קטגוריה:אסתר ט כד
נוסח המקרא
כי המן בן המדתא האגגי צרר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם והפל פור הוא הגורל להמם ולאבדם
כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם.
כִּי֩ הָמָ֨ן בֶּֽן־הַמְּדָ֜תָא הָֽאֲגָגִ֗י צֹרֵר֙ כׇּל־הַיְּהוּדִ֔ים חָשַׁ֥ב עַל־הַיְּהוּדִ֖ים לְאַבְּדָ֑ם וְהִפִּ֥ל פּוּר֙ ה֣וּא הַגּוֹרָ֔ל לְהֻמָּ֖ם וּֽלְאַבְּדָֽם׃
כִּי֩ הָמָ֨ן בֶּֽן־הַמְּדָ֜תָא הָֽ/אֲגָגִ֗י צֹרֵר֙ כָּל־הַ/יְּהוּדִ֔ים חָשַׁ֥ב עַל־הַ/יְּהוּדִ֖ים לְ/אַבְּדָ֑/ם וְ/הִפִּ֥ל פּוּר֙ ה֣וּא הַ/גּוֹרָ֔ל לְ/הֻמָּ֖/ם וּֽ/לְ/אַבְּדָֽ/ם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום שני (כל הפרק)
(כה) ומעלת אסתר קדם מלכא אמרת מה דכתיב בפיפרא דישתיצאה ישתיצון ית דוכרניהון דבית עמלק מתחות שמיא וקם המן מזרעיתיה דבית עמלק וחשיב מחשבת בישא על דבית ישראל ומחשבתיה ברישיה סלקת וצלבו יתיה וית בנוי על צליבא.
(כו) מטול כדין קרו ליומתא האילין פורים על שם פורתא ועקתא דארע יתהון מטול כתבא ומפרש באיגרתא הדא מה חזו על כדין ומה ארע יתהון.
(כז) קיימו וקבילו יהודאי עליהון ועל בניהון ועל כל מה דאיתספון עליהון ולא יפסקון למיהוי עבדין ית תרין יומיא האילין היך כתביהון והיך זמניהון בכל שתא ושתא.
(כח) ויומיא האילין נזכרין ונתעבדו בכל דרא ודרא זרעיתא וזרעיתא מדינתא ומדינתא וקריתא וקריתא ויומי דפוריא האילין לא יעברון מיגו יהודאי דוכרניהון לא יפסוק מגו בניהון.
(כט) וכתבת אסתר מלכתא ברתיה דאביחיל ומרדכי יהודאה ית כל תוקפא למקיימא ית איגרתא דפוריא הדא תניינות. מטול דאין הוות שתא דעיבורתא לא יקרון מגילתא באדר קדמאה אלא באדר אחרינא יקרון יתה.
(ל) ושדר איגרתא על כולהון יהודאי על מאה ועשרין ושבע מדינן דמלכות אחשורוש מילוי דשלמא ודקושטא.
(לא) למקיימא ית יומתא דפוריא האילין בזמניהון היך מה דקיימו עליהון מרדכי יהודאה ואסתר מלכתא היך דקיימו על נפשיהון ועל בניהון מילי דצומא ודתעניתא.
(לב) ומימר דאסתר איתקיים מיליי דפוריא האילין ואיתכתב בסיפרא.
