לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת יבמות/פרק שני

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שני – כיצד

[עריכה]

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה א

[עריכה]

מתני': ב_אכיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו? שני אחין ומת אחד מהן, ונולד להן אח, ואחר כך ייבם השני את אשת אחיו
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ט עמוד ב] ומת. ראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו. והשנייה משום צרתה. עשה בה מאמר ומת. שנייה חולצת ולא מתייבמת:
גמ'. כתיב (דברים כי תצא כה ה) כי ישבו אחים יחדיו. פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו. למה לי הא דאמר קרא יחדיו, דאי לא כן, מה אנן אמרין? מת בלא בנים תהא אשתו אסורה להינשא שמא יוליד אביו בן ותהא אשתו זקוקה לייבום? אם תאמר כן, מעתה אפילו מתה אמו תהא אשתו אסורה להינשא, שמא ילך אביו וישא לו אשה אחרת ויוליד בן ותהא אשתו זקוקה לייבום. וכי תימא שבאמת כך ההלכה שכל עוד שאביו חי אף שאין לו אח אסורה, אם כן ויאמר קרייה, ובן ואב אין לו. אלא כן אנן קיימין, כשמת והניח את אמו מעוברת מאביו. שלא תאמר, אילו מת והניח את אשתו מעוברת, שמא אינה צריכה להמתין לידע אם בן קיימא הוא ואם אינו בן קיימא? אף הכא תהא צריכה להמתין ולידע אם בן קיימא הוא ואם אינו בן קיימא. לפום כן צריך מימר יחדיו, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו. יבמה יבא עליה. זה הביאה. ולקחה לו לאשה זה המאמר שתקנו שיקדש את היבמה בכסף כשאר נשים. יכול כשם שהביאה גומרת בה להיות אשתו, כך יהא מאמר גומר בה? תלמוד לומר, ולקחה לו לאשה ויבמה עורה את כל הפרשה כולה לייבום.דאף על גב שלקחה לאשה דהיינו שעשה בה מאמר צריך שייבם אות' בביאה ללמד שהביאה גומרת בה, ואין המאמר גומר בה. אם כן, מה הועיל בה מאמר? לאוסרה לאחין. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. המאמר או קונה או לא קונה. מה טעם ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי? מספקא ליה האם יבמה יבא עליה, זו הביאה. ולקחה לו לאשה, זה המאמר. וכשם שהביאה גומרת בה, כך המאמר גומר בה. או יבמה יבא עליה, והרי היא לקוחה לו על ידי ביאה זו,והמאמר לא הועיל בה כלום. °רבי אלעזר בן ערך רבי אלעזר בן ערך אומר. המאמר קונה קניין גמור ביבמה. מה טעם ד°רבי אלעזר בן ערך רבי אלעזר בן ערך? שנאמר ולקחה לו לאשה. הרי היא כקידושי אשה. מה קידושי אשה קונין קניין גמור. אף המאמר קונה קניין גמור ביבמה. אי זו היא מאמר ביבמה? שאומר לה הרי את מקודשת לי בכסף ובשוה כסף. תנן, עשה בה מאמר ומת. שנייה חולצת ולא מתייבמת. בין רבנין בין °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מודיי בה ששניה חולצת. כרבנין, שאמרו שמאמר קונה במקצת,חולצת ולא מתיבמת שכן צד שקנה בה מאמר, כנגדו אסור בצרה שהיא צרת אחיו שלא היה בעולמו. וצד שלא קנה בה מאמר, כנגדו הותר בצרה. לפיכך חולצת ולא מתייבמת. ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שאמר שהמאמר או קונה הכל או לא קונה כלום חולצת ולא מתייבמת. דאי קנה מאמר, שתיהן אסורות זו משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, וזו משום צרתה. דווקא שקדם נולד ואחר כך עשה מאמר לא קנה מאמר, הראשונה אסורה והשנייה מותרות. מספק, חולצת ולא מתייבמת. מה נפיק מן ביניהון? היה נשוי שני נשים ומת בלא בנים ועשה אחיו מאמר בראשונה ובא על השנייה. על דעתין דרבנין, הראשונה אשתו שקנה במקצת וכשבא על השניה הוי ביאת צרת ערוה והוולד ממזר, ול°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי הוי ספק ממזר ומותר לבא בקהל

-----------------------------------דף י

[עריכה]
ירושלמי מאיר יבמות י


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד א] תנן, עשה בה מאמר ומת. שנייה חולצת ולא מתייבמת מפני שעשה בה מאמר. הא אם לא עשה בה מאמר, אף שהיתה זקוקה לו, השניה מתייבמת לאח שנולד. ואין לו זיקה בה? ולמה השניה לא נאסרת משום צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה? אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°, קיימתה כההוא דאמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. שומרת יבם שמתה, מותר באמה. שאף שזיקה היתה לו בה, כיון שמתה בטלה זיקתה, אף הכא כיון שמת בטלה זיקתו שזיקה זה דרבנן ואין זיקה אלא מחיים,

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה ב

[עריכה]

