ביאור:אסתר ט כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אסתר ט כט: "וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ט כט.


וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר[עריכה]

וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי[עריכה]

קיימת דעה שאסתר ומרדכי כתבו את האגרת השניה. "... אמר רבי יוחנן וכולן מקרא אחד דרשו, ותכתב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף ..." (מגילה יט א), כאילו שנאמר: 'ויכתבו אסתר ומרדכי'. אולם הכתוב בפרוש משתמש ביחיד לנקבה "וַתִּכְתֹּב" - לכן אסתר כתבה לבד.
כלומר "אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי" מסביר שאסתר המלכה היתה ביתו של אביחיל וגם ביתו המאומצת של מרדכי אשר "בְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת" (ביאור:אסתר ב ז).

אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי[עריכה]

אסתר לקחה את שם אביה ונתנה לו כבוד, אולם היא גם מראה את יחוסה היהודי כביתו של מרדכי, מנהיג היהודים היושב בשער המלך (ביאור:אסתר ב יט). אסתר המלכה העניקה למרדכי כבוד כאילו שהוא אביה לכל דבר, ובתור מלכת פרס ומדי, יחוסו של מרדכי עלה מאוד אפילו אם הוא לא היה מתמנה למשנה למלך (ביאור:אסתר י ג) הסובב בעיר בלבוש מלכות (ביאור:אסתר ח טו).

אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית[עריכה]

נאמר "וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי, אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (ביאור:אסתר ט כ), בלומר מרדכי כתב פקודה ליהודים "לְקַיֵּם, עֲלֵיהֶם ... בְּכָל שָׁנָה, וְשָׁנָה" (ביאור:אסתר ט כא), אולם המלכה היתה צריכה לכתוב בשנית. אסתר השתמשה ביחוסה כמלכה וכביתו של מרדכי היהודי לכפות על היהודים לקיים את "אִגֶּרֶת הַפּוּרִים".

היהודים נמכרו לאסתר[עריכה]

אסתר בקשה מהמלך: "תִּנָּתֶן לִי ... וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי" (אסתר ז ג), ובהמשך היא מבקשת שנית: "כִּי אֵיכָכָה אוּכַל, וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת עַמִּי" (ביאור:אסתר ח ו) והמלך עונה: "וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם, בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב" (ביאור:אסתר ח ח). כלומר המלך אישר למרדכי ולאסתר לעשות כרצונם ביהודים ולפקוד עליהם בשם המלך. המלך לא הגביל את אסתר ומרדכי לחוק ההגנה בלבד, ואין הוכחה שהמלך לקח ממרדכי את טבעת המלך. לכן אסתר היתה רשאית לפקוד על היהודים, בתוקף מלכות, לקיים את חוקי החג.