תעלו מהמעין לירושלים כאשר שלמה בראש, וּבָא וְיָשַׁב עַל כִּסְאִי, וְהוּא יִמְלֹךְ תַּחְתָּי, וְאֹתוֹ צִוִּיתִי לִהְיוֹת נָגִיד מושל עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה".
לו
וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר: "אָמֵן, כֵּן יֹאמַר הלוואי שכמו שאמרת כך יעשה יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.
לז
כַּאֲשֶׁר הָיָה יְהוָה עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ - כֵּן (יהי) יִהְיֶה עִם שְׁלֹמֹה, וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסֵּא ומלכותו תהיה גדולה ויציבה יותר משהיתה מלכותו של אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד".
לח וַיֵּרֶד צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי הקלעים (בחץ וקשת) של צבא דוד, וַיַּרְכִּבוּ אֶת שְׁלֹמֹה עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ דָּוִד, וַיֹּלִכוּ אֹתוֹ עַל גִּחוֹן. לט וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן קרן חלולה של חיה ממולאת בשמן זית מִן הָאֹהֶל מהאוהל של המשכן, וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה. וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם: "יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה"! מ וַיַּעֲלוּ כָל הָעָם אַחֲרָיו. וְהָעָם מְחַלְּלִים בַּחֲלִלִים וּשְׂמֵחִים שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ בְּקוֹלָם כביכול מרוב קולות השימחה שהם השמיעו.
| מזבח עם "קרניים" בתל באר שבע |
מא
וַיִּשְׁמַע אֲדֹנִיָּהוּ וְכָל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וְהֵם כִּלּוּ לֶאֱכֹל בדיוק סיימו לאכול, וַיִּשְׁמַע יוֹאָב אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיֹּאמֶר: "מַדּוּעַ קוֹל הַקִּרְיָה העיר (ירושלים) הוֹמָה"?
מב
עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר, וְהִנֵּה יוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בָּא. וַיֹּאמֶר אֲדֹנִיָּהוּ: "בֹּא, כִּי אִישׁ חַיִל אַתָּה, וְטוֹב תְּבַשֵּׂר".
מג
וַיַּעַן יוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לַאֲדֹנִיָּהוּ: "אֲבָל אין לי בשורות טובות אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד הִמְלִיךְ אֶת שְׁלֹמֹה.
מד
וַיִּשְׁלַח אִתּוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי, וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ.
מה
וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ בְּגִחוֹן. וַיַּעֲלוּ מִשָּׁם שְׂמֵחִים וַתֵּהֹם הַקִּרְיָה - הוּא הַקּוֹל אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם.
מו
וְגַם יָשַׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה.
מז
וְגַם בָּאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר: 'יֵיטֵב (אלהיך) אֱלֹהִים אֶת שֵׁם שְׁלֹמֹה מִשְּׁמֶךָ, וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסְאֶךָ'. וַיִּשְׁתַּחוּ הַמֶּלֶךְ עַל הַמִּשְׁכָּב על מיטתו (לה', להודות על הבשורה).
מח
וְגַם כָּכָה אָמַר הַמֶּלֶךְ: 'בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נָתַן הַיּוֹם יֹשֵׁב עַל כִּסְאִי וְעֵינַי רֹאוֹת וזכיתי לראות זאת בעיני' ".
מט
וַיֶּחֶרְדוּ פחדו, איבדו את העשתונות וַיָּקֻמוּ כָּל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר לַאֲדֹנִיָּהוּ, וַיֵּלְכוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ.
נ
וַאֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ הלך והחזיק בפינות המזבח שבנה דוד בגורן ארוונה (סוף ספר שמואל), מתוך תקוה ששם לא יהרגו אותו (שמות כא יד).
נא
וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה לֵאמֹר: "הִנֵּה אֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וְהִנֵּה אָחַז בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר: 'יִשָּׁבַע לִי כַיּוֹם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִם יָמִית אֶת עַבְדּוֹ בֶּחָרֶב' ".
נב
וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה: "אִם יִהְיֶה לְבֶן חַיִל לאיש חיל, נאמן למלכות - לֹא יִפֹּל מִשַּׂעֲרָתוֹ אָרְצָה, וְאִם רָעָה תִמָּצֵא בוֹ - וָמֵת".
נג
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיֹּרִדֻהוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. וַיָּבֹא וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹמֹה: "לֵךְ לְבֵיתֶךָ".
{פ}
ביאור:מלכים א · א · >>
הערות
| טבלת עזר ללימוד ספר מלכים, לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת. לחץ להגדלה |
- "וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד, וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם" (פסוק ו) - ניתן לפרש את המילים "וְגַם הוּא" כך: לא רק אבשלום היה יפה תואר (כמפורט בשמואל ב יד כה) אלא גם אדוניהו. הרב אמנון בזק מסביר שאדוניהו אזר אומץ והמליך את עצמו בעקבות כך שראה שדוד חס על אבשלום גם לאחר שהרג את אמנון וגם לאחר המרד. הוא הסיק שיש לדוד חולשה ליופי חיצוני, ומכיוון שגם הוא יפה מאוד בוודאי יסלח לו דוד אם חטא בדבר כלשהו.
- "...עִם יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן, וַיַּעְזְרוּ אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה" (פסוק ז) - אדוניהו נעזר בשני האנשים שהדיח דוד: יואב הודח לאחר שהרג את אבשלום (ש"ב יט, יד) והעדפת צדוק על פני אביתר נרמזת בכך שדוד דיבר אל צדוק והתעלם מאביתר בש"ב טו, כז.
- "בֹּא, כִּי אִישׁ חַיִל אַתָּה, וְטוֹב תְּבַשֵּׂר" (מב) - מטבע לשון, בדומה לנאמר על ידי דוד על אחימעץ: "אִישׁ טוֹב זֶה וְאֶל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה יָבוֹא" (שמואל ב יח כז). בשני המקרים היו בפי המבשר דוקא בשורות רעות.
ישנן הקבלות רבות בין פירקנו לבין מגילת אסתר:
- בתחילת הפרק, עבדי המלך מחפשים עבורו נערה בתולה יפה - כך גם עבדי אחשורוש באסתר ב (וראו גם רש"י על משלי יג טז).
- אדוניהו מתנשא בהסכמה-שבשתיקה מצד המלך - כך גם המן, שהמלך נשא אותו באסתר ג.
- נתן מבקש מבת-שבע שתיכנס אל המלך כדי להשפיע עליו - כך גם מרדכי ביקש מאסתר להיכנס אל אחשורוש באסתר ד.
- בת-שבע נכנסת אל דוד המלך ואומרת לו שהמלכת אדוניהו מסכנת את חייה ואת חיי בנה שלמה - כמו אסתר שאמרה לאחשורוש שהמן מאיים על חייה ועל חיי עמה באסתר ז.
- דוד המלך מצווה להרכיב את שלמה על הפרדה שלו - כמו אחשורוש, שציווה להרכיב את מרדכי על הסוס שלו באסתר ו.
- המלך דוד מצווה להמליך את שלמה במקום אדוניהו - כמו אחשורוש, שציווה לתת למרדכי את בית המן באסתר ח.
- תומכי שלמה חוגגים ושמחים - כמו היהודים, החוגגים בימי משתה ושמחה באסתר ט.
- המלך שלמה מאשים את אדוניהו שניסה לקחת את אבישג ומוציא אותו להורג (בפרק הבא) - כמו אחשורוש, שחשד בהמן שהוא מנסה לכבוש את אסתר והוציא אותו להורג באסתר ז.