מתני': ב_בשני אחין, ומת אחד מהן, וייבם השני את אשת אחיו, ואחר כך נולד להן אח ומת. הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשנייה משום צרתה. עשה בה מאמר ומת. שנייה חולצת ולא מתייבמת. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, מייבם לאיזו שירצה. או חולץ לאיזו שירצה:
גמ'. תנן. עשה בה מאמר ומת. שנייה חולצת ולא מתייבמת. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, מייבם לאיזו שירצה. או חולץ לאיזו שירצה. קא סלקא דעתין ש°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי דיבר על הסיפא ואמר שאם עשה בה מאמר ומת מייבם לאיזו שירצה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר , המאמר או קונה או לא קונה, ואת אמר אכין? שמייבם לאיזו שירצה. וחש לומר שמא קנה מאמר, ונמצא מתחייב עליה משם אשת אחיו שלא היה בעולמו. ועל השניה משום צרתה? ואף מה שאמר שחולץ לאיזו שירצה קשה. וחולצין לבעלת מאמר והשניה נפטרת? וחש לומר שמא לא קנה מאמר ונמצאת השנייה זקוקה לו? הוויי, מה דאמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי על הרישה, בשיבם השני את אשת אחיו ואחר כך נולד. דכיון דכשנולד כבר נתייבמה, לא היתה עליו זיקת נשואי אחיו הראשון מעולם ומותרת לו, ומיבם או חולץ לאיזה שירצה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, מודה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בראשונה במשנה הקדמת שנולד ואחר כך ייבם השני את אשת הראשון ומת. שהראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשנייה משום צרתה. אשכח תני עוד היא במחלוקת. לרבי יוחנן רבי יוחנן°, מה בין ראשונה ומה בין שנייה? ראשונה בא ומצאה באיסור שבא ומצאה כשהיא זקוקה. והשנייה בא ומצאה בהיתר שכשנולד כבר הייתה נשואה לאחיו השני ופקעה זיקת הראשון. רבי יוחנן רבי יוחנן° בעי, אשת אביו שמצאה לפני אחד מן השוק שמת אביו קדם שנולד והלכה צרת אימו ונשאת לאחר מן השוק. מה אמר בה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, מפני שמצאה בהיתר מותרת? לא אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, אלא על ידי אחין מן האב שמצאנו שהתורה התירה בהם על ידי מצוות יבום. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בעי. אשת אחיו מאמו שמצאה לפני אחד מן השוק, מה אמר בה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי? מפני שמצאה בהיתר מותרת? לא אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אלא על ידי אחים מאב שרק בהם מצאנו שהתורה התירה על ידי מצוות יבום. דרבי יודן רבי יודן° בעי, ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי צרת אחות אמו שמצאה לפני אחד מן השוק שהיה אחיו מאביו נשוי לשתי נשים, אחת מהן היא אחות אמו ומת. וצרת אחות אמו נישאת לאחד מן השוק, ואחר כך נולד הוא מפני שמצאת בהיתר מותרת? רבי אבין רבי אבין° בעי

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד ב] גרושה שנעשית אלמנה ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מאי כגון שהיה אחיו חלל ונשא גרושה ואחר כך נולד הוא ומת אחיו הנשוי גרושה האם כיוון שמצאה אלמנה תהיה מותרת לו ביבום? את אמר דמה דאמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי זה על ראשה ביבם ואחר כך נולד. ועל זה אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שמייבם או חולץ לאיזה שירצה. מה אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי על הסיפא בבעלת מאמר שעשה מאמר ואחר כך נולד? נישמעינה מן הדא. דתני, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, ביאתה וחליצה של אחת מהן הכוונה שחלץ לשניה, פוטרת צרתה את בעלת המאמר. ואם חלץ לבעלת מאמר, אף השנייה צריכה חליצה. דאת אמר ביאתה או חליצתה של אחת מהן של השניה פוטרת צרתה את בעלת המאמר ממה נפשך. דאי קנה מאמר, שתיהן נשיו, ונפטרה בחליצת חבירתה. ואי לא קנה מאמר, אין הראשונה צריכה חליצה. ואם חלץ לבעלת מאמר, אף השנייה צריכה חליצה, שמא לא קנה מאמר ולא נגעה בה חליצה. וייבם? למה אינו יכול ליבם לשניה אחר שחלץ לבעלת המאמר? שמא קנה מאמר ונפטרה בחליצת חבירתה. מה נפיק מן ביניהון? בא על השנייה. על דעתין דרבנין שמאמר קונה במקצת, ביאת השניה ביאת ערוה היא. שהיא צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו במקצת. על דעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, אינה ביאת ערוה שאם לא קנה מאמר, השניה מותרת. ואם קנה מאמר, הרי שניהם מותרות. בא על הראשונה ובא

-----------------------------------דף יא

[עריכה]
ירושלמי מאיר יבמות יא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד א] על השנייה. על דעתין דרבנין, הראשונה ביאת ערוה שמאמר קונה במקצת, והוי אשת אחיו שלא היה בעולמו במקצת. והשנייה צריכה גט וחליצה דהוי ליה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו במקצת והוה ביאה פסולה ששויוה רבנן כמאמר שצריך גט וחליצה. על דעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שתיהן צריכות גט מספק. הראשונה צריכה גט, שמא קנה מאמר ופקע דין אשת אחיו שלא היה בעולמו ותפס בה יבום והיא אשתו וצריכה גט. ושמא לא קנה מאמר ולא נפלה לפניו ליבום ואין ביאתה כלום ואינה צריכה גט, וכשבא על השניה שמא לא קנה מאמר והראשונה לא נפלה לפניו וקנה את השניה בייבום והיא אשתו וצריכה גט. ושמא קנה מאמר והראשונה נקנת לו בביאה והשניה נפטרה בביאת חבירתה ואינה צריכה גט. אמר רבי זעורה רבי זעורה° בשם רבי ששת רבי ששת°. תני תמן בבבל, לדברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שתיהן אסורות. וקשיא, אי קנה מאמר שתיהן מותרות. ואי לא קנה מאמר, הראשונה אסורה והשניה מותרת ולמה אסרו את שניהן? לעולם ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מאמר לא קונה אלא לזיקה שמבטל זיקת שאר אחיו ונהית זקוקה רק לו ושניהן אסורות. הראשונה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו. והשניה משום שהיא צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה. אף זה קשיא דאי קנה זיקה שתיהן מותרות. לא קנה זיקה הראשונה אסורה והשנייה מותרת. אלא שמא זיקת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כמאמר דרבנן. כמה דרבנן אמרו, המאמר קונה ומשייר. כן אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, זיקה קונה ומשיירת. אם כך ממה נפשך תהא השנייה מותרת? דצד שקנה זיקה להיות כאשתו, היתר בצרה. דהא מצאה לראשונה בהיתר ולא הויא שנייה צרת ערוה. וצד שלא קנה, נמי היתירא הוא, דהא לאו צרתה היא: אמר שמי, וכי דנין מה נפשך בעריות? מה כדון? כהיא דאמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא°. כל יבמה שאין כולה לפנים היינו שיש בה צד שאוסר ליבמה, אף צד הקנוי שבה שהיא זקוקה לו נידון לשם כאילו כולה ערוה. וערוה פוטרת צרתה. וכאן כיוון שחלק מהראשונה אסורה עליו משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, גם אותו חלק שנקנה לשני ונופלת לפניו ליבום, נחשב ערווה והשניה אסורה משום צרת ערווה

