לדלג לתוכן

משנה יבמות ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


יבמות פרק ב', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר נשיםמסכת יבמותפרק שני ("כיצד אשת")>>

פרקי מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו? שני אחים, ומת אחד מהם, ונולד להן אח, ואחר כך ייבם השני את אשת אחיו, ומת, הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה משום צרתה.

עשה בה מאמר ומת, השניה חולצת ולא מתייבמת.

שני אחים ומת אחד מהן, וייבם השני את אשת אחיו, ואחר כך נולד להן אח, ומת, הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה משום צרתה.

עשה בה מאמר, ומת, השניה חולצת ולא מתייבמת.

רבי שמעון אומר, מייבם לאיזו מהן שירצה, או חולץ לאיזו מהן שירצה.

כלל אמרו ביבמה, כל שהיא איסור ערוה, לא חולצת ולא מתייבמת.

[אסורה] איסור מצוה, ואיסור קדושה, חולצת ולא מתייבמת.

אחותה שהיא יבמתה, חולצת או מתייבמת.

איסור מצוה, שניות מדברי סופרים.

איסור קדושה, אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לנתין וממזר.

מי שיש לו אח מכל מקום, זוקק את אשת אחיו לייבום, ואחיו לכל דבר, חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית.

מי שיש לו בן מכל מקום, פוטר אשת אביו מן הייבום, וחייב על מכתו ועל קללתו, ובנו הוא לכל דבר, חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית.

מי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו מהן קידש, נותן גט לזו וגט לזו.

מת, ולו אח אחד, חולץ לשתיהן.

היו לו שנים, אחד חולץ ואחד מייבם.

קדמו וכנסו אין מוציאין מידם.

שנים שקידשו שתי אחיות, זה אינו יודע איזו קידש, וזה אינו יודע איזו קידש, זה נותן שני גיטין, וזה נותן שני גיטין.

מתו, לזה אח, ולזה אח, זה חולץ לשתיהן, וזה חולץ לשתיהן.

לזה אחד ולזה שנים, היחיד חולץ לשתיהן, והשנים, אחד חולץ ואחד מייבם.

קדמו וכנסו, אין מוציאין מידם.

לזה שנים ולזה שנים, אחיו של זה חולץ לאחת, ואחיו של זה חולץ לאחת, אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה, ואחיו של זה מייבם חלוצתו של זה.

קדמו שנים וחלצו, לא ייבמו השנים, אלא אחד חולץ ואחד מיבם.

קדמו וכנסו, אין מוציאין מידם.

מצוה בגדול לייבם.

ואם קדם הקטן, זכה.

הנטען על השפחה ונשתחררה, או על הנכרית ונתגיירה, הרי זה לא יכנוס.

ואם כנס אין מוציאין מידו.

הנטען על אשת איש, והוציאוה מתחת ידו, אף על פי שכנס, יוציא.

המביא גט ממדינת הים, ואמר בפני נכתב ובפני נחתם, לא ישא את אשתו.

מת, הרגתיו, הרגנוהו, לא ישא את אשתו.

רבי יהודה אומר, הרגתיו, לא תנשא אשתו.

הרגנוהו, תנשא אשתו.

החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה, הרי זה לא ישאנה.

מאנה, או שחלצה בפניו, ישאנה, מפני שהוא בית דין.

וכולן שהיו להם נשים, ומתו , מותרות לינשא להם.

וכולן שנישאו לאחרים ונתגרשו או שנתאלמנו, מותרות לינשא להן.

וכולן מותרות לבניהם או לאחיהן.

(א)

כֵּיצַד אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ?

שְׁנֵי אַחִים, וּמֵת אַחַד מֵהֶם, וְנוֹלַד לָהֶן אָח,
וְאַחַר כָּךְ יִבֵּם הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו, וָמֵת,
הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ,
וְהַשְּׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ.
עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, וָמֵת,
הַשְּׁנִיָּה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
(ב)

שְׁנֵי אַחִים, וּמֵת אַחַד מֵהֶן,

וְיִבֵּם הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו,
וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהֶן אָח,
וָמֵת,
הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ,
וְהַשְּׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ.
עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, וָמֵת,
הַשְּׁנִיָּה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה,
אוֹ חוֹלֵץ לְאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה:
(ג)

כְּלָל אָמְרוּ בִּיבָמָה:

כָּל שֶׁהִיא אִסּוּר עֶרְוָה,
לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
אִסּוּרָהּ אִסּוּר מִצְוָה, וְאִסּוּר קְדֻשָּׁה,
חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
אֲחוֹתָהּ שֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ,
חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַּבֶּמֶת:
(ד)

אִסּוּר מִצְוָה,

שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
אִסּוּר קְדֻשָּׁה,
אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל,
גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,
מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל,
וּבַת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּמַמְזֵר:
(ה)

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִכָּל מָקוֹם,

זוֹקֵק אֶת אֵשֶׁת אָחִיו לְיִבּוּם,
וְאָחִיו לְכָל דָּבָר,
חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית.
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מִכָּל מָקוֹם,
פּוֹטֵר אֵשֶׁת אָבִיו מִן הַיִּבּוּם,
וְחַיָּב עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ,
וּבְנוֹ לְכָל דָּבָר,
חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית:
(ו)

מִי שֶׁקִּדֵּשׁ אַחַת מִשְּׁתֵּי אֲחָיוֹת,

וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ מֵהֶן קִדֵּשׁ,
נוֹתֵן גֵּט לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ.
מֵת, וְלוֹ אָח אֶחָד,
חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן.
הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם,
אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם.
קָדְמוּ וְכָנְסוּ, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם:
(ז)

שְׁנַיִם שֶׁקִּדְּשׁוּ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,

זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ, וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ,
זֶה נוֹתֵן שְׁנֵי גִּטִּין, וְזֶה נוֹתֵן שְׁנֵי גִּטִּין.
מֵתוּ, לָזֶה אָח, וְלָזֶה אָח,
זֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן, וְזֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן.
לָזֶה אֶחָד וְלָזֶה שְׁנַיִם,
הַיָּחִיד חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן;
וְהַשְּׁנַיִם, אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם;
קָדְמוּ וְכָנְסוּ, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם.
לָזֶה שְׁנַיִם וְלָזֶה שְׁנַיִם,
אָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת, וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת;
אָחִיו שֶׁל זֶה מְיַבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁל זֶה, וְאָחִיו שֶׁל זֶה מְיַבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁל זֶה.
קָדְמוּ שְׁנַיִם וְחָלְצוּ,
לֹא יְיַבְּמוּ הַשְּׁנַיִם,
אֶלָּא אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם.
קָדְמוּ וְכָנְסוּ, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם:
(ח)

מִצְוָה בַּגָּדוֹל לְיַבֵּם.

וְאִם קָדַם הַקָּטָן, זָכָה.
הַנִּטְעָן עַל הַשִּׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה,
אוֹ עַל הַנָּכְרִית וְנִתְגַּיְּרָה,
הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנֹס;
וְאִם כָּנַס, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.
הַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ,
וְהוֹצִיאוּהָ מִתַּחַת יָדוֹ,
אַף עַל פִּי שֶׁכָּנַס, יוֹצִיא:
(ט)

הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם,

וְאָמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם,
לֹא יִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ.
מֵת, הֲרַגְתִּיו, הֲרַגְנוּהוּ,
לֹא יִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
הֲרַגְתִּיו, לֹא תִּנָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ.
הֲרַגְנוּהוּ, תִּנָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ:
(י)

הֶחָכָם שֶׁאָסַר אֶת הָאִשָּׁה בְּנֶדֶר עַל בַּעֲלָהּ,

הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה.
מֵאֲנָה אוֹ שֶׁחָלְצָה בְּפָנָיו,
יִשָּׂאֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בֵּית דִּין.
וְכֻלָּן שֶׁהָיוּ לָהֶם נָשִׁים, וָמֵתוּ, מֻתָּרוֹת לִנָּשֵׂא לָהֶם.
וְכֻלָּן שֶׁנִּשְּׂאוּ לַאֲחֵרִים וְנִתְגָּרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּתְאַלְמְנוּ, מֻתָּרוֹת לִנָּשֵׂא לָהֶן.
וְכֻלָּן מֻתָּרוֹת לִבְנֵיהֶם אוֹ לַאֲחֵיהֶן:


נוסח הרמב"ם

(א) כיצד?

אשת אחיו - שלא היה בעולמו.
שני אחים -
ומת אחד מהן,
ונולד להם אח,
ואחר כך,
ייבם השני, את אשת אחיו - ומת.
הראשונה - יוצאה, משום אשת אחיו שלא היה בעולמו.
והשניה - משום צרתה.
עשה בה מאמר - ומת,
שניה - חולצת, ולא מתייבמת.


(ב) שני אחים - ומת אחד מהן,

וייבם השני - את אשת אחיו,
ואחר כך,
נולד להם אח - ומת,
הראשונה - יוצא, משום אשת אחיו שלא היה בעולמו.
והשניה - משום צרתה.
עשה בה מאמר - ומת,
שניה - חולצת, ולא מתייבמת.
רבי שמעון אומר:
מייבם - לאיזו שירצה,
או חולץ - לאיזו שירצה.


(ג) כלל אמרו ביבמה -

כל שהיא אסורה -
איסור ערווה - לא חולצת, ולא מתייבמת,
איסור מצוה, ואיסור קדושה - חולצת, ולא מתייבמת.
אחותה, כשהיא יבמתה - או חולצת, או מתייבמת.


(ד) איסור מצוה -

שניות - מדברי סופרים.
איסור קדושה -
אלמנה - לכוהן גדול,
גרושה, וחלוצה - לכוהן הדיוט,
ממזרת, ונתינה - לישראל,
בת ישראל - לממזר, ולנתין.


(ה) מי שיש לו אח מכל מקום -

זוקק את אשת אחיו - לייבום,
ואחיו הוא - לכל דבר,
חוץ ממה שיש לו - מן השפחה, ומן הנוכרית.
מי שיש לו בן מכל מקום -
פוטר את אשת אביו - מן החליצה, ומן הייבום,
וחייב - על מכתו, ועל קללתו,
ובנו הוא - לכל דבר,
חוץ ממה שיש לו - מן השפחה, ומן הנוכרית.


(ו) מי שקידש - אחת משתי אחיות,

ואין יודע - לאיזו מהן קידש,
נותן - גט לזו, וגט לזו.
מת,
ולו אח אחד - חולץ לשתיהן.
היו לו שנים - אחד חולץ, ואחד מייבם.
קדמו, וכנסו - אין מוציאין מידם.


(ז) שנים - שקידשו שתי אחיות,

זה אינו יודע - לאיזו קידש,
וזה אינו יודע - לאיזו קידש,
זה נותן - שנים גיטים,
וזה נותן - שני גיטים.
מתו,
לזה אח, ולזה אח -
זה חולץ לשתיהן, וזה חולץ לשתיהן.
לזה אחד, ולזה שנים -
היחידי - חולץ לשתיהן,
והשנים - אחד חולץ, ואחד מייבם.
אם קדמו, וכנסו - אין מוציאין מידם.
לזה שנים, ולזה שנים -
אחיו של זה - חולץ לאחת,
ואחיו של זה - חולץ לאחת,
אחיו של זה - מייבם חלוצתו של זה,
ואחיו של זה - מייבם חלוצתו של זה.
קדמו שנים, וחלצו - לא ייבמו השנים,
אלא - אחד חולץ, ואחד מייבם.
אם קדמו, וכנסו - אין מוציאין מידם.


(ח) מצוה בגדול - לייבם.

ואם קדם הקטן - זכה.
הנטען -
על השפחה - ונשתחררה,
ועל הנוכרית - ונתגיירה,
הרי זה - לא יכנוס.
ואם כנס - אין מוציאין מידו.
הנטען -
על אשת איש - והוציאה מתחת ידו,
אף על פי שכנס - יוציא.


(ט) המביא גט - ממדינת הים,

ואמר:
"בפני נכתב, ובפני נחתם" -
לא יישא את אשתו.
"מת, הרגתיו, הרגנוהו" -
לא יישא את אשתו.
רבי יהודה אומר:
"הרגתיו" - לא תינשא אשתו,
"הרגנוהו" - תינשא אשתו.


(י) החכם -

שאסר את האישה - בנדר על בעלה,
הרי זה - לא ישאנה.
מיאנה, או שחלצה בפניו -
ישאנה - מפני שהוא בית דין.
וכולם, שהיו להם נשים,
ומתו - מותרות להינשא להם.
וכולם, שנישאו לאחרים,
ונתאלמנו, או נתגרשו - מותרות להינשא להם.
וכולם - מותרות לבניהם, ולאחיהם.