שולחן ערוך אבן העזר קעה יא

היתה אחת גדולה ואחת קטנה; מת בעל הקטנה -- תצא משום אחות אשה; מת בעל הגדולה -- מלמדין את הקטנה שתמאן בבעלה, וייבם הגדולה:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(י) מלמדין את הקטנה שתמאן: ואם לא מיאנה והגדילה ל"ש בא עליה לאחר שהגדילה ל"ש לא בא עליה מוציא את אשתו ואת א"א בחליצה דקי"ל יש זיקה כ"כ רי"ו בשם הרמ"ה וא"ל הא דאית' פד"א דף כ"ט למעוטי דר"י דאמר בדין זה דמוציא את אשתו ואת יבמתו משום דאתי' למ"ד אין זיקה אבל למה דקי"ל יש זיקה הלכתא כר"י אם היא אינה רוצה למאן, ומ"ש אפילו בא עליה לאחר שהגדילה לא פקעה זיקה של יבמתו עיין מ"ש בש"ס קנ"ט בשם תוס' דלא ס"ל כן ועיין ב"ח מאריך בזה והביא פרש"י דף י"ח דדין של ר"ג שאמר בפלוגתא זו תמתין עד שתגדיל ותצא הגדולה משום אחות אשתו אתי אפילו למ"ד יש זיקה, ופסק אם אין רצונה למאן עבדינן כר"ג, מיהו נראה לכאורה אף אם אתי' דין של ר"ג אפי' למ"ד יש זיקה מ"מ הא אוקמא בפרק ב"ש דף ק"ט דר"ג סבר המקדש אחות זקוקה נפטרת היבמה ואנן קי"ל דלא נפטרה והנ"י כתב בשם כמה פוסקים אפילו נשא אותה לא מהני לכן עיקר כפסק רי"ו ולא מטעמי' משום יש זיקה אלא מטעם דלא נפטרה היבמה ומכ"ש דאסור לומר לכתחלה שיעשה מעשה בקטנה כדי לדחות את הגדולה, וא"ל אף אם תמאן הקטנ' איך מותרת הגדול' הא בעת הנפילה היתה נראית כאחות ומ"ש מצרת בתו ממאנת דלא מהני מיאון בתו כיון שהיתה נראית בעת הנפילה כצרת בתו עיין תוס' פד"א שם שתירצו כיון שהיא ממאנת בעוד בעלה חי עוקרת לגמרי הנשואין ועדיף ממאנת לאחר שמת בעלה:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}