שולחן ערוך אבן העזר קנז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קנז | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

דיני גרים ומשומד, ואיזה נקרא אח ליבום
ובו עשרה סעיפים:
אבגדהוזחטי
העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

  • סימן זה נכתב בכתיב חסר. יש להפוך כל המילים החסרות לכתיב מלא ולמחוק תבנית בעבודה והודעה זו

סעיף א[עריכה]

מי שיש לו אח מאביו, אפלו הוא ממזר או עובד ע" א, ואפלו הוא קטן, משיצא ראשו ורבו לאויר העולם קדם שימות אחיו, הרי זה זוקק (פי' קושר, מענין "אסורים בזקים" (איוב לו, ח)) את אשתו ליבום. אפלו הוא גוסס או פצוע מכות שאינו יכול לחיות מהם, לא תנשא כל זמן שהוא חי. אבל אם הוא אחיו מאמו, או שנולד אחר מותו, יבמתו מתרת לשוק. וכן אם היה לו אח מהשפחה או מהנכרית, אינו זוקק את אשתו, אף על פי שהיתה לדתו בקדשה, הואיל והורתו היתה שלא בקדשה:

סעיף ב[עריכה]

אפלו קרוב, או אשה, או עבד, או קטן שהוא מכיר ונבון, נאמנים לומר: זה פלוני אחי פלוני מאביו, וזו היא יבמתו, וחולצים או מיבמים על פיהם:

סעיף ג[עריכה]

גרים שנתגירו ועבדים שנשתחררו, אין להם אחוה כלל, אפלו אחד מהם הורתו שלא בקדשה ולדתו בקדשה, והשני הורתו ולדתו בקדשה. ואפלו הם תאומים ונולדו בקדשה, אין להם אחוה עד שיהיו שניהם הורתם ולדתם בקדשה:

סעיף ד[עריכה]

נפלה לפני יבם משמד, יש מי שמתיר אם היה משמד כשנשאה אחיו; ואין לסמך עליו.

הגה: מיהו, אם עברה ונשאת בלא חליצה, כי לא ידעה שהיה לה יבם, ואחר כך נודע שיש לה יבם משמד, לא תצא (מהר"י מינץ סי' י"ב). ויש אומרים דוקא אם חלץ לה לבסוף (מהרי"ו סי' נ"ד ובנימין זאב). היו לה שני יבמים, אחד משמד והוא הגדול, ואחד קטן והוא ישראל, לא תחלץ אלא מן הישראל; ואפלו בדיעבד לא מהני מן המשמד (כן השיב מוהר"ם וכ"כ מהרא"י ומהרי"ק). אבל אם הוא אנוס, מהני בדיעבד (ריב"ש סימן א'). והמקדש אשה ויש לו אח משמד, יכול לקדש ולהתנות בתנאי כפול שאם תפל לפני המשמד ליבום שלא תהא מקדשת (מהרא"י ברי"ן):

סעיף ה[עריכה]

אם המת היה משמד, אשתו זקוקה לאחיו. והוא הדין זרעו שיש לו מישראלית (ב"י וד"ע):

סעיף ו[עריכה]

לא היה מחזק באחים, ואמר: יש לי אחים, אינו נאמן. בא אחד ואמר: אני אחיו, אינו נאמן; ואפלו עד אחד או קרוב מעיד עליו שהוא אחיו, אינו נאמן להוציאה מחזקתה:

סעיף ז[עריכה]

היה מחזק באחים, ואמר בשעת מיתתו: אין לי אחים, אינו נאמן. וכן אם אמר על מי שהחזק אחיו, אין זה אחי, אינו נאמן:

סעיף ח[עריכה]

לא היה מחזק באחים, ויצא קול שיש עדים שיעידו שיש לו אחים, והעדים במדינה אחרת, אפלו אמר הוא בשעת מיתתו: אין לי אח, הרי זו חוששת, ותמתין עד שיבאו עדים שאמרו, וישאלו:

סעיף ט[עריכה]

אשה שאין לבעלה בן ולא אח, וחמותה וחמיה במדינת הים, ומת בעלה, מתרת לנשא; ולא חישינן שמא ילדה חמותה זכר והיא זקוקה לו. אבל אם יצאתה חמותה מכאן מעברת, חוששין שמא ילדה זכר והיא זקוקה לו:

סעיף י[עריכה]

אשה שמת בעלה, והיה לו בן במדינת הים, הרי זו מתרת לזר, ואין חוששין שמא מת הבן, אלא העמד אותה על חזקתה.

יבם אסור לדור עם חלוצתו, אם לבו גס בה, כמו ארוס וארוסתו (תשובת הרשב"א סימן ר"ט); ודוקא לאחר שחלץ, אבל קדם שחלץ, שרי (מהר"ם פדוואה סי' ז'):