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה ג

[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד ב] מתני': כלל אמרו ביבמה. כל שהיא אסורה איסור ערוה, לא חולצת ולא מתייבמת. ב_גאיסור מצוה שניות שהן מדרבנן ואיסור קדושה איסורי לאוין, חולצת ולא מתייבמת. ב_דאחותה שהיא יבמתה, או חולצת או מתייבמת: דאף שאם נפלו שני אחיות לפני שני אחים כיוון שכל אחת היא אחות זקוקתו, חולץ ולא מיבם. אבל אם הייתה אחת מהן ערווה עליו הרי השניה מותרת ביבום
גמ': אמר רבי זעירא רבי זעירא°. עד דאנן תמן בבבל, אפקינן מצאתי העמדה לארבע עשרה מתוך החמש עשרה שמנתה המשנה שיתקים בהם אחותה של הערווה שהיא יבמתה שיהיו שני אחיות באותו סוג ערוה כגון שאחת תהיה חמותו של אח אחד ולשני תהיה מותר ואילו אחותה שהיא צרתה תהיה חמותו של האח השני ותהיה מותרת לראשון מתייבמת חוץ מבתו שאי אפשר ששני אחים ישאו שני אחיות שכל אחת היא ביתו של השני. שהרי כדי שיהיו אחיות צריך שהם יהיו מאותה אם. והרי ברגע שאח אחד נשא אותה לאשה, שאר האחים אסורים בה משום אשת אח. כד סלקינן להכא, שמעינן לדתני רבי חייה רבי חייא רבה°. דתני רבי חייה רבי חייא רבה° בתו מאנוסתו, נשואה לאחיו מאביו, ולה אחות מאם מאח אחר שאנס אותה, נשואה לאחיו השני, ומת בלא בנים. הרי זה אסור בבתו ומותר באחותה. וזה אסור בבתו ומותר באחותה. הדא היא אחותה כשהיא יבמתה מתייבמת. תנן, איסור מצוה שניות שהן מדרבנן ואיסור קדושה איסורי לאוין, חולצת ולא מתייבמת. פשיטא הדא מילתא שאם חלץ לאיסור מצוה ואיסור קדושה נפטרה צרתה ששניהן חיבות חליצה. וחליצת אחת מהן פוטרת את השניה. בא עליה מהו? שהרי המשנה אמרה שאינה מתיבמת. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אמר, איתפלגון רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ורבי יוחנן רבי יוחנן°, רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר נפטרה צרתה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, לא נפטרה צרתה. רבי שמי רבי שמי° מחלף שמועה בין רבי יוחנן רבי יוחנן° לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° . מסתברא כרבי שמי רבי שמי°. דבכל אתר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° סמך לרבי חייה רבה רבי חייא רבה°, ותני רבי חייה רבי חייא רבה°, איסור מצוה ואיסור קדושה, חלץ לה או בא עליה, נפטרה צרתה.

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה ד

[עריכה]

מתני': ב_האיסור מצוה, שניות מדברי סופרים. איסור קדושה, אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין:

גמ’: איסור מצוה זה עריות מדברי סופרים. ולמה נקרא איסור מצווה? שמצוה מן התורה לשמוע את דברי סופרים. ואיסור קדושה זה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ולמה נקראו כך? דכתיב (ויקרא אמור כא ח) וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב

