ביאור:אסתר ט כז
אסתר ט כז: "קִיְּמוּ וקבל (וְקִבְּלוּ) הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם, וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה, כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ט כז.
קִיְּמוּ וקבל (וְקִבְּלוּ) הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם[עריכה]
עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם[עריכה]
מרדכי ואסתר כתבו ליהודים וכפו עליהם להסכים ולקבל על עצמם, וגם על כל ילדיהם לדורות, לעולם.
כשם שביציאת מצרים, היוצאים יצאו וכך כל זרעם לעתיד לא יהיו עבדים במצרים, כך גם כל אלו ששרדו את פקודת ההרג, זרעם לעתיד גם הוא ניצל, וחייב להודות לנס הישועה.
וְקִבְּלוּ[עריכה]
בתנ"ך כתוב: ”וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹקִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר“ (שמות יט יז).
בתלמוד הבבלי, בפירוש לפסוק הנ"ל: ”'ויתיצבו בתחתית ההר', אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב (אסתר ט כז) קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר.“ (שבת פח א). כלומר, ה' כביכול לכד את בני ישראל בתוך ההר במדבר, כאילו היו כלואים תחת גיגית הפוכה. הוא העמיד בפניהם בחירה: לקבל את התורה, או להיקבר בחיים בתוך ההר. ([| כפה עליהם הר כגיגית - וויקימילון).
עכשו היהודים קיבלו עליהם מרצון את מה שנכפה עליהם בהר סיני.
כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה[עריכה]
לנו המשפט ברור: היהודים הסכימו לעשותו ככתוב, בכל שנה בזמן הנקוב לשמחת החג, ככתוב: "לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם, לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה" (ביאור:אסתר ט כא).
אולם היה צפוי שיהיה כתוב: 'כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם'. הן היהודים חיו במדינות רבות, והמלך ומרדכי שלחו את פקודותיהם בשפות רבות, ככתוב: "וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים ... וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם" (ביאור:אסתר ח ט), ובכל זאת, כאן לא נאמר "וְכִלְשׁוֹנָם" אלא "וְכִזְמַנָּם", לרמוז שקריאת המגילה תעשה בעברית בלבד ולא בתרגום לשפות רבות. יש כאן כפיה על כל אחד מעם ישראל ללמוד עברית ולהיות מסוגל לקרוא עברית. כך כל העם, לכל התפוצות יהיה מאוחד, ויעזור אחד לשני לשרוד ולהצליח.