מ"ג אסתר ט כד

<< · מ"ג אסתר ט · כד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי המן בן המדתא האגגי צרר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם והפל פור הוא הגורל להמם ולאבדם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּי֩ הָמָ֨ן בֶּֽן־הַמְּדָ֜תָא הָֽאֲגָגִ֗י צֹרֵר֙ כׇּל־הַיְּהוּדִ֔ים חָשַׁ֥ב עַל־הַיְּהוּדִ֖ים לְאַבְּדָ֑ם וְהִפִּ֥ל פּוּר֙ ה֣וּא הַגּוֹרָ֔ל לְהֻמָּ֖ם וּֽלְאַבְּדָֽם׃

תרגום שני

• לפירוש "תרגום שני" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

עריכה

מטול דהמן בר המדתא אגגיא מעיקיהון דיהודאי חשיב על יהודאי למגרמא יתהון צבע פיסא רמא ערבא וסבתמא לכל עדבא למגרמא יתהון ולמשיצאה יתהון. וכד חזו להמן ולבנוי דצליבן על צליבא יומין סגיאין אמרין למה אסתר עברה על מה דכתיב לא תבית נבילתיה על צליבא ענת אסתר ואמרת להון על דקטל שאול מלכא לגיורא דגבעונאי הוון בנוי צליבין על צליבא מן שירוי דחצדא דשערין עד יומא דנחת מיטרא דהוון שיתא ירחין. וכד הוון דבית ישראל סלקין נתחזון בבית מקדשא הוון עממיא אמרין להון למה אילין צליבן ענו דבית ישראל ואמרין להון על דפשט אבוהון ידיה בגיורי דגבעונאי וקטל יתהון. המן רשיעא דבעא לשיציא לדבית ישראל על אחת כמה וכמה יהוי הוא ובנוי צליבן על צליבא כל יומי עלמא.

(כה) ומעלת אסתר קדם מלכא אמרת מה דכתיב בפיפרא דישתיצאה ישתיצון ית דוכרניהון דבית עמלק מתחות שמיא וקם המן מזרעיתיה דבית עמלק וחשיב מחשבת בישא על דבית ישראל ומחשבתיה ברישיה סלקת וצלבו יתיה וית בנוי על צליבא.

(כו) מטול כדין קרו ליומתא האילין פורים על שם פורתא ועקתא דארע יתהון מטול כתבא ומפרש באיגרתא הדא מה חזו על כדין ומה ארע יתהון.

(כז) קיימו וקבילו יהודאי עליהון ועל בניהון ועל כל מה דאיתספון עליהון ולא יפסקון למיהוי עבדין ית תרין יומיא האילין היך כתביהון והיך זמניהון בכל שתא ושתא.

(כח) ויומיא האילין נזכרין ונתעבדו בכל דרא ודרא זרעיתא וזרעיתא מדינתא ומדינתא וקריתא וקריתא ויומי דפוריא האילין לא יעברון מיגו יהודאי דוכרניהון לא יפסוק מגו בניהון.

(כט) וכתבת אסתר מלכתא ברתיה דאביחיל ומרדכי יהודאה ית כל תוקפא למקיימא ית איגרתא דפוריא הדא תניינות. מטול דאין הוות שתא דעיבורתא לא יקרון מגילתא באדר קדמאה אלא באדר אחרינא יקרון יתה.

(ל) ושדר איגרתא על כולהון יהודאי על מאה ועשרין ושבע מדינן דמלכות אחשורוש מילוי דשלמא ודקושטא.

(לא) למקיימא ית יומתא דפוריא האילין בזמניהון היך מה דקיימו עליהון מרדכי יהודאה ואסתר מלכתא היך דקיימו על נפשיהון ועל בניהון מילי דצומא ודתעניתא.

(לב) ומימר דאסתר איתקיים מיליי דפוריא האילין ואיתכתב בסיפרא.

רש"י

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

עריכה

"כי המן בן המדתא" - חשב להומם ולאבדם

רש"י מנוקד ומעוצב

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

עריכה

כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא – חָשַׁב "לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם".

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

עריכה

השאלות:

מדוע סיפר פה כי המן בן המדתא כו' וזה כבר נודע וידוע,

ולמה אמר חשב לאבדם והפיל פור להומם ולאבדם מוסיף להומם,

ולמה הזכיר הפור :

כי המן, עתה סיפר מה שכתב מרדכי ומוסב על מה שכתוב בפסוק כ' ויכתוב מרדכי, הודיע להם תוקף הנס וענינו, א. בל ידמו שהיה השנאה רק עבור שמרדכי לא השתחוה להמן ולא היתה מגעת לכלל האומה, לזאת אמר כי המן מצד שהוא אגגי מזרע עמלק נטר איבת אבותיו, ומצד זה היה צורר כל היהודים, ורצה להכריתם בכלל, ב. כי גם המערכה היתה אז מתנגדת אל היהודים ועוזרת לרעתם, כי הוא לא חשב תחלה רק לאבדם שהוא לאבד צורת האומה ודתה כנ"ל, אבל בעת שהפיל פור יצא הגורל מצד המזל והמערכה של אותו החדש והיום להומם ג"כ ולהכחידם בהרג ואבדן :

מדרש רבה (כל הפסוק)

עריכה

אסתר רבה ט כד

<< · מ"ג אסתר · ט · כד · >>