-----------------------------------דף יב

[עריכה]
ירושלמי מאיר יבמות יב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד א] ואית דמחלפין דאיסור מצווה, זה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. דכתיב (ויקרא בחקותי כז לד) אלה המצות וכל שם מצוה אחת. ואיסור קדושה זה עריות מדברי סופרים. דאמר רבי יהודה בן פזי רבי יהודה בן פזי°, למה סמך הכתוב פרשת עריות לפרשת קדושין? ללמדך שכל מי שהוא פורש מן העריות, נקרא קדוש. שכן שונמית אומרת לאישה (מלכים ב ד', ט') הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא. אמר רבי יונה רבי יונה°. קדוש הוא, ואין תלמידו קדוש. מהיכן ידעה? רבי אבין רבי אבין° אמר, שלא הביט בה. ורבנן אמרין, שלא ראה טיפת קרי מימיו. אמתיה דרבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° אמרה, מן יומי לא חמית מילה בישא על מנוי דמרי  מעולם לא ראיתי דבר רע-קרי על בגדיו של אדוני. כתיב (מלכים ב ד', כ"ז) ויגש גיחזי להדפה. מהו להדפה? אמר רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°, שנתן ידו בהוד שביופיה בין דדיה. מניין לשניות? רבי חונא רב הונא° אמר דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם. האלה פירושו קשות כמו אילי הארץ מיכן שיש למטה מהן. ואלו הן השניות. אם אביו, אם אמו, אשת אבי אביו. ואשת אבי אמו. אשת בן בנו, ואשת בן בתו. אשת אחי אמו, ואשת אחי אביו מאמו. תני, רבי חנין רבי חנין° אומר. כולהון אין להן הפסק, כגון כמו שאם אביו אסורה כך אם אם אביו ואם אם אם אביו אסורה עד סוף הדורות. חוץ מאשת אבי אמו שאשת אבי אבי אימו כבר מותרת. בר קפרא בר קפרא° אמר, כולהון יש להן הפסק ורק אלו שמנו חכמים אסורות, וראיה שלבר קפרא בר קפרא° יש הפסק, דבר קפרא בר קפרא° מוסיף אם אבי אמו, ואם אבי אביו ואם לא היה סובר שלכלם יש הפסק לא היה צריך למנות את אלו שהרי אם אבי אביו כבר אסורה משום שהיא למעלה מאם אביו. רב רב (אמורא)° אמר. כלת בנו יש לה הפסק וכלת בן בנו כבר מותרת. למה פליג? במה היא שונה מהשאר שלהם אין הפסק? כלת בנו ממקום אחר באת שאינה מקרבת דם כמו כל האחרים אלא מן הנישואים. רב רב (אמורא)° אמר זרע היוצא ממנו אסור לעולם דבת בנו ובת בתו ובת בן בנו ובת בן בתו אסורים עד סוף הדורות. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, לטעמי דרב רב (אמורא)°, אברהם אסור בכל נשי ישראל. שרה אסורה בכל אנשי ישראל. רב רב (אמורא)° אמר. כל שאילו נקיבה מן התורה אסורה. כיוצא בו זכר, אשתו אסורה. אחות אביו, נקיבה אסורה. אחי אביו זכר, אשתו אסורה. אחות אמו,נקיבה אסורה. אחי אמו זכר, אשתו אסורה. בת בנו נקיבה, אסורה. בן בנו זכר, אשתו אסורה. בת בתו נקיבה, אסורה. בן בתו זכר, אשתו אסורה. אמר רבי יעקב דרומייא רבי יעקב דרומייא° קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, אית לך אף עוד תרתי. אמו תורה. אם אמו שנייה לה. אסרו אם אביו מפני אם אמו. אשת בנו תורה. אשת בן בנו שנייה לה. אסרו אשת בן בתו מפני אשת בן בנו. אמר רבי מתנייא רבי מתניה°. אית לך אף עוד תרתי. אשת אביו תורה. אשת אבי אביו שנייה לה, אסרו אשת אבי אמו מפני אשת אבי אביו. אשת אחי אביו מאביו תורה. אשת אחי אביו מאמו שנייה לה. אסרו אשת אחי אמו מאמו, מפני אשת אחי אביו מאמו.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד ב] רבי חונה רב הונא° שמע כולהון רמז לכל השניות מן הדא קרייא. כתיב (ויקרא כ', י"ד) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה הוא באש ישרפו אותו ואתהן וכתיב (ויקרא אחרי מות יח יז) ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה לא תיקח, שארה הנה זימה היא. זימה זימה לגזירה שוה. מה למטן שלשה דורות אשה בתה ובת ביתה. אף למעלן שלשה דורות אשתו חמותו ואם חמותו. מה למטן בלא תעשה דכתיב לא תיקח, אף למעלן בלא תעשה. מה למעלן דרך נישואין דכתיב איש אשר יקח ואם אנס אשה אמה מותרת. אף למטן דרך נישואין ואם אנס אשה בתה מותרת. מה למעלן בשריפה. אף למטן בשריפה. מה למטן, עשה בת זכר כבת נקיבה דכתיב בת ביתה ובת בנה. אף למעלן עשה אם זכר כאם נקיבה. מה אית לך למימר לרבות למעלה?, אם חמיו ואם חמותו. עד כאן הכל דאוריתא אמרו חכמים לא תהיה אם אביו כאם חמיו? לא תהיה אם אמו כאם חמותו? אסרו אשת אבי אביו מפני אם אביו. אסרו אשת אבי אמו מפני אם אמו. לא תהיה אשת בן בנו כבת בן אשתו? לא תהיה אשת בן בתו כבת בת אשתו? והוסיפו את כל השניות הללו. התיב רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. והא מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° שאמר כל שנקבה אסורה משום ערוה, בזכר אשתו שנייה. דתנן. מותר הוא אדם באשת חורגו אשת בן אשתו מאחר, ואסור בבתו של חורגו דכתיב את בת בנה לא תיקח. וחורגתו שמא אינו אסור בה? הרי חורגתו נקבה אסורה והרי חורגו זכר, ואשתו מותרת? אמר רבי זריקן רבי זריקא° בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. אשת חמיו אסורה מפני מראית העין. אי תימר תורה. הרי דוד שנשא רצפה בת איה שנאמר (שמואל ב יב ח) ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. שני חורגים שגדלו בבית אחד, אסורין להינשא מפני מראית העין. אתא עובדא קומי רבי חנינה בריה דרבי אבהו רבי חנינה בריה דרבי אבהו° ואמר, יסבון באתר דלא חכמין להון  ינשאו במקום שלא מכירים אותם. תמן תנינן, (כריתות ג ה) יש בא ביאה אחת וחייב עליה שש חטאות. הבא על בתו, חייב עליה משום בתו ואחותו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואשת איש ונדה. והבא על בת בתו, חייב עליה משום בת בתו וכלתו ואחות אשתו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואשת איש ונדה, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר אם עבר הזקן ונשאה חייב עליה משום אשת אב, וכן הבא על בת אשתו ועל בת בת אשתו:

