ביאור:אסתר י ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אסתר י ג: "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר י ג.


מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ[עריכה]

וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו[עריכה]

שלא כמו המשמעות המקובלת בימינו, המילה "רוב" משמשת בתנ"ך גם במשמעות של 'הרבה'. גם למשל:

מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ[עריכה]

מרדכי זכה בתפקיד של משנה למלך, בדומה ליוסף במצרים. "מָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן" (ביאור:אסתר ח טו). מרדכי הסתובב לפני המלך בלבשו, ולא הסתיר את מעמדו, או חיכה לאישור המלך ולמצעד ראווה כדי ליצב את מעמדו כשם שהמן ציפה. ולא רק בשושן כבדו של מרדכי התפרסם אלא "כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת, כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל." (ביאור:אסתר ט ד) "וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת, וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים, אֶת הַיְּהוּדִים: כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי, עֲלֵיהֶם" (ביאור:אסתר ט ג). וכל זה במיוחד בגלל שליטתו בענין המיסים אשר למלך (ביאור:אסתר י א).

דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ[עריכה]

"דֹּרֵשׁ" - מרדכי דרש (טען, הסביר, בקש) לפני המלך טוב לעמו, ודרש מעמו לעשות את הטוב למלך. וכך גם הוא דיבר שלום למלך ולכל עמו. שלום הביא טוב ורווחה, לעומת המן שהביא הרס ואבדון לעצמו, עמו ונזק למלך.

וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו[עריכה]

ולמרות זאת, מרדכי היה רק "רָצוּי" לרב (הרבה) אחיו. הוא לא היה מכובד, או אהוב אלא רק רצוי, ולא לכל, אלא רק לרוב הגדול. מרדכי היה איש חזק והוא הבין את תפקידו להציל את העם מהתבוללות ולכן כמשה הוא הביא אסון, ישועה, חג חדש והכריח את העם לקבל את פקודותיו ואת התורה. סביר שהיו לו מתנגדים בעם כשם שלמשה היו מתנגדים, אבל רוב העם קיבלו אותו ברצון ובשמחה.