שולחן ערוך אבן העזר קסא ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · קסא · ד · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

מצוה על הגדול ליבם או לחלץ. לא רצה או שאי אפשר לו לחלץ או ליבם כגון שהיה נשוי אחותה (ריב"ש סי' קנ"ט), חוזרין על כל האחים זה אחר זה דרך גדילתן. לא רצה, חוזרים אצל הגדול ואומרים לו: עליך המצוה, או חלץ או יבם. לא רצה לא לחלץ ולא ליבם, כופין אותו לחלץ ואין כופין אותו ליבם.

הגה: ואפלו אם נשבע הגדול שלא ליבם ולא לחלץ, כופין אותו ולא לקטן. ומכל מקום מתירין השבועה לגדול, אף על פי שאינה חלה, משום מראית העין (שם בריב"ש):

מפרשים

בית שמואל

(ג) לא רצה:    היינו שלא רצה ליבם ורוצ' לחלוץ מ"מ חוזרים ע"כ אחים שמא מייבם השני ויבום קטן עדיף וכן מוכח בש"ס במקשן מאי לאו לא רצה לייבם אלא לחלוץ למ"ד יבום קטן עדיף כן הוא האמת וכ"כ הרמב"ם לא רצה לייבם מחזירים וכולי וכ"כ בנ"י ולא כב"ח:


(ד) דרך גדילתן:    כ"כ תוס' ושאר פוסקים ולא כרמב"ם פ"ב דס"ל אחר שלא רצה הגדול הרי כולם שוים, ומבואר בהשגו' למ"ד דהוי מורדת אם לא רצה לייבם אף בכה"ג דגדול אין רוצה לייבם והשני רוצה והיא ממאנת בו ורוצה בשלישי היא מורדת וכן הוא דעת הרשב"א כמ"ש בהמגיד שם:


(ה) ואין כופין אותו:    אפי' למ"ד מצות יבום קודם אין כופין דאין אדם דר עם נחש בכפיפה:


באר היטב

(ג) לייבם:    רוצה הגדול והקטן ליבם אע"ג דביאת קטן וחליצת גדול ביאת קטן עדיפא. בזמן הזה מצות חליצה קודמת. ואם אין הגדול רוצה לא ליבם ולא לחלוץ יותר טוב לכוף לגדול לחלוץ מלכוף לקטן. ואם הקטן רוצה לחלוץ וגדול אינו רוצה לא לחלוץ ולא ליבם אין לכוף לגדול לחלוץ כיון דאפשר להעשות החליצה ע"י הקטן. הראנ"ח ח"ב סימן ל"ב ועיין סימן קע"ה.







▲ חזור לראש