ביאור:אסתר ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קיצור דרך: a3309

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י     (מהדורות נוספות של אסתר ט)


א וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ פקודתו, גזירתו לְהֵעָשׂוֹת, בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ קיוו, יחלו אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם. ב נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם, וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם יש ספרים בהם כתוב "בפניהם", ועיין בהערה על המילה "וְלַהֲרֹג" לעיל ח, יא כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים. ג וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים, כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם. ד כִּי גָדוֹל בעל תפקיד מכובד מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת, כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל. {פ}
ה וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן, וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם. ו וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד איבדו בהריגה חֲמֵשׁ מֵאוֹת

אִישׁ.

ז וְאֵת

פַּרְשַׁנְדָּתָא

וְאֵת

דַּלְפוֹן

וְאֵת

אַסְפָּתָא.

ח וְאֵת

פּוֹרָתָא

וְאֵת

אֲדַלְיָא

וְאֵת

אֲרִידָתָא.

ט וְאֵת

פַּרְמַשְׁתָּא

וְאֵת

אֲרִיסַי

וְאֵת

אֲרִדַי

וְאֵת

וַיְזָתָא.

י עֲשֶׂרֶת

בְּנֵי הָמָן יתכן שעשרת בני המן ביקשו לנקום את נקמת אביהם ועמדו בראש אויבי היהודים בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ, וּבַבִּזָּה אך למרות שמרדכי ציווה "וּשְׁלָלָם לָבוֹז" (ח, יא), לא לקחו היהודים את רכושם של ההרוגים, כדי להראות שמלחמתם היתה מלחמת קיום ולא לצורך ביזה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם. יא בַּיּוֹם הַהוּא סוף יג באדר בָּא הובא, נמסר מִסְפַּר הַהֲרוּגִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. {ס}
יב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה:

"בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת וכן הרגו את עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן, בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ עדיין אין ידוע כמה נהרגו, אך מן הסתם שיותר מאשר בשושן הבירה, וּמַה האם זה מספיק לך או יש לך בקשות נוספות שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ?"

יג וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר:

"אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִנָּתֵן גַּם מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן מכיוון שבשושן היו ליהודים אויבים רבים, וכן כי רק בשושן אפשר לצוות באופן מידי לַעֲשׂוֹת כְּדָת הַיּוֹם כמו שהותר להם היום, וְאֵת את גוויותיהם של עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן יִתְלוּ עַל הָעֵץ."

יד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהֵעָשׂוֹת כֵּן, וַתִּנָּתֵן דָּת פקודה בְּשׁוּשָׁן, וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן תָּלוּ. טו וַיִּקָּהֲלוּ (היהודיים) הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ, וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם. טז וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם, וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף, וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם. יז בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְנוֹחַ הפסיקו להלחם בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ, וְעָשֹׂה אֹתוֹ את יום י"ד באדר (באותה שנה) יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה. יח (והיהודיים) וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ התאספו למלחמה בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ, וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, וְעָשֹׂה אֹתוֹ ט"ו באדר יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה.

יט עַל כֵּן הַיְּהוּדִים (הפרוזים) הַפְּרָזִים, הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת בערים שאינם מוקפות חומה (וזאת בהתאם למה שאירע ליהודים שחיו מחוץ לשושן), עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב, וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ. {פ}

כ וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי בשנה הראשונה מיד אחרי התרחשות הנס אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הפסוקים דלהלן, כא-כב, וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים. כא לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְאֵת יוֹם ובשושן גם את יום חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. כב כַּיָּמִים כמו שעשו בימים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים מתנות לעניים (תוספת של מרדכי שלא הוזכרה לעיל פסוק יט). כג וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת התחילו לעשות. יום משתה ושמחה (בפסוקים יז-יח), וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם. כד כִּי לזכר מה שארע, ש... הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים, חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם, וְהִפִּיל פּוּר, הוּא הַגּוֹרָל, לְהֻמָּם לשברם, להחריד וּלְאַבְּדָם. כה וּבְבֹאָהּ וכאשר הגיעה מחשבתו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר אחשורוש: "עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ כמו שהספרים שהוא שלח יבוטלו, כך גם תבוטל מחשבתו של המן הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ", וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. כו עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים, עַל שֵׁם הַפּוּר. עַל כֵּן ולכן...קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ (בפסוק הבא) עַל כָּל כלומר, בגלל כל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת, וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה בה כתוב למה קיבלו על עצמם היהודים להחליט על החג וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם קרה להם. כז קִיְּמוּ (וקבל) וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם גרים וְלֹא יַעֲבוֹר באופן שלא יתבטל, לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם כפי שנכתבו מנהגיהם כאן במגילה וְכִזְמַנָּם, בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. כח וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים בקריאת המגילה וְנַעֲשִׂים במשלוח מנות ומתנות לאביונים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר, וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם לֹא יָסוּף יעקר, יעלם מִזַּרְעָם. {ס}
כט וַתִּכְתֹּב בשנה השניה להתרחשות הנס אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וכן כתב איתה מרדכי אֶת כָּל תֹּקֶף חשיבות המאורעות, לְקַיֵּם לאשר, לבצע אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית בנוסף על האיגרת שכתב מרדכי לעיל. ל וַיִּשְׁלַח מרדכי סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים, אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת המעודדים אותם שכעת הם יכול לחיות בשלוה. לא לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם ציוו עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם קבלו על עצמם וְעַל זַרְעָם, דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם. לב וּמַאֲמַר הפקודה שנתנה אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה אישר את אמיתותם וקבלתם של הדברים האלו אודות פורים לדורות, וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר הוסיפו אותו בין כתבי הקדש. {פ}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות