משנה יבמות טו
יבמות פרק טו', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק חמישה עשר ("האישה שלום") · >>
פרקי מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, שלום בינו לבינה ושלום בעולם, ובאתה ואמרה מת בעלי - תנשא.
מת בעלי - תתיבם.
שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם, קטטה בינו לבינה ושלום בעולם, ובאתה ואמרה, מת בעלי - אינה נאמנת.
רבי יהודה אומר: לעולם אינה נאמנת, אלא אם כן באתה בוכה ובגדיה קרועין.
אמרו לו: אחת זו ואחת זו, תנשא.
משנה ב
בית הלל אומרים: לא שמענו אלא בבאה מן הקציר, ובאותה מדינה, וכמעשה שהיה.
אמרו להן בית שמאי: אחת הבאה מן הקציר, ואחת הבאה מן הזיתים, ואחת הבאה מן הבציר, ואחת הבאה ממדינה למדינה.
לא דברו חכמים בקציר אלא בהווה.
חזרו בית הלל להורות כבית שמאי.
משנה ג
בית שמאי אומרים, תנשא ותיטול כתובתה.
בית הלל אומרים, תנשא ולא תיטול כתובתה.
אמרו להן בית שמאי: התרתם ערוה חמורה, לא תתירו את הממון הקל?
אמרו להן בית הלל: מצינו שאין האחים נכנסים לנחלה על פיה.
אמרו להם בית שמאי: והלא מספר כתובתה נלמוד, שהוא כותב לה, שאם תנשאי לאחר, תיטלי מה שכתוב ליכי.
וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
משנה ד
הכל נאמנים להעידה, חוץ מחמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה.
מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח.
עד אומר: מת, ונישאת, ובא אחר ואמר: לא מת, הרי זו לא תצא.
עד אומר: מת, ושנים אומרים: לא מת, אף על פי שנישאת, תצא.
שנים אומרים מת, ועד אומר לא מת, אף על פי שלא נישאת, תינשא.
משנה ה
אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת, זו שאומרת מת תינשא ותיטול כתובתה.
וזו שאומרת לא מת, לא תינשא ולא תיטול כתובתה.
אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג, רבי מאיר אומר, הואיל ומכחישות זו את זו, הרי אלו לא ינשאו.
רבי יהודה ורבי שמעון אומרים, הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים, ינשאו.
עד אומר מת ועד אומר לא מת, אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת, הרי זו לא תינשא.
משנה ו
האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובאה ואמרה: מת בעלי, תינשא ותיטול כתובתה, וצרתה אסורה.
היתה בת ישראל לכהן, תאכל בתרומה, דברי רבי טרפון.
רבי עקיבא אומר, אין זו דרך מוציאתה מידי עבירה, עד שתהא אסורה לינשא, ואסורה מלאכול בתרומה.
משנה ז
אמרה: מת בעלי ואחר כך מת חמי, תינשא ותיטול כתובתה, וחמותה אסורה.
היתה בת ישראל לכהן, תאכל בתרומה, דברי רבי טרפון.
רבי עקיבא אומר, אין זו דרך מוציאתה מידי עברה, עד שתהא אסורה לינשא, ואסורה לאכול בתרומה.
קידש אחת מחמש נשים ואינו יודע איזו קידש, כל אחת אומרת: אותי קידש, נותן גט לכל אחת ואחת, ומניח כתובה ביניהן ומסתלק, דברי רבי טרפון.
רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה, עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת.
גזל אחד מחמשה ואין יודע מאיזה גזל, כל אחד אומר: אותי גזל, מניח גזילה ביניהן ומסתלק, דברי רבי טרפון.
רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה, עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד.
משנה ח
האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובנה עמהם, ובאה ואמרה: מת בעלי ואחר כך מת בני, נאמנת.
מת בני ואחר כך מת בעלי, אינה נאמנת וחוששים לדבריה, וחולצת ולא מתייבמת.
משנה ט
ניתן לי בן במדינת הים, ואמרה: מת בני ואחר כך מת בעלי, נאמנת.
מת בעלי ואחר כך מת בני, אינה נאמנת.
וחוששים לדבריה, וחולצת ולא מתייבמת.
משנה י
ניתן לי יבם במדינת הים, אמרה: מת בעלי ואחר כך מת יבמי, יבמי ואחר כך בעלי, נאמנת.
הלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים, אמרה: מת בעלי ואחר כך מת יבמי, יבמי ואחר כך בעלי, אינה נאמנת.
שאין האשה נאמנת לומר: מת יבמי, שתינשא.
ולא מתה אחותי, שתכנס לביתו.
ואין האיש נאמן לומר: מת אחי, שייבם אשתו.
ולא מתה אשתי, שישא אחותה.
הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם,
- שָׁלוֹם בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְשָלוֹם בָּעוֹלָם,
- וּבָאתָה וְאָמְרָה: מֵת בַּעְלִי –
- תּנָּשֵׂא.
- מֵת בַּעְלִי –
- תִּתְיַבֵּם.
- וּבָאתָה וְאָמְרָה: מֵת בַּעְלִי –
- שָׁלוֹם בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וּמִלְחָמָה בָּעוֹלָם,
- קְטָטָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְשָלוֹם בָּעוֹלָם,
- וּבָאתָה וְאָמְרָה: מֵת בַּעְלִי –
- אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- לְעוֹלָם אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, אֶלָאּ אִם כֵּן בָּאתָה בּוֹכָה וּבְגָדֶיהָ קְרוּעִין.
- אָמְרוּ לוֹ:
- אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ, תִּנָּשֵׂא.
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר,
- וּבְאוֹתָהּ מְדִינָה,
- וְכַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.
- אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי:
- אַחַת הַבָּאָה מִן הַקָּצִיר,
- וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַזֵּיתִים,
- וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַבָּצִיר,
- וְאַחַת הַבָּאָה מִמְּדִינָה לִמְדִינָה.
- לֹא דִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּקָּצִיר,
- אֶלָּא בַּהוֹוֶה.
- חָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמַּאי:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ.
- בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִּטֹּל כְּתֻבָּתָהּ.
- אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי:
- הִתַּרְתֶּם עֶרְוָה חֲמוּרָה, לֹא תַּתִּירוּ אֶת הַמָּמוֹן הַקַּל?
- אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל:
- מָצִינוּ שֶׁאֵין הָאַחִים נִכְנָסִים לַנַּחֲלָה עַל פִּיהָ.
- אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:
- וַהֲלֹא מִסֵּפֶר כְּתֻבָּתָהּ נִלְמֹד, שֶׁהוּא כּוֹתֵב לָהּ,
- שֶׁאִם תִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר, תִּטְּלִי מַה שֶׁכָּתוּב לִיכִי.
- וַהֲלֹא מִסֵּפֶר כְּתֻבָּתָהּ נִלְמֹד, שֶׁהוּא כּוֹתֵב לָהּ,
- וְחָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי:
הַכֹּל נֶאֱמָנִים לְהָעִידָהּ,
- חוּץ מֵחֲמוֹתָהּ, וּבַת חֲמוֹתָהּ,
- וְצָרָתָהּ, וִיבִמְתָּהּ,
- וּבַת בַּעְלָה.
- מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה? שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ.
- עֵד אוֹמֵר: מֵת, וְנִשֵּׂאת,
- וּבָא אַחֵר וְאָמַר: לֹא מֵת,
- הֲרֵי זוֹ לֹא תֵּצֵא.
- עֵד אוֹמֵר מֵת, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא מֵת,
- אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת, תֵּצֵא.
- שְׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת, וְעֵד אוֹמֵר לֹא מֵת,
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת, תִּנָּשֵׂא:
אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת, וְאַחַת אוֹמֶרֶת לֹא מֵת,
- זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת מֵת, תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ;
- וְזוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת לֹא מֵת,
- לֹא תִּנָּשֵׂא, וְלֹא תִּטֹּל כְּתֻבָּתָהּ.
- אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת, וְאַחַת אוֹמֶרֶת נֶהֱרַג,
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- הוֹאִיל וּמַכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִנָּשְׂאוּ.
- רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:
- הוֹאִיל וְזוֹ וָזוֹ מוֹדוֹת שֶׁאֵינוֹ קַיָּם, יִנָּשְׂאוּ.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- עֵד אוֹמֵר מֵת וְעֵד אוֹמֵר לֹא מֵת,
- אִשָּׁה אוֹמֶרֶת מֵת וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא מֵת,
- הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא:
הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם,
- וּבָאָה וְאָמְרָה: מֵת בַּעְלִי,
- תִּנָּשֵא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ,
- וְצָרָתָהּ אֲסוּרָה.
- הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן,
- תֹּאכַל בִּתְרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתָּה מִידֵי עֲבֵרָה;
- עַד שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה לִנָּשֵׂא,
- וַאֲסוּרָה מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה:
אָמְרָה: מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת חָמִי,
- תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ,
- וַחֲמוֹתָהּ אֲסוּרָה.
- הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן,
- תֹּאכַל בִּתְרוּמָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.
- תֹּאכַל בִּתְרוּמָה,
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אֵין זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיאַתָּה מִידֵי עֲבֵרָה;
- עַד שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה לִנָּשֵׂא,
- וַאֲסוּרָה לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה.
קִדֵּשׁ אַחַת מֵחָמֵשׁ נָשִׁים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ,
- כָּל אַחַת אוֹמֶרֶת: אוֹתִי קִדֵּשׁ,
- נוֹתֵן גֵּט לְכָל אַחַת וְאַחַת,
- וּמַנִּיחַ כְּתֻבָּה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק,
- דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אֵין זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵרָה,
- עַד שֶׁיִּתֵּן גֵּט וּכְתֻבָּה לְכָל אַחַת וְאַחַת.
- אֵין זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵרָה,
גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵין יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה גָּזַל,
- כָּל אֶחָד אוֹמֵר: אוֹתִי גָּזַל,
- מַנִּיחַ גְּזֵלָה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק,
- דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.
- מַנִּיחַ גְּזֵלָה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק,
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אֵין זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵרָה,
- עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם גְּזֵלָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד:
- אֵין זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵרָה,
הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָה לִמְדִינַת הַיָּם, וּבְנָהּ עִמָּהֶם,
- וּבָאָה וְאָמְרָה: מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי,
- נֶאֱמֶנֶת.
- מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי,
- אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת,
- וְחוֹשְׁשִׁים לִדְבָרֶיהָ,
- וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
נִתַּן לִי בֵן בִּמְדִינַת הַיָּם,
- וְאָמְרָהּ: מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי,
- נֶאֱמֶנֶת.
- מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי,
- אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת,
- וְחוֹשְׁשִׁים לִדְבָרֶיהָ,
- וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
נִתַּן לִי יָבָם בִּמְדִינַת הַיָּם,
- אָמְרָה: מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי,
- יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעְלִי,
- נֶאֱמֶנֶת.
- הָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ וִיבָמָהּ לִמְדִינַת הַיָּם,
- אָמְרָה: מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי,
- יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעְלִי,
- אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת;
- שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר: מֵת יְבָמִי, שֶׁתִּנָּשֵׂא;
- וְלֹא מֵתָה אֲחוֹתִי, שֶׁתִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ.
- וְאֵין הָאִישׁ נֶאֱמָן לוֹמַר: מֵת אָחִי, שֶׁיְּיַבֵּם אִשְׁתּוֹ;
- וְלֹא מֵתָה אִשְׁתִּי, שֶׁיִּשָּׂא אֲחוֹתָהּ:
נוסח הרמב"ם
(א) האשה שהלכה, היא ובעלה - למדינת הים,
- שלום בינו לבינה, שלום בעולם,
- באת ואמרה, מת בעלי - תינשא.
- מת בעלי - תתייבם.
- באת ואמרה, מת בעלי - תינשא.
- שלום בינו לבינה, מלחמה בעולם,
- קטטה בינו לבינה, ושלום בעולם,
- באת ואמרה, מת בעלי - אינה נאמנת.
- קטטה בינו לבינה, ושלום בעולם,
- רבי יהודה אומר:
- לעולם - אינה נאמנת,
- אלא אם כן - באת בוכה, ובגדיה קרועים.
- לעולם - אינה נאמנת,
- אמרו לו:
- אחת זו, ואחת זו - תינשא.
(ב) בית הלל אומרין:
- לא שמענו - אלא בבאה מן הקציר בלבד.
- אמרו להם בית שמאי:
- אחת - הבאה מן הקציר,
- ואחת - הבאה מן הזיתים,
- ואחת - הבאה ממדינת הים,
- לא דיברו בקציר - אלא בהווה.
- חזרו בית הלל - להורות כדברי בית שמאי.
(ג) בית שמאי אומרין:
- תינשא - ותיטול כתובה.
- בית הלל אומרין:
- תינשא - ולא תיטול כתובה.
- אמרו להם בית שמאי:
- התרתם - את הערווה החמורה,
- ולא תתירו - את הממון הקל?
- אמרו להם בית הלל:
- מצינו, שאין האחים נכנסין לנחלה - על פיה.
- אמרו להם בית שמאי:
- והלוא מספר כתובתה - נלמוד,
- שהוא כותב לה,
- שאם תינשאי לאחר - תיטלי מה שכתוב ליך.
- חזרו בית הלל - להורות כדברי בית שמאי.
(ד) [ג] *הערה 1: הכל - נאמנין להעידה,
- חוץ מחמותה, ובת חמותה,
- וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה.
- חוץ מחמותה, ובת חמותה,
- מה בין גט - למיתה?
- אלא שהכתב מוכיח.
- עד אומר מת - ונישאת,
- ובא אחר ואמר - לא מת,
- הרי זו - לא תצא.
- ובא אחר ואמר - לא מת,
- עד אומר - מת,
- ושנים אומרין - לא מת,
- אף על פי שנישאת - תצא.
- ושנים אומרין - לא מת,
- שנים אומרין - מת,
- ועד אומר להם - לא מת,
- אף על פי שלא נישאת - תינשא.
- ועד אומר להם - לא מת,
(ה) [ד] אחת אומרת - מת,
- ואחת אומרת - לא מת,
- זו שאמרה מת - תינשא, ותיטול כתובה.
- וזו שאמרה לא מת - לא תינשא, ולא תיטול כתובה.
- ואחת אומרת - לא מת,
- אחת אומרת - מת,
- ואחת אומרת - נהרג,
- רבי מאיר אומר:
- הואיל והן מכחישות - זו את זו,
- הרי אלו - לא יינשאו.
- רבי יהודה ורבי שמעון אומרין:
- הואיל וזו וזו - מודות שאינו קיים,
- הרי אלו - יינשאו.
- עד אומר - מת,
- ועד אומר - לא מת,
- אשה אומרת - מת,
- ואשה אומרת - לא מת,
- הרי זו - לא תינשא.
(ו) [ה] האשה שהלכה, היא ובעלה - למדינת הים,
- באת ואמרה - מת בעלי,
- תינשא - ותיטול כתובה,
- וצרתה - אסורה.
- באת ואמרה - מת בעלי,
- הייתה, בת ישראל לכוהן -
- תאכל בתרומה,
- דברי רבי טרפון,
- ורבי עקיבה אומר:
- אין זו דרך - מוציאתה מידי עבירה,
- עד שתהא - אסורה להינשא, ואסורה מלאכל בתרומה.
(ז) אמרה - מת בעלי,
- ואחר כך - מת חמי,
- תינשא - ותיטול כתובה,
- וחמותה - אסורה.
- ואחר כך - מת חמי,
- הייתה, בת ישראל לכוהן -
- תאכל בתרומה,
- דברי רבי טרפון.
- רבי עקיבה אומר:
- אין זו דרך - מוציאתה מידי עבירה,
- עד שתהא - אסורה להינשא, ואסורה לאכל בתרומה.
[ו] קידש - אחת מחמש נשים,
- ואין ידוע - איזו מהן קידש,
- וכל אחת ואחת אומרת - אותי קידש,
- נותן גט - לכל אחת ואחת,
- ומניח כתובה ביניהן - ומסתלק,
- דברי רבי טרפון.
- רבי עקיבה אומר:
- אין זו דרך - מוציאתו מידי עבירה,
- עד שיתן גט, וכתובה - לכל אחת ואחת.
- גזל - אחד מחמישה בני אדם,
- ואין ידוע - איזה מהן גזל,
- וכל אחד ואחד אומר - אותי גזל,
- מניח את הגזילה ביניהם - ומסתלק,
- דברי רבי טרפון.
- רבי עקיבה אומר:
- אין זו דרך - מוציאתו מידי עבירה,
- עד שישלם את הגזילה - לכל אחד ואחד.
(ח) [ז] האישה שהלכה, היא ובעלה ובנה - למדינת הים,
- באת ואמרה - מת בעלי,
- ואחר כך, מת בני - נאמנת.
- מת בני,
- ואחר כך, מת בעלי - אינה נאמנת,
- וחוששין לדבריה - חולצת, ולא מתייבמת.
- ואחר כך, מת בעלי - אינה נאמנת,
(ט) ניתן לי בן - במדינת הים,
- אמרה - מת בני,
- ואחר כך, מת בעלי - נאמנת.
- מת בעלי,
- ואחר כך, מת בני - אינה נאמנת,
- וחוששין לדבריה - חולצת, ולא מתייבמת.
- ואחר כך, מת בני - אינה נאמנת,
(י) [ח] ניתן לי יבם - במדינת הים,
- אמרה - מת בעלי, ואחר כך מת יבמי,
- מת יבמי, ואחר כך בעלי - נאמנת.
- אמרה - מת בעלי, ואחר כך מת יבמי,
- הלכה, היא ובעלה ויבמה - למדינת הים,
- ובאת ואמרה -
- מת בעלי, ואחר כך מת יבמי,
- יבמי, ואחר כך מת בעלי - אינה נאמנת.
- ובאת ואמרה -
- שאין האישה נאמנת -
- לומר מת יבמי - שתינשא,
- ולא מתה אחותי - שתיכנס לביתה.
- ואין האיש נאמן -
- לומר מת אחי - שייבם את אשתו,
- ולא מתה אשתי - שיישא את אחותה.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה יבמות, פרק ט"ו:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב