שולחן ערוך אבן העזר קעה
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קעה | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור אבן העזר ·
לבוש ·
ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:
חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד
יבמה שאינה ראויה להתיבם בשעת נפילה, משום איסור ערוה -- אסורה עולמית, אפילו אם יפקע האיסור.
כגון שני אחים שנשואים שתי אחיות, ומת אחד מהם, ונפלה אשתו לפני השני שנשוי אחותה, אפילו אם תמות אשתו אחר כך, שפקע איסור אחות אשה, אפילו הכי אסורה. ואפילו נפלה לפניו פעם אחרת אחרי מות אשתו, כגון שהיה להם אח שלישי שלא היתה ערוה עליו, וכנסה, ומתה אשתו של זה שהיה נשוי אחותה, ומת השלישי שכנסה, וחזר ונפלה לפניו, אסורה לו. לא שנא מתה אשתו קודם שכנס השלישי, לא שנא מתה אחר שכנס, אף על פי שלא היתה אסורה עליו בשעת נפילה אחרונה, אפילו הכי אסורה לו, היא וצרתה, כגון שהיה אשה אחרת לאח השלישי, כיון שהיתה אסורה לו בשעת נפילה ראשונה.
אבל אם היתה מותרת לו בשעת נפילה, אפילו אם תאסר אחר כך, אם פקע האסור, חוזרת להתרה.
כיצד? שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות, ומת אחד מהם, ונזקקה אשתו לשלישי שאינו נשוי אחותה, ולא הספיק לכנסה עד שמת האח השני שהיה נשוי האחרת, והרי שתיהן אסורות עליו.
מתה האחרונה -- חזרה הראשונה להתרה, כיון שהיתה מותרת בשעת נפילה, אף על פי שנאסרה בינתים.
אבל אם מתה הראשונה -- לא התרה האחרונה, כיון שהיתה אסורה בשעת נפילה.
וכן אם היו שם עוד אחים, וקדם אחד מהם וחלץ לאחרונה, או שהיתה הראשונה אסורה לאחד מהאחים, ויבם את האחרונה, שהרי מותרת לו, הותרה הראשונה לשאר אחים, שהרי האחרונה שאסרה אותה, חלצה או נתיבמה למותר לה.
אבל אם האחרונה אסורה לאחד מהם משום ערוה, הרי הוא מותר ליבם הראשונה, ושאר האחים אסורים בשתיהן, וחולצות ולא מתיבמות:
שנים מהאחים נשואים לשתי אחיות, ומתו שניהם, ולא נודע איזה מהם מת ראשון, הואיל ואי אפשר ליבם שתיהן, והרי זיקה נפלה על שתיהן -- חולצות ולא מתיבמות.
ואפילו היתה אחת מהם אסורה על היבם משום שניה או מחייבי עשה או מחייבי לאוין, הרי אלו חולצות ולא מתיבמות.
אבל אם היתה אחת מהם ערוה עליו, הרי אחותה מותרת לו, רצה חולץ רצה מיבם, שהרי לא נפלה זיקתו על שתיהן, שאין זיקה על הערוה:
ארבע אחים, שנים מהם נשואים לשתי אחיות, ומתו הנשואים את האחיות, או בזה אחר זה, קודם שהספיקו ליבם לראשונה -- שתיהן חולצות ולא מתיבמות, שאי אפשר לשום אחת מהן להתיבם, משום איסור אחות זקוקה.
ואם קדמו וכנסו כל אחד אחת מהאחיות -- מוציאים אותן מהם. ויש מי שאומר שאין מוציאין:
היתה אחת מהם אסורה לאחד מהיבמין משום איסור ערוה -- מותר בשניה, שהרי אין הערוה זקוקה לו, ונמצא שאין זקוקה לו אלא אחת. והשני, אסור בשתיהם:
היתה אחת מהן אסורה לזה משום ערוה, והשניה אסורה לשני משום ערוה, האסורה לזה מותרת לזה, שכל אחד אין זקוקה לו אלא אחת. אבל אם אין אסורות עליהם אלא באיסור לאו או עשה, לא נדחית הזיקה מהם, וחולצות ולא מתיבמות:
שלשה אחים, שנים מהם נשואין שתי אחיות, ומת אחד מבעלי האחיות, ואחר כך מת בעל אחות השניה, ונפלה גם האחות השניה לפני האח השלישי -- שתיהן אסורות עליו, שהן צרות זו לזו בזיקה, וחולצות ולא מתיבמות.
ואם עשה מאמר בראשונה, ואחר כך נפלה אחותה לפניו -- יוציא בעלת המאמר בגט וחליצה, והאחרונה בחליצה:
שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית, מת נשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו, ומת -- הראשונה יוצאת משום אחות אשה, והשניה משום צרתה. ואם לא כנסה -- בין שעשה מאמר בנכרית, בין שלא עשה בה מאמר -- הרי זו חולצת ולא מתיבמת:
שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות, ואחד נשוי נכרית, גרש אחד מבעלי אחיות אשתו, ומת נשוי נכרית, וכנסה המגרש, ומת -- מותרת לאח הנשאר.
אבל אם מת נשוי נכרית קודם שגרש אחד מבעלי אחיות את אשתו, אפילו אם לא כנס נכרית ומת -- אסורה לאח הנשאר, מפני שהיתה צרת ערוה בזיקה, אפילו אם גרש הערוה קודם שמת.
- והוא הדין אם היה נשוי נכרית, ויש לו בנים, אסורה לו משום זיקת אשת אחיו שיש לו בנים (הגהות אלפסי פ' ד' אחין).
אבל אם כנס בעל (האחיות) [האחות] את הנכרית, וגירש הערוה, ומת, לא שנא גירש קודם שכנס הערוה, לא שנא אחר כך, מותרת הנכרית לאח הנשאר:
שני אחים פקחים נשואין שתי אחיות קטנות או חרשות, ומת אחד מהם -- תצא משום אחות אשה, שהרי נשואי שתיהן שוות:
היתה אחת פקחת ואחת חרשת; מת בעל החרשת -- תצא משום אחות אשה; מת בעל הפקחת -- בעל החרשת מוציא את אשתו בגט, ואת אשת אחיו בחליצה:
היתה אחת גדולה ואחת קטנה; מת בעל הקטנה -- תצא משום אחות אשה; מת בעל הגדולה -- מלמדין את הקטנה שתמאן בבעלה, וייבם הגדולה:
שני אחים, אחד פקח ואחד חרש, נשואים לשתי אחיות פקחות, או אחת פקחת ואחת חרשת, והפקחת נשואה לפקח. מת חרש בעל החרשת, או חרש בעל הפקחת, תצא משום אחות אשה. מת פקח בעל הפקחת, החרש בעל החרשת, או בעל הפקחת, מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם:
שני אחים חרשים נשואים לשתי אחיות פקחות או חרשות, או אחת פקחת ואחת חרשת. וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחים פקחים או חרשים או אחד פקח ואחד חרש. ומת אחד מהם, תצא משום אחות אשה. ואם היו נכריות, יכניסו; ואם אחר כך ירצו להוציא בגט, יוציאו:
שני אחים, אחד פקח ואחד חרש, והחרש נשוי שתי נשים פקחות, ואחת מהן ערוה על הפקח, ומת החרש -- שתיהן פטורות מהחליצה ומהיבום.
היו שניהם פקחים, ואחד מהם נשוי שתי נשים, אחת פקחת ואחת חרשת, והחרשת היא ערוה על אחיו, השניה הפקחת חולצת ולא מתיבמת: