משנה יבמות ב י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ב · משנה י | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה, הרי זה לא ישאנה.

מאנה, או שחלצה בפניו, ישאנה, מפני שהוא בית דין.

וכולן שהיו מב להם נשים, ומתו מג, מותרות לינשא להם.

וכולן שנישאו לאחרים ונתגרשו או שנתאלמנו, מותרות לינשא להן.

וכולן מותרות לבניהם מה או לאחיהן.

נוסח הרמב"ם

החכם שאסר את האישה בנדר על בעלה הרי זה לא יישאנה מיאנה או שחלצה בפניו יישאנה מפני שהוא בית דין וכלם שהיו להם נשים ומתו מותרות להינשא להם וכלם שנישאו לאחרים ונתאלמנו או נתגרשו מותרות להינשא להם וכלם מותרות לבניהם ולאחיהם.

פירוש הרמב"ם

החכם שאסר את האשה בנדר כו': וכולם שהיו להם נשים כו': אדם שהוא מומחה יכול להפר נדרים לבדו ויאסור לבדו ואמרו וכולם ר"ל כל אלו האנשים אשר נאמר בהן לא ישאנה מותר לאחיו או לאביו או לשאר קרוביו שישאנה שהעיקר אצלנו אין אדם חוטא ולא לו וכלם אם כנס לא יוציא חוץ מא"א על הצד שזכרנו במה שקדם:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בנדר - שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה, ובאת לחכם להתיר לה ולא מצא פתח לחרטה:

לא ישאנה - משום חשד:

שהוא בית דין - כלומר, מיאון או חליצה לא עשה חכם זה ביחידי, משום דקיי"ל חליצה ומיאונים בשנים ושלשה מא לא חשידי. אבל היתר נדרים ביחיד מומחה:

וכולן - החכם והמביא גט והמעיד על האשה להשיאה, דתנן בהו לא יכנוס, אם היה להן נשים בשעת מעשה, ומתו אח"כ, מותרות להנשא להם דהשתא ליכא חשד:

וכולן - הנשים הללו:

שנישאו לאחרים - כשאסרה החכם או כשהעיד העד שמת בעלה, ומתו הבעלים השניים:

מותרות לינשא - לחכם ולעד מד ולמביא גט:

וכולן מותרות לבניהם ולאחיהן - של אלו המתירים אותן. ואינן אסורות אלא להם לבדם, דאין אדם חוטא בשביל בנו או בשביל אחיו. וכל הני דאמרינן לא יכנוס, אם כנס אינו מוציא, מו חוץ מהנטען על אשת איש, שאם הוציאוה בית דין מתחת בעלה בעדים וראיה ברורה, מז אפילו אם כנס יוציא. ואם באו עדי דבר מכוער בלבד, כגון שראו אדם יוצא והיא חוגרת בסינר או אדם יוצא והיא עומדת מעל המטה וכיוצא בזה, אם כנס לא יוציא. ואם לאחר שבאו עדי דבר מכוער יצא קלא דלא פסיק, שעמד הקול יום וחצי, אם כנס יוציא, אלא אם כן היו לו בנים ממנה מח שאז אינו מוציא, כדי שלא להוציא לעז על בניו:

פירוש תוספות יום טוב

החכם שאסר את האשה בנדר. לשון הר"ב ולא מצא פתח לחרטה וכן לשון רש"י וכבר כתבתי בזה בריש פ"ג דמ"ק:

מיאנה כו' מפני שהוא ב"ד. כתב הר"ב משום דקיי"ל חליצה ומיאונים בשנים ושלשה לא חשידי. בגמרא מפרש דהא דקתני מפני שהוא בית דין לא דתלתא מהימני הא תרי לא. דתרי נמי מהימני והא דקתני מפני שהוא בית דין. לאו משום לאפוקי מחשד אלא לאשמועינן דאין מיאון בפחות מג' לאפוקי ממ"ד בפ"ק דסנהדרין מיאון בשנים ולפי דברים הללו ראוי להגיה שמ"ש הר"ב בב' צ"ל בג' אבל קשיא הא דכתב הר"ב משום דקי"ל חליצה ומיאונים בשלשה ובמ"ג פ"ק דסנהדרין פסק דסגי בשנים והכי איתא בהדיא בגמרא ריש פי"ב דמכילתין דהל' כמ"ד בשנים והיה נראה להגיה עוד דז"ש דקי"ל צ"ל דקמ"ל. אבל לשון משום לא דייק לפום כך וצ"ע. [*וטעמא דלא חשידי שאין שנים מצויים לחטוא בשביל אחד ירושלמי כתבו הרי"ף. וכתב ב"י ריש סי' י"ב בטוא"ה דהא דתנן במשנה דלעיל הרגנוהו לא ישא כו' לא ששנים מעידין כן אלא כלומר שהרגו עם אנשים הרבה]:

שהיו להם נשים. דלא לישא את זו נתכוין. רש"י:

ומתו. דאילו נתגרשו והבעלים גרמו הגירושין אסורות כדאיתא בגמרא:

וכולן וכו' או שנתאלמנו מותרות לינשא להן. פירש הר"ב לחכם ולעד כו' ומפרשים בגמרא דלעד המעיד על בעלה שמת לא תנשא אלא כשנתגרשה אבל כי נתאלמנה קי"ל דהויא קטלנית ואסורה להנשא כמו שאכתוב במשנה שניה פרק ד' דכתובות:

וכולן מותרות לבניהם וכו'. כ"ש לאביהן דמותרים דלא חיישינן שמא יזנה מתיר זה [עמה] משום שהבן בוש מאביו ועי' רפי"א מ"ש שם בס"ד. ומ"ש הר"ב וכל הני דאמרינן לא יכנוס כו' אם כנס לא יוציא ובעד אחד שאמר מת כו' צריכין למימר בהיא אומרת ברי לי שמת דאלת"ה היא קיימא באשם תלוי שהרי ספק הוא לה והכי איתא בגמרא פרק ב' דכתובות דף כ"ב ועיין משנה ה' פט"ו דלקמן ועיין מ"ש בריש פרק ד' דכריתות. ומ"ש חוץ מהנטען על אשת איש דבנטען שהוציאוה בבית דין בעדים וראיה ברורה הרי נאסרה על הבועל מדאורייתא כדלעיל. מה שאין כן בכולהו ואפילו בעד המשיאה דאתתא מנסבא ורייקא וכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש והיינו טעמא דאם באו עדי כיעור בלבד שכתב הר"ב דאם כנס לא יוציא משום דהשתא אין מוציאין בב"ד מהבעל ונמצאת אומר שלא נאסרה לבועל ואף כי איכא נמי בהדי עדי כיעור קלא דלא פסיק לא מפקינן בב"ד מהבעל ולכך כשיש לו בנים ממנה אין מוציאין ופירוש היו לו בנים ממנה שכתב הר"ב נראין דבריו כדברי הרי"ף ורמב"ם דבנטען קאמרי דלא כפירש"י דמפרשה ביש לה בנים מבעל הראשון:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(מא) (על הברטנורא) בגמרא מפרש דהא דקתני מפני שהוא ב"ד לא דתלתא מהימני הא תרי לא דתרי נמי מהימני אלא אשמעינן דאין מיאון פחות מג' לאפוקי ממ"ד בפ"ק דסנהדרין מיאון בב'. ולפ"ז צ"ל בהר"ב דקיי"ל כו' בג'. ועתוי"ט:

(מב) (על המשנה) שהיו כו'. דלא לישא את זו נתכוין. רש"י:

(מג) (על המשנה) ומתו. דאלו נתגרשו והבעלים גרמו הגרושין אסורות כדאיתא בגמרא:

(מד) (על הברטנורא) מפרש בש"ס דלעד המעיד על בעלה שמת לא תנשא אלא כשנתגרשה אבל כי נתאלמנה קיי"ל דהויא קטלנית ואסורה לינשא:

(מה) (על המשנה) לבניהם. כ"ש לאביהן דמותרים דלא חיישינן שמא יזנה מתיר זה עמה משום שהבן בוש מאביו:

(מו) (על הברטנורא) ובעד אחד שאמר מת צ"ל' בהיתה אומרת ברי לי שמת. דאלת"ה היא קיימת באשם תלוי שהרי ספק הוא לה. גמרא כתובות דף כ"ב ולקמן פט"ו מ"ה:

(מז) (על הברטנורא) דאז נאסרה על הבועל מדאורייתא משא"כ בכולהו וה"ט דאם באו עידי כיעור בלבד שאם כנס לא יוציא שלא נאסרה לבועל ואפילו בהדי קלא דלא פסיק:

(מח) (על הברטנורא) נראין דבריו כדברי הרי"ף והר"מ דבנטען קאמרי ולא כפירש"י דמפרש שיש לה בנים מבעלה הראשון:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

החכם שאסר וכו':    בספר תרומת הדשן סי' רע"ט וע"ש. ובגמ' דייקי' הא התירה ואח"כ מת בעלה או גרשה ישאנה ואי בחד מי מפר והתניא הפרת נדרים בשלשה ואי בתלתא מי חשידי ומשני לה ביחיד מומחה: וכתוב בב"י טור א"ה סי' י"ב בשם רבינו ירוחם שכתב בשם הרמ"ה ז"ל דוקא אסרה אבל אם התירה על בעלה וגירשה מותר לישא אותה החכם ואפי' התירה יחיד ואפי' הדיוט ע"כ:

מיאנה או שחלצה וכו':    ר"פ מצות חליצה ותוס' דפי שני דכתובות דף כ"ב ודס"פ התקבל ובגמ' ס"פ עד כמה:

שהוא ב"ד:    כלומר וכו'. לשון ר"ע ז"ל עד דקיי"ל חליצה ומיאונים בשלשה. אמר המלקט ולאפוקי ממ"ד פ"ק דסנהדרין מיאון בשנים קמ"ל דמיאון אין פחות משלשה דהיינו ב"ד אבל לענין חשד אה"נ דאפי' תרי נמי לא חשידי כדתניא עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה ומן הדין מותרין העדים ליקח השדה או לישא את האשה ולפי זה צ"ל שר"ע ז"ל הכא לא נחת לפסק הלכה דהא בפ"ק דסנהדרין פסק הוא ז"ל כמ"ד דמיאון בפני שנים מספיק. ובגמ' בעי' אמביא גט ואחכם שאסר כנס מהו שיוציא ואסיקנא כנס אינו מוציא דברננה לא מפקי' דומיא דנטען על השפחה ונשתחררה ועל הנכרית ונתגיירה וליד לנטען על אשת איש דהתם בדין שיוציא דאם הוא אמת אסירא ליה אבל הכא שאסר את האשה בנדר אפי' אסרה שלא כדין כיון שגרשה בעלה שריא לחכם מדאורייתא:

וכולן שהיו להם נשים ומתו:    גמ' מתו אין נתגרשו לא והתניא אפי' נתגרשו ומשני ל"ק הא דהואי קטטה מקמי הכא דעדיין לא נתן דעתו על זאת הא דלא הואי קטטה ואב"א הא והא דלא הוי קטטה הא דקתני נתגרשו לא בדארגיל הוא קטטה שהוא הקניט את אשתו והא דקתני אפי' נתגרשו בדארגילה היא קטטה שהיא הקניטתו תחלה:

וכולן שנשאו לאחרים ונתאלמנו או נתגרשו:    גמ' קס"ד מיתה אמיתה וגירושין אגירושין פי' הא דקתני שנשאו לאחרים ונתאלמנו קאי נמי ארישא דקתני מת הרגתיו הרגנוהו וקתני דאם נשאת לאחר על פיו ומת השני הזה מותרת לינשא לעד זה ואע"פ שמתו שני בעלים תנשא לשלישי ולא אמרינן הוחזקה זו קטלנית שהנושא אותה מת וגירושין דקתני נתגרשה קאי אגירושין דלעיל אהמביא גט וכו' ואשמועי' דאם נשאת לאחר באותו הגט וגירשה השני הזה מותרת להנשא למביא גיטה הראשון ובתרי זימני לא הויא חזקה וא"כ נימא מתני' דלא כרבי דאי כרבי האמר בתרי זימני הויא חזקה ומשני לא מיתה אגירושין וגירושין אמיתה פי' מיתה דקתני הכא שנשאו לאחרים ומתו מותרות לאו אכולהו דלעיל קאי אלא אגירושין ואמביא גט או חכם שאסר את האשה וגירושין דהכא אמת הרגתיו הרגנוהו ומש"ה כשנתגרשה משני זה מותרת לשלישי ועדיין לא הוחזקה בחדא ריעותא תרי זימני וכתבו תוס' ז"ל אגב מיתה נקט גירושין דאפי' נתגרשה כמה פעמים שריא לינשא ע"כ:

וכולן מותרות לבניהם ולאחיהם:    גמ' מ"ש מהא דתניא הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה ומשני נשי לגבי נשי שכיחי דאזלן גברי לגבי גברי לא שכיחן א"נ נשי דלא אסרן שכיבתן אהדדי לא קפדי אהדדי גברי דאסרן שכיבתן אהדדי קפדי אהדדי פי' דאשה המזנה כיון דאסורה לבעלה קפיד בעל אבל איש המזנה כיון דאשתו מותרת לו הלכך לא קפדא ושתקה וחיישי. אי הכי דגברי לא חיישי' שיזנה קרובו עם אשתו לאביו של החכם המתיר נמי תשתרי ואמאי תני לבניהם ולאחיהם ולא תני נמי לאביהם ומשני ל"מ קאמר ל"מ לאביו של מתיר דמותרת ולא חיישי' שמא יזנה מתיר זה עמה דבזיז בניה המתיר מיניה פי' מתבייש ומתיירא ממנו אבל בנו דלא בזיז אביו מיניה אימא לא קמ"ל:


פירושים נוספים