ט"ז על אבן העזר קס
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ד[עריכה]
ודוקא לאחר ג' חדשים דאלו תוך ג"ח כתב הרא"ש בתשו' הביאו ב"י ר"ס זה דמעשה ידיה של היבם והטעם נראה פשוט דתוך ג"ח ניזונת משל בעלה וה"ל כשאר אלמנות שניזונות משל יתומים ומעשה ידיה שלהם דהא היבם הוא היורש ודינו כמו אם היה בעלה חי דיורש הוא במקום מוריש משא"כ אחר ג"ח ועומד בדין וברח דאין חיוב מן הדין על היבם אלא דקנו ליבם במה שלא כינסה וא"כ למה יהיה מעשה ידיה ליבם וחנם תמה ב"י על הרא"ש והתו' במה שכתבו דמעשה ידיה לעצמה והיינו לאחר ג"ח ולשון לעולם הנזכר כאן לאו דוקא לעולם דהא ודאי אם כינסה הרי היא כאשתו לכל דבר אלא כ"ז שלא ניסת אחר ג"ח קאמר דמעשה ידיה שלה אע"פ שניזונית משל יבם מצד קנס כ"ז פשוט:
סעיף ה[עריכה]
ואפי' עשה בה מאמר בטור סי' ס בד"א נכסי מלוג אבל נכסי צ"ב לא תמכור שיש ליבם זכות בהם עכ"ל ותמה ב"י מה שייך נ"מ או צ"ב בנפלו לה בעודה שומרת יבם ולק"מ דכשעשה בה מאמר הכניסה לו הנכסים בדרך זו שיהיה לה נ"מ ונצ"ב ובזה יש חילוק בין נ"מ לצ"ב אבל במה שהיה לה תחת בעלה מבואר סוף סימן בטו':
סעיף ו[עריכה]
אין ליבם פירות בנ"מ זה דעת רמב"ם וכתבו עליו שהוא נגד הגמרא בפ' החולץ דאיתא שם דדין פירות בחיים הוא שוה לגוף הקרקע לאחר מיתתה ובשניהם יחלוקו רק שהמ"מ נתן טעם לרמב"ם כיון שחיוב פדיית האשה כנגד אכילת פירותיה וזה בבעל אבל ביבם שאין חיוב לפדותה ע"כ אין לו אכילת פירות בחייה מן נ"מ ובנצ"ב פסק כאן בש"ע דיש לו מחצה וזה דלא כרמב"ם דהרמב"ם ס"ל דאין לו פירות כלל גם בזה והיינו דעת היש מי שכת' שכתב הש"ע כאן ותימא במה שהבי' דעתו של הרמב"ם במה שנדחו דבריו בתלמיד ערוך בפ' החולץ ובזה אין שום תירוץ אפי' בדברי המ"מ:
ויחלוקו בפירות ומ"ה כתב בטור בזה אצ"ל שלא תמכור בנצ"ב כו' אלא אפי' נ"מ לא תמכור פי' הכל לא תמכור אלא אחר החלוקה תמכור חצי שלה ובזה מתורץ קושיות ב"י:
סעיף ז[עריכה]
וחצי נכס צ"ב זה דעת רש"י ורמב"ם דמדמין דין זה לההוא דנפל הבית עליו ועל אשתו שהוב' לעיל סי' צ' דיחלוקו בנצ"ב והי"א שמביא רמ"א דעת ר"ת והרא"ש דל"ד לההיא דהתם אם מת הבעל תחלה היה האשה כאלו גבתה כתובתה אבל כאן גבי יבם אין לה כלום עד אחר חליצה ע"כ הוי בחזקת יורשי הבעל:
ולכך במדינות שכופין לחלוץ כולי וממילא במדינות אלו הוה ג"כ הכי שאין יבום כלל ועיקר:
אבל סוגית הגמ' כו' איני כדאי להכריע אבל נלע"ד אדרבה מוכח מפ' האשה שנפלו דהאב הוא היורש דאיתא בדף פ"א בברייתא שומרת יבם שמתה יורשיה יורשי כתובתה חייבי' בקבורתה ופרכינן ולומ' אח אני יורש אשתו איני קובר פירש"י כתובה זו שאני יורש אין כאן מגדונית' כלום אלא מאתים ותוספות שכתב לה אחי ואין אני יורש אותה אלא אחי עכ"ל וא"כ אביו למה יפסיד ירושה השייך לו מבנו דדוקא אם הירושה הוא מחמת האשה אז יש סברא לומר דוקא היבם יש לו זיקה משא"כ עכשיו שהוא מצד הבן שמת דהוא קודם לבנו שהוא היבם ובמסקנ' משמע שסברא זו קיימא אלא ודאי דבאמת ג"כ הוא כן שכל יורשיו הם שווין לדין זה ולא נקט התלמוד אלא אחיו כיון שהוא ודאי קיים ובמהרי"ו הביא גמרא זו לראיה שהאח הוא היורש והוא תמוה מטעם שזכרתי ועוד הביא מדאמרי' בפרק האשה שנפלו שם בההוא סוגיא זיקה עושה ספק ארוסה ש"מ דהירושה משום זיקה דוקא גם אינה ראיה דהתם קאי לענין שלא תמכור מנכסי בעלה ולדידן אין נ"מ מזה שכבר מבואר דלדידן אין יורשי הבעל יורשים השומרת יבם כיון שאין בינינו אלא חליצה:
סעיף ח[עריכה]
לפי שהשניה בפניו פי' דאם ייבם או חלץ לזו סולק את הזיקה ע"כ אין לו טענה בנכסים של המתה ואף אם עדיין לא יבם ולא חלץ מ"מ כיון שזו לפניו ומצוה עליו לחלוץ או לייבם נסתלק הזיקה מהראשונה וחלה על השני' משא"כ באין שם אלא יבמה אחת ואין אחרת שיחול הזיקה עליה:
ויורשי' ודאי נראה טעמו כיון דאפי' אם היא שומרת יבם ודאי יש ליורשים זכות לנכסי מלוג שלה כדלעיל ע"כ מספק לא יוציאו יורשי הבעל שום דבר מנכסיה אפי' מנצ"ב דשמא אינה שומרת יבם כלל וק"ל דהא אית' בסי' קס"ג סעיף ד' דאין נקר' מוחזק בכל הנכסים בשביל שיש לו זכיה במקצ' נכסיה ע"ש וא"כ ה"נ צריך לפסוק דהחלק שמגיע לה בודאי נוטלים יורשיה והשאר חולקים כמו התם וצ"ע על הש"ע שלא הרגיש בזה: