ט"ז על אבן העזר קסא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
ואין היבם יכול לייבם אלא א' מהם בגמר' פרכינן ולייבם לתרווייהו ומשני דכתיב בית אחיו בית א' הוא בונה ואינו בונה ב' בתים ובטור סיים ע"ז ולא חולץ אלא א' מהם בגמ' פריך ולחלץ לתרווייהו ומשני דכתיב בית חלוץ הנעל בית א' הוא חולץ ואין חולץ ב' בתים וכתב ב"י כלומר א"צ לחלוץ אלא א' וכדי נסבא שהרי כבר כתב שחליצתה של אחת מהם פוטרת כולן וכן הוא בודאי דהא דפריך ולייבם לתרווייהו היינו שיהיה חיוב מן התורה ממילא לא יהיה זה בכלל אשת אח ומשני דל"צ לייבם לתרווייהו וממילא ישנו באיסור אשת אח וחייב כרת וכן נמי בחליצת תרווייהו פריך שיהי' חייב כן ומשני דאין בזה חיוב מן התורה ובזה אין איסור כלל אם יחלוץ גם לשנים דמה יזיק זה כיון שהותר' לשוק בחליצת הראשונה ה"ל כחולץ לפנויה מן השוק וזה פשוט אלא דמ"מ אביא ראיה מדברי תוס' פ' החולץ (יבמות דף מ"ד) ד"ה כי איכא תרתי לא תתקיים יבום תימא א"כ ל"ל קרא דאין חולץ לב' בתים עכ"ל דהיינו דפרכינן שם דלמא לא צותה התורה מצות יבום אלא כי איכא חדא אבל כי איכא תרי לא צותה התורה יבום כלל בזה מקדים התוס' דא"כ ל"ל מיעוט דלא יחלוץ לב' בתים כיון שאין שם מצות יבום ואי ס"ד שיש איסור מן התורה בחליצות ב' בתים הרי שפי' צריך קרא לזה דלא יעשה איסור ולא נימא דאין חיוב בחליצות ב' בתים אבל איסור אין בהם קמ"ל דיש איסור אלא פשוט דאין כאן איסור כלל ועוד ראיה ממ"ש בסי' ק"ע סעי' ח' דיבם א' וב' יבמות צריך לחלוץ לשתיהן היינו מדרבנן ואם יש איסור מן התורה לחלוץ לב' יבמות האיך תקינו רבנן לעבור על איסור דאורייתא אלא ע"כ דאין בזה איסור כלל מן התורה ולא מדרבנן וא"ל ממ"ש התוס' בדף ההוא לעיל מיניה ד"ה ולייבם חדא כו' כיון דחליץ לחדא א"א לייבם שנית כיון דאינו עולה לחליצה דאין חולץ לב' בתים משמע דהשנים מותרת לשוק עכ"ל וכ"כ התוס' בפ"ק דף י' אל תטעה לומר שמ"ש שאינה עולה לחליצה פרושו שיש איסור בחליצתה של שניה (אלא) ה"ק דאינה במצות חליצה מן התורה ממילא מותרת לשוק וא"כ הוא באיסור אשת אח והיאך ייבם אותה ומ"מ נראה ליישב יותר לשון של הטור שכ' שנית ולא חולץ אלא א' מהם (ור"ל) דודאי אין מן הראו' לעשות כן כיון דהתורה פטרה והאיך ניקום ונתייבם ונראה ככופר במדרש חכמים בקרא דבית א' הוא חולץ ותו דיפסלנה מכהונה לפי דעתו שהיא ראויה לחליצה ע"כ כתב הטור שנית דאין ראוי לעשות כן אבל פשוט הוא דאי מקרי א' מן השוטים וחלץ גם לשניה דאין כאן חליצה כלל ומותרת לכהונה ול"ד למ"ש סי' קנ"ו סעי' י"ב דלא תחלוץ ולא תתייבם עד שיבואו עדים מטעם דאתא מצריכה כרוז להיות מותרת לכהן ואיכ' דלא שמע הכרוז ויראה חלוצה שריא לכהונה ויאמר חלוצה מותרת לכהן שאני התם דאי אנן מצריכינן לה חליצה מספק ימשך מכשול מתחת ידינו ע"כ גזרו רבנן דלא תחלוץ משא"כ בהאי מלתא דודאי שום ב"ד לא יניחו לחלוץ לשניהן אלא דאי מתרמי שיעשה איזה אדם שלא כדין בודאי במלתא דלא שכיח' כלל כי האי לא גזרו רבנן ואין עליה שם חלוצה כלל ומותרת לכהן כמו מי שחולץ לפנוי' מן השוק דודאי לא גזרו רבנן בזה כ"ז נ"ל פשוט וברור אלא שראיתי למו"ח ז"ל שחלק על הב"י בזה ושויה לטועה ח"ו וכתב שיש איסור מן התורה בחליצת השניה וראייתו מן התורה שזכרתי שכתבו שאינה עולה לחליצה כו' דמסיק שאם עבר וחלץ לה אסורה לכהונה מדרבנן כמו בסימן קנ"ו שזכרתי וכ"ז אינו נראה כלל אלא כדברי הב"י עיקר וכמו שזכרנו:
סעיף ב[עריכה]
אלא לפסולה בגמר' כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם פי' אע"פ דלדידי' אין צריך כזה מ"מ לא יגרום היזק לאחרים וטוב שיחלוץ להפסולה בלאו הכי לכהונה (כתב) הר' ירוחם בשם הרמ"ה דמנדין אותו על כך:
סעיף ד[עריכה]
מצוה על הגדול לייבם דכתוב והיה הבכור אשר תלד ודרשינן הבכור הוא גדול שבאחים:
סעיף ה[עריכה]
עד שיגדיל אחי הקטן פי' ואפשר שהוא ייבם. (מכאן חסר):