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- מדוע סיפר פה כי המן בן המדתא כו' וזה כבר נודע וידוע,
- ולמה אמר חשב לאבדם והפיל פור להומם ולאבדם מוסיף להומם,
- ולמה הזכיר הפור :
מדרש רבה
פרק ט/פסוק כד
וקבל היהודים את אשר החלו (אסתר ט, כג) וגו', פירוש מה שאמר צורר כל היהודים (שם כד) לא בשביל שהיה מקנא בהן או שלא היה מעשיהן של ישראל ישרים בעיניו רק כי עצם היהודים היה המן שונא אותם לכך אמר צורר כל היהודים מאחר שהוא צורר כל היהודים א"כ השנאה הזאת לא בשביל שום קנאה רק כי כל אשר נקרא בשם יהודי היה שונא אותו ולכך הפיל פור עליהם להומם ולאבדם אמר להומם דבר זה שייך לנפש שהוא מקבל מהומה וחרדה, לאבדם הוא בגופם והפיל פור הוא הגורל (שם כד) מה שאמר כפל לשון הפיל פור הוא הגורל ולא אמר הפיל גורל וכן למעלה כתיב (שם ג, ז) הפיל פור הוא הגורל כי אף על גב שהיה זה גורל לא היה זה כמו שאר גורל שא"כ כל אחד יכול להטיל גורל ולעיל כתיב (שם) הפיל פור הוא הגורל לפני המן וכיון שכתיב לפני המן משמע שהיה אחד נופל גורל שהיה מומחה וחכם בזה ולכך הפור הוא חכמה רק שעל כל פנים הוא גורל לכך אמר הפיל פור הוא הגורל, ופירש פור הוא פרורים כי מפיל גורל על איזה יום מימי השנה יעשה כמעשה אשר רוצה לעשות וימי השנה הם כמו פרורים קטנים שנחלק אליהם השנה והגורל מברר איזה יום מימי השנה יעשה מה שיעשה ובזה יתורץ מה שאמר (שם ט, כו) על כן קראו לימים האלה פורים בלשון רבים והלא אין כאן רק גורל אחד רק כי נקרא הגורל האחד פורים בלשון רבים רק בשביל שהגורל הוא על איזה מן הימים שנחלקו ימי השנה לימים הרבה כמו הפרורים והגורל על איזה יום ולכך נקראים פרורים,
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ט כד.
פּוּר הוּא הַגּוֹרָל
פור וגורל
"וַיַּפִּלוּ, גּוֹרָלוֹת, וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל, עַל יוֹנָה" (יונה א ז)
"וְנִקְרַבְתֶּם בַּבֹּקֶר, לְשִׁבְטֵיכֶם; וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ ... וַיִּלָּכֵד, עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶּן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה" (יהושע ז יח)
היתה שיטה להפיל גורל ולקבל תשובה מאלוהים. כאשר התקבלה התשובה, היתה חובה לקיים אותה.
התהליך
- המן "צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים" - כוונתו היתה רעה מההתחלה
- "חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם" - מתוך כוונה, תפילה ובקשה לאלוהיו הוא בקש לאבדם, עוד לפני שהלך למלך.
- "וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל" - בצע את תהליך הפלת הפור כדי לתת לאלוהיו הזדמנות להנחות אותו. כפי שראינו הוא לא שאל האם לעשות זאת, אלא רק שאל מתי לעשות זאת, ו'המתי' עונה לשאלה 'אם' - במידה ואלוהיו הם לצידו.
- בכוונה "לְהֻמָּם" את היהודים לחוסר אונים וקבלת הגזרה "לְאַבְּדָם".
התוצאה
היהודים אכן האמינו שגורלם נחרץ והיו המומים. כל שהם עשו היה "אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים, וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד" (ביאור:אסתר ד ג). אולם כבר העשיה המעטה הזו מראה שהיהודים לא היו מוכנים לקבל את הגורל ובקשו מאלוהים לשנות את דעתו.
תגובת מרדכי
שאול קיבל את גורלו - "וַיְמַהֵר שָׁאוּל, וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל; גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ" (שמואל א כח כ). שאול לא נסוג, לא שינה את תוכניתו, ולא שחרר את יהונתן מהמלחמה, כשם שיעקב הפריד את המחנה "וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ ... לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת" (ביאור:בראשית לב ח). אולם "מָרְדֳּכַי, יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה" (ביאור:אסתר ד א), ולמרות שהיה בן למשפחת שאול, הוא לא נתן כבוד לא לגורל, לא להמן ואפילו לא לפקודת המלך. מרדכי לא היה המום, הוא לא נכנע ולא חיכה לנס, אלא קם לפעולה ככתוב.
גם המן לא נתן כבוד לגורל, כאשר הוא האיץ ולא כיבד את היום שעלה בגורל ותכנן לתלות את מרדכי קודם זמנו.
גם המלך לא כיבד את הגורל, ובלי לבטל את הפקודה הכתובה (ביאור:אסתר ח ח), אישר ליהודים לפעול נגדה ולנצח את הגורל המדומה.
למדנו
אין להאמין בגורל. חייבים לחקור, ללמוד, להבין ולבצע ומה שיקרה יהיה הפירות של המאמץ וזה יהיה הגורל האמיתי.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "אסתר ט כד"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.