באר היטב על אבן העזר קסא
סעיף א
[עריכה](א) מהם: ואם חלץ לאחת לדעת הב"י אין איסור לחלוץ לשניה אלא שא"צ חליצה. וב"ח חולק עליו וכתב דאיכא איסור דאוריית' לחלוץ לשניה דכתיב בית חלוץ הנעל בית א' הוא חולץ ולא ב' בתים ודייק כן מתו' ע"ש שדבריו נכונים. רק תחלת דבריו שכתב על הב"י ושרי ליה מריה דא"כ מ"ש דאינו יוכל ליבם אלא א' מהן נמי כדי נסבא ע"ש בזה הוא דלא דק. דהא לפי שיטת הב"י דמ"ש הטור דלא חלץ אלא אחת מהן כלומר אינו צריך לחלוץ אלא א' מהן ולא יוכל קאי רק איבום ע"ש. א"כ שפיר כתב הב"י דמ"ש ואינו חולץ אלא א' מהם כדי נסבא שכבר כתב שחליצה של אחת מהן פוטרת את כולן משא"כ על מ"ש ואין יוכל ליבם אלא א' מהן ל"ק מידי דאיצטרך לאשמעינן דאינו יוכל ואיסורא קא עביד עיין ודו"ק. והב"ש חולק על הב"ח וכתב כוונת התוס' הוא כיון דאינו עולה לחליצה כלומר דא"צ חליצה אין עולה ליבום היינו אסורה ליבם וכו' ע"ש. לא הבנתי דהא קיי"ל כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאין עולה ליבום אין עולה לחליצה. א"כ כיון דאסור ליבם אחר חליצה ה"ה נמי דאסור לחלוץ אחר חליצה. וכ"ה בברטנורא משנה י"א פרק כ' וא"ל א"כ ל"ל בית חלוץ הנעל ללמוד דבית א' הוא חולץ ולא שני בתים כדאי' ביבמות דף מ"ד ע"א. הא ממילא ידעינן כי היכא דאסור ליבומי אחר חליצה ה"ה נמי אסור לחלוץ אחר חליצה דכל העולה ליבום עולה לחליצה. עיין בסוגיא זו ועיין ביבמות דף יו"ד ע"ב תוס' ד"ה איהו הוא דקאי בלא יבנה וגו'. ועיין בחידושי בית יהודה מה שהביא בשם הגלאנטי ומ"ש הוא ויתורץ לך הכל. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל שאלה ס"ח. ומה שהקשה הב"ש סי' קס"ז ס"ק ב' מהא דאיתא בגמר' דיבמות דף ל"א ע"ב ואי זיקת ב' יבמין דאורייתא חליצה נמי לא תבעי וכו' ע"ש ולפי דברי הב"ח האיך חולץ לשתיהן הא יש לחוש נמי שיאמרו ב' יבמות מבית א' חולצין לתרווייהו דאיכא איסור דאוריית' ע"ש. י"ל כיון דמדאוריית' הוי ב' בתים וצריך לתקוני לתרווייהו. והחשש שמא יאמרו שהם מבית א' הוא לעולם. בין אם יבמו תרווייהו בין אם יחלוץ לתרווייהו בין אם יבם א' וחלץ לא' כמבואר. א"כ בחרו חז"ל את הרע במיעוטו לחלוץ תרווייהו דלא גרע מאם יבמו את שתיהן. דהיכא דיחלוץ לשתיהן איכא ריעותא לפנינו למה חלץ לשתיהן הא קי"ל מצות יבום קודם ובודאי ישאלו. ויודעין דלא הניחו חכמים ליבם. משא"כ אם יבמו שתיהן או יבם א' וחלץ לא'. א"כ יותר רחוק החשש שמא יאמרו וכו' בחלצו לשתיהן ומש"ה בחרו שיחלוץ לשתיהן. וזהו בכלל לא אפשר עיין תוס' י"ט פרק ב' דיבמות משנה יו"ד. ועי' בברטנורא בפרק ב' דסנהדרין משנה ב' ועיין תוס' י"ט שם. ומ"ש עוד הב"ש ואישמיטתי' ליה הסוגיא דיבמות דף נו"ן ע"ב כל הני תחלוץ ותיזל וכו' ע"ש. י"ל דה"ק דחליצה פסולה דהיינו אחר הגט הוי חליצה מעולה. ולא אמרינן דלא הוי מעולה וצריכה לחליצה אחרת אטו חליצה אחר חליצה. א"כ השתא נמי הוי חליצה אחר חליצה ומאי מרווחינן בזה ודו"ק. ובדרישה כתב לכתחלה אינו רשאי לחלוץ אלא לאחת מהן שלא יאסרם על כהן. וכתב ב"ח אם חלץ אף לשניה אסורה לכהונה מפני מראית עין שיאמרו שכנס חלוצה.
סעיף ב
[עריכה](ב) לכשרה: וכופין אותו לחלוץ לפסולה ואם עבר מנדין אותו ואם התרו למלקות מלקין אותו. ב"י ע"ש. וכנסת הגדולה כתב דאין כופין על כך אלא עצה טובה קמשמע לן עיין שם ועיין תוס' י"ט משנה י"א בפ"ד דיבמות.
סעיף ד
[עריכה](ג) לייבם: רוצה הגדול והקטן ליבם אע"ג דביאת קטן וחליצת גדול ביאת קטן עדיפא. בזמן הזה מצות חליצה קודמת. ואם אין הגדול רוצה לא ליבם ולא לחלוץ יותר טוב לכוף לגדול לחלוץ מלכוף לקטן. ואם הקטן רוצה לחלוץ וגדול אינו רוצה לא לחלוץ ולא ליבם אין לכוף לגדול לחלוץ כיון דאפשר להעשות החליצה ע"י הקטן. הראנ"ח ח"ב סימן ל"ב ועיין סימן קע"ה.
סעיף ה
[עריכה](ד) הים: ה"ה במדינה אחרת כל שחלוקה בלשון אחרת לאפוקי אם הוא במדינה זו ממתינים עליו עיין כנה"ג בהגהת הטור ס"ח. מעשה היה שהיתה היבמה עם יבם קטן בפריז. והיבם גדול כך מיל רחוק מפריז אפ"ה כפה מהר"י מינץ את יבם קטן. מזה ראי' דלאו בהרחקת הדרך תלוי מלתא אלא אם היבם בעיר אחרת והיבמה עליה אין לה להשכיר לשם שליח להודיע. ט"ז ב"ש.
סעיף ו
[עריכה](ה) עדיפא: עיין ס"ק ג' מש"ש. ואם לגדול אשה אז חליצת קטן עדיף עי' ב"י סי' קס"ה מ"ש בשם הריטב"א.