, רבי עובדיה מברטנורא מסכת כריתות פרק ג בתו ואחותו - כגון שבא על אמו והוליד ממנה בת והרי היא בתו ואחותו מאמו, ואשת אחיו שנישאת לו קודם לכן ומת, ולאחר מיתתו נשאה אחי אביו ובא זה אביה עליה בנדתה, והשתא איסור בתו ואחותו באין כאחת. ואף על פי שהיא ממזרת ואסורה לבוא בקהל, כשנישאת לאחי אביה קידושין תופסין בה, לפי שקידושין תופסין בחייבי לאוין. אי נמי, אם היו אחי אביה ממזרים, מותרים לישא אותה לכתחילה, ונאסרה על אביה משום אשת אחיו לפי שהוא איסור מוסיף, שמתחילה היתה מותרת לאחי אביה כולן, וכשנישאת לאחד מהן נאסרה על כל האחין, ומתוך שחל עליה שם אשת אח לגבי שאר האחים שהיתה מותרת להן, חל עליה נמי שם אשת אח לגבי אביה להתחייב עליה נמי משום אשת אחיו. מת אחיו ונישאת לאחי אבי אביה, מגו דאתוסף בה איסורא לגבי שאר אחי אביו, אתוסף בה איסורא נמי לגבי דידיה. הויה לה אשת איש, מגו דאתוסף איסורא לגבי עלמא, אתוסף איסורא לגבי דידיה. פירסה נדה, מגו דאתוסף איסורא לגבי בעלה. אתוסף איסורא נמי לגבי דידיה:חייב עליה משום בת בתו וכלתו - כגון שנשאה בנו: ואחות אשתו - שהיה נשוי את בת חתנו שהיא אחות בת בתו מן האב: ואשת אחיו - שמת בנו ונשאה אחיו של זה:ואשת אחי אביו - שמת אחיו ונשאה אחי אביו: אם עבר הזקן - אביו של זה, ונשאה, ואחר כך בא עליה זה, חייב אף על אשת האב. ואף על גב דאשת אחיו היא, דהא מחייבינן ליה לבריה משום אשת אחי אביו, אלמא אסורה ליה לאביו משום אשת אח ואין לה אישות בה, הכא במאי עסקינן כגון שנפלה לפניו ליבום מאחיו, שמת בלא בנים ויבמה הוא ונשאה, והאי עבר הזקן דתנן, היינו משום שהיא לו באיסור שניה בלבד, משום בת בת בנו ומשום כלת בנו דשתיהן שניות מדברי סופרים. ואם תאמר, כלתו היא, דהא מחייבינן ליה לבריה משום אשת אח. לאו פרכא היא, דאיכא לאוקמי דאשת אחיו של בנו מאמו היא, ולא כלתו של אב היא, אלא אשת חורגו ומותרת לו. ואם תאמר, ומאי איסור מוסיף איכא בבת בתו כשעבר אביו ונשאה דקא מחייבת ליה נמי משום אשת אב. הא מלתא בעו לה בגמרא, ותירצו, כגון דאיכא ברא לסבא אחיו של זה הוא, דמגו דאתוסף בה איסורא גבי ההוא ברא משום אשת אב, אתוסף נמי גבי דידיה: ,

°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. אם עבר הזקן ונשאה. על איזה איסור עבר? עבר על דברי סופרים שלקח את כלת בנו אשת בן בנו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אבהו רבי אבהו° רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאל לרבי יוחנן רבי יוחנן°, הדא אמרה, שניות אין להן הפסק שהרי אסרנו סבא בכלת נכדו שהיא אשת בן בן בנו. הוא אמר כך לפי שהוא סבר שמה שנאמר אם עבר הזקן ונשאה הכוונה לסבא? אמר ליה, וכי שנייה לשניות שנינו? לא שנייה רק לדברי תורה? אין הכוונה לסבא אלא לאבא שנאסר משום שניות שהיא אשת בן בנו. וכולהון משום כלת בנו שכל השניות לא גזרו עליהן אלא משום כלת בנו דבני בנים נקראו בנים שנא' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וכתיב ערות כלתך לא תגלה אשת בנך הוא. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° בשם רבי יונה רבי יונה°. רבי אבהו רבי אבהו° לא אמר כן אלא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]


-----------------------------------דף יג

[עריכה]
ירושלמי מאיר יבמות יג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד א] רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאל לרבי יוחנן רבי יוחנן°. שמנה שניות שנינו, ואם תוסיף את זה כלת בן בנו, הרי תשע. אמר לו כולהון כלת בן בנו משום כלת בנו

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה ה

[עריכה]

מתני': ב_ומי שיש לו אח מכל מקום אפילו ממזר, זוקק את אשת אחיו לייבום, ואחיו לו לכל דבר, חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה ו

[עריכה]

