עיקר תוי"ט על יבמות טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה יבמות טו: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) שלום כו'. גמרא תנא שלום כו' משום סיפא קטטה בינו לבינה. מלחמה בעולם. ופירשו התוספ' דסתמא דמלתא הכי הוא דשלום בינו לבינה ושלום בעולם. וז"ל הה"מ פירוש שאין אנו צריכין לידע בבירור שיש שלום בינו ובינה ושיש שלום בעולם אלא סתמא דמלתא הכי הוא:

(ב) (על המשנה) תנשא. כמ"ש בריש פ"י בטעם שתנשא על פי עד אחד:

(ג) (על המשנה) קטטה כו'. מפרשים בגמרא באומרת לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ואמרו לא היו דברים מעולם:

(ד) (על המשנה) א"ל. אין להקשות היינו ת"ק דהא מעיקרא לא פירש אי מיירי אפילו בלא בוכה והכא מפרש ליה. תוספ':

(ה) (על הברטנורא) בגמרא ונ"ל דה"פ פקחת יודעת שיש לבא לב"ד באמיתת דברים ולכך התחכם לאמת את דבריה ותבא בבכי וקריעת בגדים, אבל השוטה אע"פ שתבכה על מיתת בעלה כי רע לה מ"מ בבואה לב"ד אינה נותנת לב לאמת דבריה ע"י בכיה:

(ב)

(ו) (על הברטנורא) רש"י ומשמע דלא קפדי ב"ה אלא שיהיה ממקום קרוב. והתוספ' הביאו ירושלמי למה קציר ומשני דאונסא דשכיח הוא משמע דבדוקא נקטי קציר ובדדמי ליה שהוא שכיח. ובת"ח מפרש דהתוספ' מפרשי דהירושלמי אסיפא קאי וה"פ דמתניתין דברו חכמים בהווה ורגיל ושכיח וב"ה קודם חזרה הוי ס"ל דוקא קציר כמעשה שהיה ולא בדדמי ליה:

(ג)

.אין פירוש למשנה זו

(ד)

(ז) (על הברטנורא) לומר דלאו דוקא בת חמותה אלא ה"ה בת חמיה שאינה בת חמותה:

(ח) (על הברטנורא) וא"ת והלא כשמעידה על יבמה שמת שמא ייבמנה בעלה ותהא צרתה לאלתר י"ל שאינה חוששת בכך כיון שיודעת שבעלה חי ויחזור ולבסוף יקלקלנה. תוספ':

(ט) (על הברטנורא) דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים. גמרא. ומ"מ התירוה בעינן, דאי לאו הכי כיון שעדיין לא סמיכנא עליה לא חשבינן ליה כתרי, וכפירוש רש"י:

(י) (על הברטנורא) דאל"ה פשיטא דאין דבריו של אחד במקום שנים ועוד דאוקי תרי לבהדי תרי אלא מיירי בפסולי עדות ובין העד הבא ראשון ובין השנים הבאים אחר שהתירוה כולם פסולים, ואשמועינן הואיל והאמינה תורה כו':

(יא) (על הברטנורא) בחנם נקטיה. אבל עד כשר הבא בתחלה והתירוה ואח"כ באו הפסולים, לא תצא דשתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמי כדאיתא בגמרא. תוי"ט:

(יב) (על המשנה) שנשאת. כיון שנשאת ועבדא אסורא אע"פ שלא נבעלה תצא. כ"מ:

(יג) (על הברטנורא) גמרא. וכתב הרא"ש דאפילו שלא התירוה עדיין לינשא תנשא:

(ה)

(יד) (על המשנה) לא תנשא. פשיטא כו' הא קמ"ל דמהו דתימא כיון דאתאי ומערערת גליא דעתה דלצעורי לצרה קא עבדה ותמות נפשה עם פלשתים כו' הלכך אם חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה אפי' היא תשתרי ולא אמרינן לעיל דאין צרה מעידה לחברתה אלא כי שתקה השני' קמ"ל. גמרא:

(טו) (על המשנה) רמ"א כו'. וקאמרינן בגמרא דר"מ פליג נמי ברישא ומשום דה"א דבסיפא מודה נקט פלוגתייהו בסיפא. תוספ':

(טז) (על המשנה) ואשה. ואפילו צרתה במשמע, וסתמא כר"מ. גמרא:

(יז) (על המשנה) ואשה. אבל עד פסול ועד כשר אע"ג דבבת אחת כי היכי דהורע כח ב' נשים לגבי עד כשר כדלעיל ה"נ הורע כח אשה אחת לגבי עד כשר דאלת"ה לתני רבותא עד אומר מת ואשה אומרת לא מת. הר"מ. אבל בירושלמי אמרו תני דבי רבי כן ויש פוסקים כוותיה:

(יח) (על המשנה) לא תנשא. ומדלא קתני ואם נשאת תצא כדקתני לעיל אע"פ שנשאת תצא דקדק הר"מ שאם נשאת לאותו שאמר מת לא תצא:

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

(יט) (על הברטנורא) דכמו דחמותה אינה מעידה לכלה וטעמא ששונאה ה"נ כלה שונאה לחמותה דכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. גמרא:

(כ) (על הברטנורא) משום דאמרינן לא בעלה מיית לא חמיה מיית והא דקאמרה הכי לקלקולא לחמותה היא דקא מכוונה סברה לבתר שעתה כשישוב בעלי ובעלה תדחה לחרפות ולא תיתי לטרדן. ואיצטריך לאשמועינן צרה וחמותה כו' כדאיתא בגמרא:

(כא) (על המשנה) קידש כו' גזל. אוקימנא בגמרא דוקא קידש בביאה דאיסורא דרבנן עבד, בהא סבר ר"ע דקנסוהו רבנן, אבל קידש שלא בביאה מודה. וגזל נמי דוקא הואיל ואסורא עביד אבל לקח מקח מודה. ותנא קידש להודיעך. כחו דר"ע כו', וגזל להודיעך כחו דר"ט, דאע"ג דאיסורה דאורייתא לא קניס:

(כב) (על המשנה) ומסתלק. לאו דוקא ביניהן דשקלי להו כולהו ואזלי דהא לדידן מספקא לן למי הוא הכתובה והוי כספק הינוח דלא יטול אלא יניח עד שיתברר מי הם הבעלים. גמרא:

(ח)

.אין פירוש למשנה זו

(ט)

(כג) (על המשנה) אינה כו'. ולא מהימנא במגו דעדיין קיים דהא רוב נשים מתעברות ויולדות, משום דאיכא מיעוט דמפילות וחזקה דקיימת ליבום כנגד הרוב:

(כד) (על המשנה) וחולצת. ובר"פ דלקמן בגמרא מוקמינן למתניתין בגרושה דפסולה לכהונה א"נ באמרה אני והוא נחבאנו במערה ואין איש עמנו לבא ולהעיד דאל"כ לא תחלוץ אלא תתעגן:

(י)

(כה) (על המשנה) שאין כו'. כדפירש הר"ב במשנה דלעיל ולא מתה אחותי כו' דלא מקלקלה בהכי הלכך לא דייקא ומינסבא. וכתב הר"מ שלא האמינו עד אחד אלא משום התרת עגונה ע"כ וטעמא דאיתתא דייקא הוא: