ירושלמי יבמות ב יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< | ירושלמי · מסכת יבמות · פרק ב · הלכה יב | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה יב משנה[עריכה]

החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה מיאינ' או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד וכולן שהיו להן נשים ומתו מותרות להינשא להן וכולן שנישאו לאחרים ונתאלמנו או נתגרשו מותרות להינשא להן וכולם מותרות לבניהם ולאחיהם

הלכה יב גמרא[עריכה]

החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה אומר אני לכך מתכוין מתחילה מיאנה או שחלצה בפניו ישאינה מפני שהוא בית דין שאין שנים מצויין לחטוא מפני אחד תמן תנינן המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהן רשב"ג אומר ימכור בפני בית דין מפני השב אבידה לבעלים אמר רב אבא בר יעקב בשם רבי יוחנן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל מה יהא בדמים רב יהודה אמר מחלוקת רבי עקיבה ורבי טרפון תני בית דין לא יקחו רבי עקיבה אמר ר' חייה בי רבי שבתי מקשי הכא את אמר מיאנה או שחלצה בפניו ישאינה מפני שהוא בית דין והכא את אמר הכין אמר רבי יוסי תמן המקח דרכו להשתלש ברם הכא אין שנים מצויין לחטוא מפני אחד וכולן שהיו להם נשים ומתו מותרות להינשא להן לא אמרה אלא מתו הא אם נתגרשו לא וכולן שנשאו לאחרים ונתאלמנו או נתגרשו מותרות להינשא להן שאין אדם מצוי לחטוא לאחר זמן וכולן מותרות לבניהן ולאחיהן שאין אדם מצוי לחטוא לא מפני בנו ולא מפני אחיו