מתני': ב_זמי שיש לו בן מכל מקום אפילו ממזר, פוטר את אשת אביו מן הייבום, ב_חוחייב על מכתו ועל קללתו. ובנו לו לכל דבר. חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית:
גמ': רבי אבין רבי אבין° בעי. ובנו לכל דבר אפילו לפרייה ורבייה? האם איסור שניות נוהג בו כגון שיהיה אסור באשת בן בנו ממזר. גוי שבא על בת ישראל וילדה בן. ואחר כך התגייר ובא עליה וילדה בן. וכן ישראל שבא על גויה וילדה לו בן ואחר כך התגירה, ומשבאת לישראל ילדה לו בן, בכור לנחלה ואינו בכור לכהן. גוי שבא על גויה וילדה בן, אחר כך שניהם התגירו והולידה בן. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר כששניהם גוים יש להם יוחסין לכן הראשון בכור לנחלה. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, גוים אין להם יוחסין. והא כתיב (מלכים ב כ', י"ב) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו? על ידי שכיבד זקינו זכה להתיחס. והא כתיב (מלכים א ט"ו, י"ח) וישלח המלך אסא אל בן הדד בן טברימון בן חזיון מלך ארם היושב בדמשק לאמר וכ”ו? לא לייחסו בא אלא לאמר שהיה קוצץ בן קוצץ רוצח בן רוצח. כמה דאת אמר (אסתר ט', כ"ד) כי המן בן המדתא. וכי בן המדתא היה הרי נכדו היה? אלא צורר בן צורר. אוף הכא קוצץ בן קוצץ. אמר רבי תנחומא רבי תנחומא°, כך משיב רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° את רבי יוחנן רבי יוחנן°, והא כתיב (שמואל ב ט י) ולציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים. והרי ציבא היה העבד של שאול וכתוב שהיה לו בנים. ועבדים יש להן ייחוס? פשיטא שלא. ואף על פי כן קרא אותם בנים. ואף בגוים אף שאין להם יחוס הפסוק קרא להם בנים. אמר לו, אצל ציבא זה מקרה מיוחד שהכתוב בא למנות שומטין של מפיבושת להראות כמה כח היה לציבא, שבעזרתם הוא השתלט על נכסי מפיבושת. שפחה, דכתיב (שמות משפטים כא ד) האשה וילדיה תהיה לאדניה. נכרית, רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר בשם °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי כתיב (דברים ואתחנן ז ג ד) לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך, כי יסיר את בנך מאחרי. לא נאמר כי יסירו ולא כי תסיר אלא כי יסיר. מלמד שבנך מישראלית קרוי בנך. ואין בנך מגויה קרוי בנך אלא בנה. יעקב איש כפר גבוריה אזל לצור. אתון שאלין ליה, מהו מיגזר בריה דארמייתה בשובתה  האם מותר למול בנה של גויה בשבת כשהאבא יהודי? סבר מישרי לון מן הדא דכתיב (במדבר במדבר א יח) ויתילדו על משפחותם לבית אבותם. שמע רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° אמר, כי ייתי אייתוניה דילקי  כשיגיע תביאו אותו שילקה. אמר ליה מאיכן אתה מלקיני? אמר ליה, מן הדא דכתיב (עזרא י', ג') ועתה נכרות ברית לאלהינו להוציא כל הנשים והנולד מהם. אמר ליה, מן הקבלה את מלקיני אולי היתה זו הוראת שעה? אמר ליה כתיב (עזרא י', ג') וכתורה יעשה, משמע שעשו על פי דין תורה. אמר ליה, מן הדא אורייה? מה המקור בתורה אמר לו, מן ההיא דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי. כתיב (דברים ואתחנן ז ג ד) לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. לא נאמר כי יסירו ולא כי תסיר אלא כי יסיר. מלמד שבנך מישראלית קרוי בנך. ואין בנך מגויה קרוי בנך אלא בנה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד ב] אמר ליה. חבוט חבטך הכני, דהוא טבא בקלטא שההלכה תקלט ולא תשכח

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה ז

[עריכה]

מתני': ב_טמי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע אי זו קידש. נותן גט לזו וגט לזו. ב_ימת ולו אח אחד, חולץ את שתיהן. היו לו שנים, אחד חולץ ואחד מייבם. קדמו וכנסו, אין מוציאין מידו:
גמ'. תנן, מי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע לאי זו קידש, נותן גט לזו וגט לזו. מת ולו אח אחד, חולץ לשתיהן. בכל אתר  בכל מקום את אמר, אין חליצה אחר חליצה. והכא אמר הכין? כאן בוודאי, כאן בספק. תנן, היו לו שנים, אחד חולץ ואחד מייבם שלאחר שאחת נחלצה השניה מותרת לשני ממה נפשך. שאם היא אשת אחיו, הרי מיבם. ואם אינה אשת אחיו, הרי היא מותרת לו. בכל אתר את אמר, בכל מקום שאין אומרים לו ייבם אין אומרים לו חלוץ. והכא את אמר הכין שהראשון חולץ ולא מיבם? כאן בוודאי כאן בספק. קדמו וכנסו אין מוציאין מידן

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה ח

[עריכה]

מתני': ב_יאשנים שקידשו שתי אחיות, זה אינו יודע לאי זו שקידש וזה אינו יודע לאי זו קידש. זה נותן ב' גיטין, וזה נותן ב' גיטין. מתו, לזה אח ולזה אח. זה חולץ לשתיהן, וזה חולץ לשתיהן. לזה אחד ולזה שנים. היחידי חולץ את שתיהן, והשנים, אחד חולץ ואחד מייבם. קדמו וכנסו אין מוציאין מידן:

גמ'. תנן, קדמו וכנסו אין מוציאין מידן. תני, אחד ישראל ואחד כהנים כסדר הזה. תנן, לזה אחד ולזה שנים. היחידי חולץ את שתיהן, והשנים, אחד חולץ ואחד מייבם. הדא דאת אמר, בשחלץ האחד ואחר כך ייבם השני. אבל אם ייבם בתחילה, אסור. שמא ימות אחיו קדם שיחלוץ לשניה, ואולי השניה היא היבמה ונמצא כבא על אחות יבמתו. אמר רב חסדא רב חסדא°, ממה שראינו שאם קדמו וכנסו אפילו כהנים אין מוציאים מידם אף שהראשון בא על אחות זקוקתו, משמע שזקוקה אינה כאשתו לאסור את אחותה אם כך גם חלוצה אינה כגרושה. הדא אמרה, הבא על אחות חלוצתו, לא פסלה מן הכהונה. אמר רבי יוסי בר רבי אבא רבי יוסי בר רבי אבא°, תני רבי חייה רבי חייא רבה°. הבא על אחות חלוצתו, לא פסלה מן הכהונה. תנן, מתו. לזה אח ולזה אח. זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן. בכל אתר  בכל מקום את אמר, אין חליצה אחר חליצה. והכא את אמר אכין? כאן בוודאי כאן בספק. תנן, לזה אחד ולזה שנים. היחידי חולץ לשתיהן. והשנים, א' חולץ ואחד מייבם. בכל אתר  בכל מקום את אמר, כל

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

6 ב_ו מיי' פ א' מהל' יבום וחליצה הלכה ו', טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ז סעיף א', סמ"ג עשין נא, סמ"ג לאוין קד, סמ"ג לאוין קה:

7 ב_ז מיי' פ א' מהל' יבום וחליצה הלכה ג', טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ו סעיף ב':

8 ב_ח מיי' פ ה' מהל' ממרים הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"א סעיף ח':


[ע"ב]

9 ב_ט מיי' פ ט' מהל' אישות הלכה ג', טור ושו"ע אה"ע סי' מ"א סעיף ב', סמ"ג עשין מח:

10 ב_י מיי' פ ח' מהל' יבום וחליצה הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ו סעיף א', סמ"ג עשין נב:

11 ב_יא מיי' פ ח' מהל' יבום וחליצה הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ו סעיף ג':

-----------------------------------דף יד

[עריכה]
ירושלמי מאיר יבמות יד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד א] מקום שאין אומרים לו ייבם, אין אומרים לו חלוץ. והכא את אמר אכין? כאן בוודאי כאן בספק. קדמו וכנסו אין מוציאין מידן

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה ט

[עריכה]

מתני': לזה שנים ולזה שנים. אחיו של זה חולץ לאחת, ואחיו של זה חולץ לאחת. אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה, ואחיו של זה מייבם חלוצתו של זה. קדמו שנים וחלצו, לא ייבמו השנים. אלא אחד חולץ ואחד מייבם. קדמו וכנסו. אין מוציאין מידן:
גמ': הדא דאת אמר, בישראל אבל בכהנים אסור כי חלוצה אסורה לכהן

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה י

[עריכה]

מתני': ב_יבמצוה בגדול לייבם, ב_יגואם קדם הקטן, זכה. הנטען על השפחה, ונשתחררה. ועל הנכרית, ונתגיירה, הרי זה לא יכנוס. ואם כנס, אין מוציאין מידו. הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו. אף על פי שכנס, יוציא:
גמ': מצוה בגדול לייבם שנאמר (דברים כי תצא כה ו) והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת. מה אנן קיימין? אם בנולד. יאמר קרייה  הפסוק, יקום על שם אחי אביו המת. אלא עד שיהא הנולד בכור שאין מיבמין אלא אם כן לא היו לאח שמת בנים, וזה שנולד יחשב הבכור שלו. מעתה אפילו היה לו בנים ומתו ואחר כך מת הוא, לא תהיה אשתו זקוקה לייבום שהרי הבן שנולד אינו בכור, שהרי היו לאח שמת בנים קדם. ואם תאמר שכך הדין, ויאמר קרייה  הפסוק, ובנים לא היו לו שמשמע שמעולם לא היו לו. ולמה נאמר אין לו? שמשמע שכעת אין לו אלא אם המילה בכור איננו עניין לנולד, תניהו עניין למייבם. שמצוה בגדול לייבם. תנן, הנטען על השפחה, ונשתחררה. או על הנכרית, ונתגיירה. הרי זה לא יכנוס. ואם כנס, אין מוציאין מידו. קידש, כמי שכנס ויכול לכנוס. אמרו לו בית דין שלא לכנוס וכנס. מוציאין מידו. כנס וגירש מהו שיחזיר? אם אומר את כן שאסור להחזיר , לא נמצאת מוציא ליזה על בניה שיאמרו שנולדו באיסור? הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו. אף על פי שכנס, יוציא. רב רב (אמורא)° אמר בנטען בעדים שראו שזינתה איתו. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי. אם בנטען בעדים, בהא תני, והוציאוה מתחת ידו של הבעל, אף על פי שכנס יוציא.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד ב] הא מתחת ידי אחר שגרשה בעלה ונשאת לאחר וגרשה יקיים. אם נטען בעדים, אפילו מתחת ידי אחר יוציא שהרי אסורה לבועל עולמית. אלא כן אנן קיימין. בנטען שלא בעדים והוציאוה. מתחת ידי אחר במקרה כזה שגרשה בעלה ונשאת לאחר וגרשה יקיים

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה יא

[עריכה]

מתני': ב_ידהמביא גט ממדינת הים, ואמר בפני נכתב ובפני נחתם. לא ישא את אשתו. אם העיד ואמר מת, הרגתיו, או הרגנוהו. לא ישא את אשתו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, הרגתיו, לא תינשא אשתו. הרגנוהו, תינשא אשתו:
גמ'. תנן התם, האומר קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה, ובא אחד ואמר אני קידשתיה, נאמן. מהו נאמן? שמואל שמואל (אמורא)° אמר, נאמן ליתן גט אבל לא לכנוס. אסי רבי אסי° אמר, נאמן לכנוס. רב הונא רב הונא° אמר בשם רב רב (אמורא)° נאמן לכנוס רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, נאמן לכנוס ואין למידין הימינו דבר אחר. מהו אין למידין הימינו דבר אחר? כגון האומר אחת משדותיי מכרתי, ואיני יודע למי מכרתיה. ובא אחד ואמר אני הוא שלקחתיה. לא כל הימינו. אף בקידושין כן. האומר אחת מבנותי קידשתי ואיני יודע למי קדשתיה. ובא א' ואמר אני קידשתיה. לא כל הימינו. ואין זה דומה לאמר קידשתי את ביתי ואיני יודע למי. ששם הוא מודה שיצאה מרשותו רק לא יודע מי זכה בה. ואילו כאן לגבי כל שדה או בת ספק אם יצאה מידו, והמוציא מחברו עליו הראיה.

-----------------------------------דף טו

[עריכה]
ירושלמי מאיר יבמות טו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד א] מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° שאמר נאמן לכנוס, דתנן. המביא גט ממדינת הים ואמר, בפני נכתב ובפני נחתם. לא ישא את אשתו. רואים שאינו נאמן לכונסה. תמן, הוחזקה אשת איש בפני הכל ועל ידי גט זה באנו להוציאה מחזקתה, הלכך לא ישאנה משום לזות שפתים. ברם הכא, לא הוחזקה אשת איש אלא בפני שנים עדי הנשואין. ואולי לכשיבאו שנים יאמרו זה הוא שקידש. מתניתא פליגא על שמואל שמואל (אמורא)° שאמר שאינו נאמן לכנוס דתנן, זה אומר אני קידשתיה וזה אומר אני קידשתיה. שניהן נותנין גט. ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס משמע שנאמן לכנוס. פתר לה, באומר, לאחד משני אילו קידשתיה ואיני יודע אי זה הוא. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי יסא רבי אסי° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. קדם אחד מהן וכנס קדם שהשני נתן גט, מוציאין מידו. הדא דאת אמר, בשזה אומר אני קידשתיה וזה אומר אני קידשתיה. וקדם אחד מהן וכנס. אבל אם אמר אני קידשתיה וכנסה. ואחר כך בא אחר ואמר אני קידשתיה, לא כל הימינו להוציא אותה ממנו. ותני כן, אם משכנסה בא אחר ואמר אני קידשתיה, לא כל הימינו. הרגתיו, לא תינשא אשתו אפילו לאחר. מה נפשך, אי קטליה, אינו נאמן להעיד, דהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. לא קטליה, בחיים הוא. הרגנוהו תינשא אשתו. שמעיד שסיעתו קטליה אבל לא הוא, תינשא לאחרים ולא לו. אמרו לפני °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. מעשה בליסטים אחד, שנתפס בקיסרין שבקפודקייה. עם כשהוא יוצא ליהרג, אמר להן. צאו ואמרו לאשתו של שמעון בן כהנא שהרגתיו בכניסתו ללוד. ובא מעשה לפני חכמים, וקיימו את דבריו. אמר להן °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. משם ראייה. והלא לא אמר אלא הרגנוהו

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה יב

[עריכה]

מתני': ב_טוהחכם שאסר את האשה בנדר על בעלה. הרי זה לא ישאנה. מיאנה או שחלצה בפניו. ישאנה, מפני שהוא בית דין שהם שלושה, ולא חושדים ששנים ישקרו בשביל אחד. ב_טזוכולן שהיו להן נשים ומתו, מותרות להינשא להן. ב_יזוכולן שנישאו לאחרים, ונתאלמנו או נתגרשו, מותרות להינשא להן. ב_יחוכולם מותרות לבניהם ולאחיהם:

גמ’: תנן, החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה, הרי זה לא ישאנה. אומר אני, לכך התכוין מתחילה. מיאנה או שחלצה בפניו, ישאנה. מפני שהוא בית דין. שאין שנים מצויין לחטוא מפני אחד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד ב] תמן תנינן. המפקיד פירות אצל חבירו, אפילו הן אבודין לא יגע בהן. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. ימכור בפני בית דין מפני השב אבידה לבעלים. אמר רב אבא בר יעקב רב אבא בר יעקב° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. מה יהא בדמים? רב יהודה רב יהודה° אמר, מחלוקת °רבי עקיבה רבי עקיבא ו°רבי טרפון רבי טרפון. תני, בית דין שמכר בפניהם לא יקנו את הפירות מפני החשד. °רבי עקיבה רבי עקיבא אמר, רבי חייה בי רבי שבתי רבי חייה בי רבי שבתי° מקשי. הכא את אמר מיאנה או שחלצה בפניו, ישאנה מפני שהוא בית דין ולא חושדים ששנים ישקרו בשביל אחד. והכא את אמר הכין שלא יקנו את הפירות מפני שבית דין חשודים? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. תמן המקח דרכו להשתלש שכסף מתחלק. ברם הכא, אין שנים מצויין לחטוא מפני אחד שאשה ראויה רק לאחד. וכולן שהיו להם נשים ומתו, מותרות להינשא להן. לא אמרה אלא מתו, הא אם נתגרשו לא. וכולן כל הנשים הללו שנשאו לאחרים ונתאלמנו או נתגרשו, מותרות להינשא להן, שאין אדם מצוי לחטוא עכשיו בשביל ספק הנאתו שיוכל לבא לאחר זמן. וכולן מותרות לבניהן ולאחיהן. שאין אדם מצוי לחטוא, לא מפני בנו, ולא מפני אחיו

הדרן עלך פרק כיצד אשת אחיו

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_יבמות/פרק_שני"