ביאור:אסתר ט טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אסתר ט טז: "וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ט טז.


וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם[עריכה]

מדוע מרדכי ואסתר כתבו: (אסתר ח יא): "וּשְׁלָלָם, לָבוֹז" אם הם עצמם לא רצו בשלל?

כדי להכניס מורא באויביהם ולהקטין את מספר המתקיפים, מרדכי ואסתר נקטו בלשון קשה מאוד וגם הרשו להרוג את כל יושבי הבית של אויביהם כולל נשים וטף. ואכן זה עבד כי כתוב: (אסתר ט ב): "וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם, כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים." אבל כשהיגיעו לכלל מעשה, בבזה לא שלחו ידם.

מדוע מרדכי ואסתר לא שלחו ידם בביזה?

עושה הצרות בשושן היה המן האגגי ממשפחת אגג מלך העמלקים. המלך וויתר על השלל המגיע לו לטובת היהודים, אולם השלל עלול היה לעוות את ליבם של היהודים להרוג אנשים נוספים בשביל השלל. כדי להדגיש שהאויבים הומתו רק בהתאם לחוק היהודים נמנעו מהשלל. היהודים פעלו כאברהם אשר אמר: (בראשית יד כג): "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם." אולם נראה יותר שמרדכי ממשפחת שאול המלך הקפיד לעשות את פקודת אלוהים: (שמות יז יד): "כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם." ושלא כשאול המלך שלקח את השלל כדברי שמואל הנביא: (שמואל א טו יט): "וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה; וַתַּעַט, אֶל הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה." הוא השאיר את השלל למלך.

כאשר היהודים פגעו בצריהם, הם מצאו שלל שהצרים, רובם עמלקים (באופיים), שדדו מהם באותו היום או בעבר. רכוש זה לא הוגדר "כשלל" ליהודים, אלא "השבת גנבה" והיהודים החזירו את הרכוש לעצמם. כיון שהיה קשה לזהות את בעל הרכוש המקורי, אפשרי שהיהודים פעלו כפי שפקד דוד המלך "כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה, וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ" (שמואל א ל כד).

לאבדם ושללם לבוז[עריכה]

גם ביום השני, כשהרגו היהודים את דוברי השטנה למלך אודות אסתר, הקפידו היהודים לא להראות רדיפה אחרי בצע כסף אלא הקפדה מלאה על הענשה מוסרית בהתאם לחוק בלבד.

ביום הראשון היהודים הביאו על צוריהם "הֶרֶג וְאַבְדָן" (ביאור:אסתר ח ה) כי אלו היו בני עמלק והמטרה היתה להכחידם. ביום השני היהודים לא "איבדו" את המוכים (ביאור:אסתר ט טז), כי אלו לא היו מבני עמלק ועונשם על דבר השיטנה נגד אסתר היה רק מוות.

וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם[עריכה]

סדר הפעולות:

  • נִקְהֲלוּ - התגיסו בהמונים לשרות העם, באומץ ונכונות להקרבה עצמית.
  • וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם - התיצבו לתפקידם ועמדו למלחמה.
  • וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם - קיבלו מנוחה כאשר האויבים הפסיקו את ההתקפה ונסוגו.
  • וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם - יצאו להתקפת נגד, כדי להרוג בשונאים גורמי הצרות.